טיים אאוט timeout

פנים אמיתיות

| מאת: יובל בן עמי

לפני שש שנים שלחנו את יובל בן עמי לגלות מיהו המשורר שעומד מאחורי השם "צאלה כץ". הוא נכשל. "מקש הרווח", ספרו החדש של ערן הדס שנחשף כמשוררת המסתורית, הוא לא רק הזדמנות עבורו לקרב חוזר, אלא גם אירוע שמאיים להחזיר את השירה לימי הזוהר

  • https://static2.timeout.co.il/media/2013/08/sizes/042-1_wo_680_382.jpg
ספר חדש לערן הדס. צילום: מאי קסטלנובו

 

בין אלפי הקריקטורות שצייר המאייר האמריקאי גארי לארסון ("The Far Side") יש אחת ובה מדען בחלוק מעבדה וברווז שעומדים על אי בודד זעיר, כשברקע טובעת אונייה. הברווז אומר למדען: "ובכן, פרופ' ג'נקינס… אויבי משכבר הימים… אנחנו נפגשים שוב, אלא שהפעם היתרון הוא שלי! הא! הא! הא!". זו בערך האווירה במפגשי המחודש עם ערן הדס. לפני שש שנים, מעל דפי המגזין הזה ממש, התנגשנו באופן דרמטי. באותם ימים הסתתר הדס מאחורי הפרסונה של משוררת Time Outהרשת צאלה כץ. אני התחייבתי ל־ שאחשוף מי עומד מאחורי הפרסונה הזאת, ומי חיבר את שירה האייקוני "סופרפארם", שיר שנחשב לשיר המפתח של חבורת "מעין", ושהסתיים בדימויים עוצמתיים ממרחבים צרכניים מגוונים:

מוכר התפוזים בשוק אמר 
חצי לאכול וחצי למיץ
הוא יודע לדבר אל אשה.
ואני דימיינתי את עצמי בסופרפארם 
קונה קונדומים

בטעם שוקולד תפוז.

ערן צאלה הדס כץ לא אבה להיחשף. הוא תכסס תכסיסים ושיסה בי זהויות אינטרנטיות נוספות. הוא תעתע בי, העיתונאי הזדוני, וגרר אותי עד למרתף של בית פרברים בנס ציונה, שם נערך ערב לזכרה של צאלה הלא קיימת. לבסוף הוא ניצח. בכתבה שהתפרסמה ידעתי רק לספר שמדובר באיש היי־טק, אולי ביותר מאחד. הדס הוא אכן איש היי־טק. לאחר שוויתר על הזהות של צאלה כץ, שירתו החלה לעסוק יותר ויותר בטכנולוגיה של עידן המידע. לאורך השנים פרסם ברשת שירה העוסקת ברשת, ופתאום החליט להפקיע אותה מן הרשת. החודש ראה אור בהוצאת מעין ספר אמיתי וכחול ושמו "מקש הרווח וארבעה ספרים נוספים". הוא כולל חמישה קובצי שירה, שארבעה מהם ראו אור בעבר כספרי רשת. על שניים מהם, "סנטר" ו"מקש הרווח", חתום ערן הדס. על שניים נוספים, "Heavy מתה" ו- "Era?" חתומה צאלה כץ, ואילו על קובץ ששמו "אנשים שאתה עשוי להכיר" חתום הדס כשותף: הוא חיבר אותו בשיתוף עם מחשבו, באמצעות שימוש בתוכנות ובפונקציות רשת שונות. "אני חושב שהקהל יכול להתחבר בקלות לשירים של צאלה, פחות לשלי ועוד פחות לאלו של המחשב", הוא אומר על כוס קפה יפואית. "חשבתי שהייתי פחות עצמי כשכתבתי את שירי צאלה. חשבתי שהתבגרתי מאז בתור משורר ושמצאתי את המקום שבו אני יכול להביע את עצמי בצורה מדויקת. ואז ביליתי שבוע עם קנת' גולדסמית, המשורר האהוב עליי ואולי המשפיע ביותר בעולם, והוא פתח לי את הכל מחדש".

איך?

"צאלה כץ חיה בתוך מרחב מטופש, אבל הקסם שלה הוא שהיה לה תחכום במרחב המטופש. שירי המחשב היו במרחב המתוחכם, והיה בהם תחכום במרחב המתוחכם. קנת' בעצמו הוא גאון במרחב המטופש. הוא הצליח לשכנע אותי שהיוצרים הגדולים באמת, כמו ג'ון קייג' ואנדי וורהול, גם הם היו כאלה. בישראל אין אף אדם שניסה להיות מתוחכם במרחב המטופש, להוציא את צ'יקי. וזה הופך את צ'יקי אוטומטית לאחד האמנים הגדולים ביותר בתולדות ישראל. זה לא שאני מלקק לו. אני מראה את זה אנליטית. זה ניתן להוכחה מתמטית".

