מדעי החלום: האמן והמעצב חיימה חיון לא שם לעצמו גבולות

בבוקר פתיחת התערוכה הראשונה במוזיאון העיצוב בחולון, במרץ 2010, התעורר המעצב הספרדי חיימה חיון בחדרו בבית המלון בתל אביב וגילה שהמחשב האישי שלו – עם כל החומרים שהכין להרצאה שתוכננה להמשך היום – שבק חיים. כעבור כמה שעות, כשחיון עלה על במת המדיטק, הבעיה עדיין לא נפתרה. כך הוא מצא את עצמו מול אולם מלא במוזמנים מכובדים – בהם נשיא המדינה דאז, שמעון פרס – מאלתר עם תמונות של עבודותיו, חלקן הורד מגוגל דקות אחדות קודם לכן. תמונה רדפה תמונה, בסדר אקראי לחלוטין, אולם חיון הצליח לשבות את לב הקהל כאילו זו הייתה כוונתו מלכתחילה. הקסם האישי שלו, שעבד באותם רגעים ביתר שאת, הוכיח שוב את קלישאת המזג הספרדי החם ובעל חוש ההומור, כשלא התבייש ואמר: "אני מנסה שיהיה כיף, לעשות חיים, לתפוס את הרגע". ואמנם, בעולם שדורש ממעצבים לפתור בעיות ולהיות קשובים למתרחש סביבם, יש מעט מאד מעצבים שהכיף והמשחקיות הם מוטיב חוזר בעבודתם ושלא מנסים להצניע אותם תחת מילים גדולות ותיאוריות מתוחכמות.

הדבר בא לידי ביטוי גם בעבודותיו של חיון, שיוצגו החל מיום שני בתערוכה "Funtastico" במוזיאון העיצוב חולון: ליצנים שהפכו למנורות, שולחנות שהצמיחו רגליים, כלי שחמט כבירים, תרנגולות ירוקות מתנדנדות, כיסאות בהשראת נקניקיות אמריקאיות וספלים בצורת גורדי שחקים בניו יורק.

"אני משתדל אף פעם לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות", הוא מספר בדרך לנמל התעופה של מילאנו, משם ימריא לדנמרק.

"אני אוהב לשבור את החוקים, לעבוד כמעצב אבל לראות את עצמי כאמן. בגלל זה אני קורא לעצמי Artisign (שילוב של המילים Art ו־Design). תמיד הייתי גם אמן וגם מעצב, ואני משתדל לקחת קצת משני העולמות. אין לי בעיה עם זה. אני לא שם לעצמי גבולות, מה שחשוב הוא היצירתיות. העיסוק בהנאה הוא הדרך שלי להפוך את העבודות לאותנטיות ולריאליסטיות יותר. זה שיקוף של מי שאני: המשחק עם הומור ואיכות והשילוב בין כל המרכיבים האלו הופכים את העבודות שלי להרבה יותר 'חיוניסטיות'. זאת הדרך שלי לשבור את הקרח ביני לבין הקהל שמגיע לצפות בעבודות. אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב בתערוכה הוא האיכות של העבודות, הירידה לפרטים הקטנים והעידון שבו הכל נעשה. זה הדבר הראשון שתראה, לא משנה אם זאת יצירת פורצלן מיפן, עבודה מספרד או מאיטליה – תשומת הלב שהושקעה בפרטים הקטנים בכל עבודה היא החשובה".

תערוכת פאנטסטיקו של חיימה חיון

הכבש ה־13

חיון, שבחודש שעבר דורג על ידי מגזין "Wallpaper" במקום ה־13 ברשימת 100 המעצבים החשובים והמשפיעים של ימינו, נולד במדריד בשנת 1974. הוא למד עיצוב תעשייתי במדריד ובפריז, והחל לעבוד ב־1997 כתחקירן ב־"Fabrica", קבוצת המחקר של בנטון. שנה לאחר מכן כבר הפך לראש מחלקת העיצוב של הקבוצה. משנת 2004 הוא התמקד בקריירה עצמאית שכללה בעיקר עיצוב רהיטים ועיצוב פנים, בעבור לקוחות כמו קוקה קולה, אדידס, נעלי קמפר, יצרנית הקריסטל הצרפתית Baccarat ועוד.

"פאנטסטיקו", שהוצגה לראשונה ב־2014 במוזיאון חרונינגר בהולנד, תציג את מיטב עבודותיו מהעשור האחרון – מוצרים, רהיטים, פריטי עיצוב פנים, ספרי סקיצות, רישומים וציורים – כולם מדגישים את הממדים הפנטסטיים, ההומוריסטיים, הפופיים והקיטשיים בעבודותיו, שעשויות במיומנות אמנותית יוצאת דופן ומאופיינות בשימת לב מוקפדת לפרטים וגימורים. במיוחד בעבור התערוכה בחולון עיצוב חיון מראת קיר בקנה מידה גדול המאזכרת מסכות ענק פרימיטיביות בעבודת שיבוץ באבן קיסר, כתרומה לאוסף הקבע של המוזיאון.

