חתיכת תפירה: מה חשבנו על תצוגת הבוגרים של שנקר?

חגורות הצלה, גברים בשמלה ומאות מטרים של בד: רגע לפני שהם מתחילים לחשוב ביזנס, בוגרי שנקר משחררים את הרסן ועפים על החיים. אלה השמות שכדאי לכם להתחיל לשנן

עמיר מרק, תצוגת הבוגרים של שנקר 2016. צילום: רפי דלויה
עמיר מרק, תצוגת הבוגרים של שנקר 2016. צילום: רפי דלויה
30 ביוני 2016

ארבע שנים אינטנסיביות של דם, יזע ומכונות התפירה הגיעו אתמול לסיומן בתצוגת בוגרי מחלקת האופנה של שנקר. 35 מעצבים חדשים נפלטו אמש אל אוויר העולם, אך קודם לכן הם הציגו את קולקציות הגמר עליהן עמלו יומם וליל בשנה האחרונה. השאלות השגורות אודות תכליתה של תצוגת הבוגרים המשיכו להדהד גם השנה – האם עליה לספק פלטפורמה מופרעת לכל מאוויהם של הסטודנטים, גם אם הם מופרכים ולא לבישים? או שמא הסטודנטים צריכים לנצל את הבמה ואת החשיפה בשביל לפזר כרטיסי ביקור קונקרטיים יותר? גם השנה הסוגיות האלה נותרות מיותמות מתשובה מוחלטת, כשהן משאירות למבחן הזמן לעשות את שלו. אז מי הם השמות שכדאי להתחיל לשנן?

הבוגר המצטיין. עמיר מרק (צילום: רון קדמי)
הבוגר המצטיין. עמיר מרק (צילום: רון קדמי)

עמיר מרק שהוכתר כבוגר המצטיין של מחזור 2016, נעל את תצוגת הבוגרים עם תשע מערכות לבוש – מספר מפתיע ולא שגרתי במונחים של תצוגות גמר. מפתיע מכך, הוא מקור ההשראה של מרק, ששירת בעברו כלוחם סטי"ל. קוד הלבוש הרשמי של מרק באותה התקופה כלל חגורת הצלה אישית. החגורה אמנם לא זכתה מעולם לשימוש, אך עצם הנוכחות שלה סיפק למרק תחושת הגנה, משל היה זה קמע ששומר עליו. מכאן נולד שם הקולקציה "Lucky Charmes", כשמוקד ההשראה התרחב לחקר אנתרופולוגי של יורדי הים באלסקה ושל הקמיעות בהם נהגו להשתמש בצאתם למסעות ימיים מסוכנים. בהתאמה, מערכות הלבוש שיצר מרק, שולבו באלמנטים ובטכניקות ניפוח ייחודיות שפיתח בעצמו.

שחר אבנט, שנקר 2016. צילום: רון קדמיקנבס משפחתי. שחר אבנט (צילום: רון קדמי)
שחר אבנט שפתחה את התצוגה, יצרה את קולקציית הגמר שלה בהשראת הנשים החשובות בחייה – אמה, סבתה ושתי אחיותיה, כאשר כל דגם הוקדש למוזה משפחתית אחרת. עם זאת, התוצאה הייתה רחוקה מלהיות נוסטלגית, שורשית או מתרפקת. אבנט הציגה שמלות בגזרות דרמטיות ואוונגרדיות שנתפרו ממאות מטרים של טול, אותו היא הפכה לקנבס רך לציורים אינטואיטיביים ולאסוציאציות חופשיות שתובלו ברקמה, אבני סברובסקי, חיתוכי פרספקס ושברי זכוכיות.

האישה עם השקית. אילן פלג (צילום: רון קדמי)
האישה עם השקית. אילן פלג (צילום: רון קדמי)

קולקציה צבעונית ומבעבעת נוספת שנצפתה על המסלול שייכת לאילן פלג. נקודת המוצא של הבוגרת הטרייה התבססה על קצב התחלופה המהיר בעידן של היום, בו אורך חיי המדף של מוצרים הולך ומתקצר עד לכדי שימוש חד פעמי. מערכות הלבוש שיצרה, נולדו כולן מתוך חומרי גלם קיימים שעברו החייאה מחדש – החל משאריות בגדים, דרך פסולת פלסטית שנשטפה מהים ועד שקיות ניילון, שהן לדברי פלג "החיות האורבניות הנפוצות ביותר".

טוהר המידות. אביתר מייאור (צילום: רון קדמי)
טוהר המידות. אביתר מייאור (צילום: רון קדמי)

לעומת זאת, אביתר מייאור הסתכל למסלול בלבן של העיניים (או ליתר דיוק, באדום) והציג שש מערכות לבוש מרשימות בהשפעת מחלת הלבקנות. מייאור בחן את התופעה משני אספקטים – זה הביולוגי וזה בעל ההשכלות החברתיות (מהן סובלים בעיקר הלבקנים באפריקה). סוגיות של צבע וצורניות כנגד זהות ותרבות, הובעו באמצעות חומרים מנוגדים ששולבו יחד, כמו משי טבעי רך ועור בגוני ניוד עד לבן.

ללא קלישאות מגדריות. לידר אביטאן (צילום: רון קדמי)
ללא קלישאות מגדריות. לידר אביטאן (צילום: רון קדמי)

קולקציית בגדי הגברים של הבוגרת לידר אביטאן בלטה אף היא, הרי שעוד לא נולד הפיד שיתעלם מצי של חתיכים מזוקנים בשמלות. אביטאן ביקשה לשבור את הנורמות ואת החוקים שלעתים רומסים את קיומו של האינדיבידואל הניצב מולם בדד, והיא הצליחה לעשות זאת מבלי ליפול ליותר מדי קלישאות. הקולקציה הפגישה בין צמר ועור בגוונים טעונים מגדרית של ורוד וכחול, שעובדו לכדי מערכות לבוש משוחררות לכאורה, אך בפועל מאופקות וסגורות עד מחנק.