ואתה?

"אני לא יודע לאן אני שייך. בספר יש את כל העולמות – החל מכתיבה אלגוריתמית וכלה בכתיבה פקאצית. ועכשיו יש לי מטא־הערה".

בבקשה.

"הראיון הזה מגניב, כי אנחנו נפגשים שוב ומסכמים תקופה. אבל מה קורה כאן? אני לא סלב. אני משורר".

בעיניי אין סלב גדול ממשורר.

"סלבים הם מטופשים במרחב המטופש. ואידיאל המשורר הוא להיות מתוחכם במרחב המטופש".

ואצלך כרגע זה רק חלק מהסיפור, אז מה אתה?

 "בעקבות כתבה של עפרי אילני נתתי הגדרה לעצמי. כששואלים אותי מה אני עושה אני אומר שאני תוכניתן, משורר ואמן רשת. תוכניתן זה כדי שיידעו שאני לא טיפש, ואמן רשת זה כדי שידעו שצריך לשלם".

בבחירה יש רגש

גם במפגש השני על האי הבודד, היתרון – הא, הא, הא – הוא של ערן הדס. איש שניגש באופן כל כך מפתיע לאמנות ומצליח בקלות לבלבל את מי שהגדרתו את המושג "שירה" מיושנת. השירים שיש בהם ישירות רגשית וחווייתית נכתבו בעיקר על ידי צאלה כץ, דמות בדיונית. שירים אחרים נכתבו באמצעים שלמראית עין הם התחכמות פשוטה, אבל לא ניתן להכחיש את השפעתם על הרוח ואת מטענם הפוליטי, הפואטי וגם האישי. דוגמה קיצונית אפשר למצוא בקובץ "אנשים שאתה עשוי להכיר". יש שם שלושה שירים שחוברו באמצעות פונקציית ההצעות של גוגל, על פי שיטה שפיתח הדס. הוא הזין מילה לחלון החיפוש, נטל את ההצעה הראשונה שסיפק גוגל והפך אותה לשורתו הראשונה של השיר. לאחר מכן הוא הזין את המילה האחרונה בהצעה וקיבל הצעה חדשה, שהפכה לשורתו הבאה של השיר. הוא חזר על כך עד שהעניק לו גוגל פעמיים את אותה הצעה, או עד שהזין מילה שלא זכתה להצעות. כשהזין את המילה "שיר" קיבל ראייה מהממת למסחריותו של האינטרנט.

שיר נחמה

נחמה וחצי

חצי חינם

חינם בחינם

בחינם לפלאפון

פלאפון סניפים

סניפים בנק לאומי

בנק הפועלים

פועלים באינטרנט

אינטרנט זהב

זהב לבן

לבן הרצליה

הרצליה מדיקל סנטר

מדיקל סנטר הרצליה

סנטר פארם

פארם אפ

 אפ אקסי פי

אקס פרטי

פארטי אינפו

אינפו סנטר

סנטר פארם.

כשהזין את המילה "אני" קיבל אבסורד מסוג אחר.

אני מבטיח

מבטיח ונשבע לך

נשבע לך

לך קצ'ינסקי

קצ'ינסקי.

 כמה עמודים אחרי השיר "אני" מופיע השיר "אם אני", שלא נכתב באמצעות גוגל ושהמטען שלו אחר לחלוטין. יש בו בבירור קריצה לחזי לסקלי ולשלוש הסיבות שבעטיין הוא שונא שירה, ויש בו גם חוכמת זן – הוא מציג את המילה "וזהו" כסיבה המשמעותית ביותר לאהבת השירה של כותבו. גם ביצירת השיר הזה היה מעורב המחשב, אבל לא ברור איך.

אם אני

אוהב

שירה

זה נובע

מארבע סיבות בסדר חשיבות עולה

השירים

הקוראים

אני

וזהו.

 

 "אם אתה כותב שיר שמחובר על ידי מחשב", מסביר הדס, "שיר שלפחות לכאורה הוא לא יוצא מתוך רגש, אז מה ההבדל בין זה לבין קוף שמקליד בזמן אינסופי את כל כתבי שייקספיר? אני חושב שבראש ובראשונה ההבדל הוא היעילות: לא לעשות את זה בזמן אינסופי, אלא בצורה יעילה". אז אתה קוף שמקליד, רק שאתה יותר יעיל מקוף? "קנת' גולדסמית אמר: 'העולם מלא טקסטים טובים יותר או פחות. אין לי צורך לכתוב טקסטים חדשים'. בכתיבה הממוחשבת הדגש הוא לא על הכתיבה אלא על הבחירה: מתוך הפלטים של המחשב, מהו הפלט המתאים? הפעולה הפואטית לא מתבטלת בכלל. היא רק עוברת מצד ההקלדה לצד הבחירה".