"כשמסתכלים על רצף העבודות של חיון, עולה תחושה שהוא מעצב ששייך לדור אחר", אומרת גלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון. "הוא פועל כמו האדריכלים והמעצבים שפעלו באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה אל תוך שנות ה־60־70; כמו אטורו סוטסטס, אקילה קסטיליוני, ברונו מונארי או אנזו מארי. כולם עבדו באופן עצמאי ונעו באופן חופשי ואינטואיטיבי בין דיסציפלינות השונות: ציור, פיסול, עיצוב תעשייתי, והכל מתוך חופש גדול, שמחת יצירה ושמחת חיים, תוך כדי עבודה עם המפעלים והתעשייה. זה לא משהו שמאפיין כיום מעצבים צעירים, הם מתמקצעים בנישה שלהם וכאילו שוכחים את האהבה למקצוע ואת החופש ליצור מאפס.  חיון כנראה בא ככה 'מהבית', זה לא משהו שאתה לומד בבית ספר לעיצוב, זו אופטימיות שמלווה את העבודה שלך כי אתה יודע שתהיה טוב ושתדע לתת את התשובה הנכונה. זה מבוסס על כבוד גדול לאנשים שהוא עובד איתם: הוא לא בא בכוונה להחליף אותם אלא בכבוד וברצון ללמוד, קצת כמו ילד סקרן ואופטימי. הוא לא מעצב שיריב עם הלקוחות שלו על כל פינה, העבודות שלו לא מזיעות, לא רואים שהוא עבד קשה אף שהוא עובד קשה מאוד. פשוט אין לו צורך להוכיח את זה".

"ההבדל בין איך שאני מעצב לבין איך שעיצבו בשנות ה־50 הוא שפעם עיצוב היה אנונימי", אומר חיון בתגובה להשוואה הזאת. "בימינו העיצוב מספר סיפור מעבר להיותו פונקציונלי. לעורר באנשים צחוק זה חלק מהעניין. ככלל, תמיד הייתי קצת ד"ר ג׳קיל ומיסטר הייד. אם אתה מעצב משהו פרקטי, אתה צריך ליצור משהו טוב ומעניין שיהיה גם שימושי. אבל אם אתה יוצר משהו משלך, יש לך את העולם שלך ואת הדברים שאתה אוהב. לא משנה מה אני עושה, עדיין אפשר לראות את הקישור בין זה לבין עיצוב פונקציונלי. זה מה שקושר אותי לאמצע המאה ה־20: המעצבים של אותה תקופה פשוט היו טובים מאוד במציאת האיזון הזה, והוא משתקף בעבודה שלהם. זה לא משנה אם זה תרנגולת משוגעת, פסל של כלי שחמט או רהיט. יש בזה ממד של צורה והתחשבות בחומר שאתה עובד איתו. אלו הדברים שחשובים לי".

תערוכת פאנטסטיקו של חיימה חיון

איך העידן הדיגיטלי משפיע עליך?

"הדבר הכי טוב הוא מה שאני עושה עכשיו. אני מקליט לך את הריאיון הזה כאילו אנחנו מדברים זה עם זה, אבל אני עכשיו במילאנו, ואתה כנראה בישראל, וכרגע אתה מקשיב לי ואני שמח על כך. מחברת הרישומים שלי והטלפון הסלולרי שלי הם חלק בלתי נפרד ממני. אני משתמש בטלפון כדי לצלם רעיונות ורישומים מהמחברת, שולח את הרעיונות למשרד שמוציא אותם לפועל. אני גר באמצע שום מקום בכפר, ואני קם בבוקר ואוכל לחם עם שמן זית ועגבנייה. אני יושב מתחת לעץ הדקל ונהנה ממזג האוויר ומנהל שיחות סקייפ עם אנשים מטוקיו, קוריאה וכל מיני מקומות בעולם. הטכנולוגיה מאפשרת לך להיות חופשי ולשלוט בפרטים בצורה מאוד מדויקת. אני משתמש בטכנולוגיות שונות במטרה לשדרג את העבודות שלי, אבל בסופו של דבר מה שאני אוהב הוא החופש שהן מאפשרות לי".

במבט לאחור, איך העבודה שלך התפתחה לאורך השנים?

"אני מרוצה מהשליטה שיש לי בתהליכי העבודה, מהדרך שבה אני משלב בין אמנות לפונקציונליוּת ומהאופן שבו אני מכניס את הצד המשחקי שלי ליצירה. אני ממשיך לאתגר את עצמי, ואף שיש לי הרבה הזדמנויות לשיתופי פעולה, אני בררן מאוד. אני אומר הרבה 'לא' ומנסה לבחור מה יהיה הכי טוב להתפתחות שלי. מלבד זאת, עם השנים הפכתי להיות אדם פשוט יותר. אני סומך על האנשים שאני אוהב, משתדל להיות עם הרגליים על האדמה ועם הראש בכוכבים, לחלום בגדול אבל לבצע דברים כמו שצריך. בממד האישי יש לי עכשיו גם אישה יפה וילדים מדהימים, אנחנו חיים על הים התיכון ואני עובד ברחבי העולם, והכל ביחד מאפשר לי להיות מי שאני".

מה אתה רוצה שהצופים יחוו בזמן התערוכה, ומה אתה רוצה שיישאר איתם אחרי הביקור?

"הרבה אנשים שצופים בתערוכות שלי יוצאים ואומרים 'וואו, הבחור הזה עושה ממש הרבה דברים'. התגובה השנייה היא בדרך כלל 'הבחור הזה עושה ממש הרבה וממש טוב', וזה תמיד משמח לשמוע את זה, אבל אני רוצה להראות שמקצוע העיצוב יכול להיות שונה ממה שחשבתם, ושיש שחקנים כמוני שמנסים לשבור את הקרח ואת החוקים. ככה יוצרים את העתיד – על ידי זה שתאתגר את עצמך באופן מתמיד. אני לא מעצב שניגש לפתור בעיות, אני לא שייך לסוג הזה של מעצבים. אני מעצב שיוצר דברים מלאי תשוקה, ולגמרי נכנס לזה".

Funtastico מיום שני במוזיאון העיצוב בחולון