תפסו טראמפ: סיכום יום התצוגות הראשון בשבוע האופנה בתל אביב
ויוי בלאיש הציג קולאז' יפהפה של רומנטיקה עתידנית, מעוז דהאן ניסה להראות לכולם מי לובש את המכנסיים בבית ושי שלום הקדיש את הקולקציה שלו למלאניה טראמפ. דיווחים משבוע האופנה בתל אביב
אחרי סשן החנופה לשרה נתניהו על תקן המופע המרכזי בערב פתיחת שבוע האופנה המקומי, חזר מתחם התצוגות של גינדי לשמש במה למי שזקוק לה באמת – המעצבים. ללא שמלות ירוקות ופמלייה מסוגננת ומבלי נוכחותה של הסיידקיק מירי רגב, נפתח יום התצוגות הראשון של שבוע האופנה בתל אביב.
עוד כתבות סטייל:
השפמים חוזרים למרחב הציבורי
למה סצינת האופנה התל אביבית חסרת ייחוד?
המדריך השלם למתחם גן החשמל
עוד בנושא:
ואיך היו התצוגות של יוסף, גדי אלימלך ומשכית? דיווח מהיום השני והמדהים של שבוע האופנה
ויקטור (ויוי) בלאיש חנך את היום הראשון בתצוגה שהיא לא פחות ממופתית. המעצב המוערך שנוהג להתרחק מאור הזרקורים והתקשורת, השתתף השנה לראשונה בשבוע האופנה והזכיר לכל מי שצריך שיש כאן בלבנט מעצבים נהדרים שלא נופלים בכשרונם ממעצבים מעבר לים.
מלאני פרס, המוזה הפרטית של בלאיש משכבר הימים, פתחה את התצוגה בשמלת משי תכולה ומרחפת המחופה בז'קט ספורטיבי בעל גוון תואם. הקומבינציה, כמו גם המפגש בין הפרופורציות המחושבות לאופן הנשיאה הנונשלנטי והסמי-מרושל ולשיפולי הבד הפראיים – התוו את הטון לחלוטין.
הדגמים שהועלו לאחר מכן על המסלול כמו יצרו קולאז' עשיר ועתיר בד שהידס בין הרומנטיקה והדרמה של עולם המיתולוגיה לבין אסוציאציות לסדרת המערבון העתידנית "ווסטוורלד": היו שם וסטים דמויי מחוכים שנטפו מהם גדילים שליטפו את הרצפה, חולצות נוזליות ושקופות ושמלות אווריריות שנראו כמו פסיפס של הדפסים, רקמות, תחרה וזהב. מאחורי האגביות והריחוף ניצבו גזרות גאוניות, גימורים מוקפדים ושילובים שעל אף מרכיביהם העשירים לא הדיפו לרגע ניחוחות מיוזעים של מאמץ.
גישה הפוכה לחלוטין מזו של בלאיש נצפתה על המסלול שעות בודדות לאחר מכן. מעוז דהאן, המעצב שעומד מאחורי המותג הגברי והאורבני נובוריש דוג, שבר משם ב-180 מעלות. על רקע לייב אקט מלא פאסון וטסטוסטרון של גלעד כהנא, עלו זו באחר זה דוגמנים ודוגמניות הלבושים בשחור. זריקות הצבע היחידות הגיעו מכיוונן של נגיעות צבע לבנות, כמו גם מהקרטיבים הצבעוניים שטפטפו מבין אצבעות הדוגמנים על המסלול.
בזמן ששחרר כהנא אל אוויר האולם משפטים כמו "אין הבדל ביני לבינך, אני אוהב אותך, אני רוצה לשלוט בך, אני רוצה להיות העבד שלך, אני רוצה להיות האישה שלך", החלו דוגמן ודוגמנית להפשיט אחד את השנייה ולהחליף בין התלבושות שלהם באמצע המסלול. החוט המקשר בין דגמיו של דהאן היה הרוכסן שעיטר כמעט כל דגם ודגם, גם אם כלל לא הייתה לו פונקציה שימושית. לדברי המעצב, החזון שעמד מאחורי הקולקציה הוא הרצון לשנות את תרבות הצריכה ולבעוט בהרגלי הקנייה המקובלים באמצעות יצירה אקולוגית. בפועל, היה קשה להבחין באג'נדה הזאת מבין כל נחילי הפוזה ששטפו את המסלול. הפרובוקציות שניסה לעורר דהאן על המסלול עבדו בעיקר לרעתו כי הן הצליחו להאפיל גם על העובדה שזאת הפעם הראשונה שהוא עיצב בגדים לנשים.
לקראת סוף יום התצוגות הראשון, הגיע תורו של המעצב שי שלום. מעצב העילית שאהוד בעיקר בקרב אנשי ונשות האלפיון העליון, הציג תצוגת תכלית מרשימה למדי. על פניו הציג שלום מנעד רחב של פריטים. הנראטיב התחיל בקבוצת פריטים סרוגים ששודכו למכנסיים מחויטים עם אלמנטים ספורטיביים (כמו גימורי הפספול שעיטרו את צדי המכנסיים), המשיך להדפסים פרחוניים ואקזוטיים שבמקרים מסוימיים שימשו כבטנה נסתרת ובאחרים הועברו לפרונט וכיסו בלייזרים גבריים ושמלות טוקסידו נשיות והסתכם בגרסת נגאטיב של פריטים מצוידים בהדפס בעל אופי דומה בשחור ולבן.
הקולקציה הייתה מוקפדת ועשויה היטב, אך היא לא הייתה מרגשת. על אף האקססוריז המוצלחים, שעיצב שלום בעצמו, משהו בסטיילינג ובאווירה הכללית הרגיש מעט כבד. אולי זה בכלל בגלל המוזה של המעצב? לדבריו, ההשראה לקולקציה הגיעה בעקבות חרם המעצבים על מלאניה טראמפ. כפי שנמסר מטעם מערך יחסי הציבור של שלום, הפירסט ליידי ו"דמותה התמירה ויופיה המלוטש הילכו קסם על המעצב, וכמחאה אנטי-מחאתית, הוא בחר לייחד את הקולקציה הבאה שלו כמחווה אליה". הסטייליסטים של גברת טראמפ אמנם לא נכחו בקהל, אבל יש לנו תחושה שמישהו כבר ידאג לכך שהיא תקבל דרישת שלום חמה.