אבל בוא נדבר על איפה בכל זאת יש רגש.

"בבחירה יש רגש".

כן כן, אבל המקום הכי מרגש בספר, כשקוראים אותו מההתחלה עד הסוף, הוא הקובץ "סנטר", החיפוש המודע אחרי הרגש, שאותו ביצעת בדיזנגוף סנטר. הלכת לשם כדי לבלות יום בין החנויות ולחבר ספר בעקבות מות אביך. היה לך ברור למה אתה מחפש אותו בסנטר? "חלמתי את זה. כשאבא שלי נפטר ישנתי אצל אימא שלי בבית וחלמתי על הספר 'יום בחוף' של רוברט גרניר. הרעיון של גרניר היה ללכת לחוף הים ולכתוב את כל מה שהוא רואה בצורה פואטית, או חצי פואטית. התעוררתי בבוקר ואמרתי, אני חייב לעשות את זה, ופתאום קפץ לי: בסנטר. רק אחרי שקמתי מהשבעה קלטתי ש'סנטר' זה אנגרמה של 'סרטן'".

אז יצאת לחיפוש אחרי הרגש.

"כן, אבל אני חייב להגיד שבכל השירים שלי אני יוצא מתוך רגש. אני מאוד משתדל להישאר עם רגש אבל בלי רגשנות, עם צדק אבל בלי צדקנות ועם מחאה אבל בלי מחאנות. זאת הסיבה שאני לא כל כך אוהב את דפני ליף".

בעניין אחר: הספר הזה ממש יפה, כחפץ.

"כן, עזוב את התוכן שבפנים. זה ספר נורא יפה, איירה אותו קרן כץ ועיצב אותו אבי בוחבוט. הוא נורא יפה, לא?".

הוא ממש ממש יפה.

"הוא ממש יפה".

הוא ממש יפה.

"כאילו, רק בגלל זה הייתי קונה אותו".

אבל זה מה שמעניין. הספרים הקודמים שלך היו ספרי רשת, אם כי תמיד היה בהם ממד של עיצוב, כמו העטיפה של "Era?", שאבא שלך אייר, אבל זה נחמד להחזיק ספר ביד.

"אני חף מסנטימנטליות בקשר לספרים, להצהבה שלהם, לריח שלהם, או לרכושנות שבהם, אבל יכול להיות שדווקא היום, בניגוד ללפני חמש שנים, הדבר החתרני הוא לא לפרסם את הספר ברשת, אלא דווקא על נייר. זה מעלה מחדש את סוגיית הארכוב. עכשיו כשהעולם עובר למחשוב ענן והכל נמצא בידיים של חברות מסחריות גדולות, אם אתה מגיע לסין אז פתאום כל מסמכי הגוגל שלך לא עובדים, ואם יום אחד גוגל יפשטו את הרגל אז לא יישאר לנו כלום. יכול להיות שזה הזמן למחות נגד זה באמצעות הדפסה על מדיה אקולוגית".

חיים בהווה מתמשך וגווע                                                          

בכובעו השלישי, כאמן רשת (זה שעליו צריך לשלם לו), הדס פורץ דרך בינלאומית. יצירותיו, שממזגות גורמים שונים מהעולם ומהעולם הווירטואלי ובוחשות במדיומים אמנותיים, מוצגות בארץ ומחוץ לה. את הרובוטית הקשובה "פרנקי", שאותה יצר בשיתוף עם מעיין שלף וגל אשל, הוא מציג בימים אלה במתחם ארטפורט שביפו. השירה הפוליטית שלו הפיקה דבר שניתן ממש לקרוא לו להיט: השיר "הממ פצצה", בהשראת אלן גינסברג, זכה לכנפיים והוא נקרא באירועי שירה ובכלי התקשורת, גם בפי יוצרים אחרים כמתי שמואלוף. אם ניתן למצוא חוט שני ערכי, או לפחות פילוסופי ביצירתו של הדס, הרי שזהו החיפוש אחרי עבר ועתיד בתוך הווה טוטאלי. את אביו הוא מחפש בבועת הטשטוש של מרכז קניות, וגם מוצא אותו שם, או לפחות את היעדרו. כך בשיר "זיכרון שהעלה בי העדר ריחם של מאפי שוק האוכל":

ציונות חורפית

אבא מכין לילדים

פיצה על פיתה

בקובץ החדש ביותר הכלול בספר, "מקש הרווח", נכנס גם ממד של מרחב למשחקי הזמן ואיתו היעדר המרחב של הסייברספייס.

בתחנה שמול ביתי

אין שילוט אלקטרוני שאומר

מתי מגיע האוטובוס הבא

אבל מצאתי ברשת אתר שאם נותנים לו את מספר התחנה

הוא מספק את המידע

וכשאני רחוק

בזמן דרמטי או נורא

אני מזין את המספר לדעת שהכל זורם כשורה

ונרגע.

הספר עצמו ערוך לאחור. הוא נפתח ב"מקש הרווח", החדש יותר, ומסתיים בשיריה הראשונים של צאלה כץ. המסע בו הוא מסע מעידן פוסט־טכנולוגי, דרך עידן ממוחשב, אל עידן טרום־טכנולוגי.

"מקש הרווח" מוגדר כיצירה "סייברסקפטית".

"אני ספקן רשת, במיוחד בספר הזה, כי אני מרגיש שהטכנולוגיה מובילה אותנו בצורה אוטומטית מדי להיות לא ביקורתיים. אני לא יודע אם אנחנו יכולים להתנגד לטכנולוגיה. המצאות הדפוס, המצלמה, הטלפון והטלוויזיה הוכיחו שגם אם זה לא נראה שזה הולך לכיוון טוב, הציבור הולך אחרי הטכנולוגיה. מה שניתן לעשות הוא לנסות להציע אלטרנטיבה או להראות את הבעייתיות שיש בהתפתחויות כאלה.

"גוגל שינו בשנתיים האחרונות את מנגנון החיפוש שלהם כדי שייתן עדיפות לתוצאות חדשות על פני תוצאות ישנות, כך שלמעשה מנגנון החיפוש שלנו כבני אדם דרך הטכנולוגיה הזאת הוא מנגנון שמתחיל בחדש ומתיישן, ולא להפך. זה דבר מאוד מסוכן, כי התחושה שלי היא שהטכנולוגיה מנסה למחוק את ההיסטוריה לטובת רווחים כלכליים. מאוד קשה למצוא היסטוריה בפייסבוק ובטוויטר בוול שלך, ועם השינוי של גוגל, שהוא הכלי העיקרי לניווט באינטרנט, נוצר מצב שבו אנחנו חיים בהווה מתמשך וגווע, בלי עבר וגם בלי עתיד. אני יכול לתת דוגמה לחוסר העתיד הזה, או ליש עתיד מזויף. תראה שבפרוזה הישראלית, וגם העולמית, אין אף סופר שנוסף לקאנון. אין עמוס עוז חדש, וכנראה גם לא יהיה. אין אנדי וורהול חדש, וכנראה גם לא יהיה. וגם אין מנהיגים. אין שרון חדש, לא שאני בטוח שזה רע. אין רבין חדש וכו'".

אבל קמו יוצרים בעלי שם בדורות האחרונים.

"אבל אף אחד הוא לא גדול יותר. נניח אורלי קסטל בלום, שהיא מהפכנית של ממש, או אתגר קרת, הם לעולם לא ייתפסו כגדולים כמו האחרים. הם פשוט כאלה שהצליחו באיזשהו חוג או בציבור, שלא לדבר על משוררים. אף על פי ששירה זה משהו הרבה יותר מסובך. היה דור שלם שבו לא קם אף משורר, וזה נורא חבל".

אתה מתכוון לדור שלפני הדור שלך?

"לפני האינטרנט. לדור הדיגיטלי יש יתרון על הדור שלפניו. אני הרבה פעמים נותן כדוגמה עבודה של האמן נאם ג'ון פייק, שנקראת Magnet TV. הוא פשוט שם מגנט על טלוויזיה, והמגנט משבש את שידורי הטלוויזיה. בדור שלפני האינטרנט יכולת לבחור בין ערוץ מסחרי לבין ערוץ ממשלתי, בין ערוץ מסחרי אחר לבין ערוץ ממשלתי אחר. לא הייתה לך אפשרות לקבל מידע אלטרנטיבי. האינטרנט כן מעניק את זה, הוא נותן לנו איזה יתרון, אבל מובן שהוא גם משנה אותנו.

"אנחנו בזמן מאוד מיוחד מבחינת השירה. גם מפני שפיזור הקשב מעודד קריאה של שירה על פני פרוזה, וגם כי שירה היא מדיום טוב להיכנס איתו למאה ה־21. אנחנו נמצאים בזמן מיוחד שבו רוב הקריאה בעולם מתבצעת על ידי מחשבים, ובדור הבא סביר להניח שגם הקריאה בעלת המשמעות הרגשית תתבצע על ידי מחשבים. אנחנו בפעם הראשונה ככותבים צריכים לכוון לעולם שבו לא רק בני אדם קוראים אותנו אלא גם מכונות".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: ea568bea4078947