נולדת? זה הסוף שלך!
סיור מצולם בנוה שאנן, שכונת ילדותו של חנוך לוין, שמאז שינתה את פניה
בית ילדותו
ב־18 בדצמבר 1943 נולד חנוך לוין בבית שבצומת הרחובות ראש פינה ועקיבא איגר בשכונת נוה שאנן. לאחרונה עבר הבניין צביעה חיצונית. כיום הוא משמש כבית מגורים.
"אי, ילדים, נולדתם לשבור לנו
את הלב. אנשים קטנים שכמותכם,
גמדים מצחיקים עם תחפושות משונות,
סהרורים, תמימים, שואלי שאלות מטורפות,
שוברי צלחות, מרטיבי מכנסיים,
קופים קופצים ורצים, קמים ונופלים,
גונבי ממתקים ללא גבול וקץ –
נולדתם לפרוט על מיתרינו הכי כמוסים,
נולדתם שלא נוכל לעמוד בפניכם,
נולדתם פשוט לשבור לנו את הלב".
(מתוך "הילד חולם")
המכולת של אביו
אביו של לוין, ישראל, היה בעל מכולת ששכנה כמה מטרים במעלה רחוב ראש פינה. כשהיה חנוך בן 13, ישראל נפטר כתוצאה מהתקף לב. היום המקום שבו פעלה המכולת אינו בשימוש.
"כי מה עוד נשאר בנו בהתקלף מעלינו
העיתון והאישה ומעט הפרנסה?
ההינשאות למעלה בזרועות אבינו, כבישת הפנים החרדות
בין בשר צווארו החם הנודף ריח סבון רענן
לבין צווארון חולצתו המגוהץ.
שם, במקום הזה, חלקה ידענו, שקערורית חמה
בין הצוואר לשכם, אי קטן של תנחומי מרגוע.
האי הזה עבד, אבל עודנו מחפשים בכל אדם
את הזרועות שנשאנו מעלה,
בכל פנים – את נהרת אבינו הרוחץ
בטל של אהבה את דמעותינו.
כל האנשים, בין בני שנה, בין בני 70,
בין חיים ובין מתים, זקוקים לאבא".
(מתוך "חיי המתים")
בית הכנסת
משפחת לוין ניהלה אורך חיים דתי. חוויותיו של חנוך עם אביו בבית הכנסת שברחוב איגר 23 חוזרות שוב ושוב ביצירתו. חנוך יצא בשאלה בגיל 14. היום בית הכנסת אינו נמצא בשימוש.
"יש שעה שאתה עומד שקוע בתפילה לאלוהים, מתפלל ומתפלל, בסוף, האמת, קצת נמאס לך. יותר מדי רוחניות, אוויר צח מדי, אתה מוכרח קצת סירחון, גבינת לימבורגר, סרדינים, תחת; שעה אחר כך גמרת עם הגבינת לימבורגר והסרדינים, אתה מטפס על איזה תחת, רוכב ורוכב, אחרי שעה נמאס לך קצת מהתנועה המונוטונית של האגן על התחת, הפה מסריח מהסרדינים והגבינת־לימבורגר, אתה אומר לעצמך, הייתי ברצון מלפף איזה מילה קדושה במנגינה נשגבת ומרביץ איזו תחינה רוחנית ליושב במרומים, וכבר אתה על הברכיים, ממלמל ושר. אין תחת, אין לימבורגר, אין סרדינים, נשמתך מרחפת, אלוהים ואלוהים, אבל כמה אפשר אלוהים ואלוהים, מילים ומנגינות. התייבשת, נשדפת, הבשר רוצה קצת לימבורגר, סרדינים, תחת, וזה הכלל: כשאתה עם אלוהים אתה מת לתחת, וכשאתה בתחת יש כיסופים לאלוהים".
(מתוך "המביט")
מדרחוב נווה שאנן
בילדותו התגורר לוין סמוך למדרחוב נווה שאנן, ששימש כמרכז השכונה. היום רובו ככולו מאוכלס על ידי פליטים אפריקאים.
"פקיד: שוב פליטים. האשרות לא בתוקף.
לא תוכלו לעלות. לא.
נוסע משולהב: סוכן הנסיעות שקנינו אצלו…
פקיד: סוכן הנסיעות רימה אותך.
מרמים את כולכם, זה מצבכם היום.
אתם החומר ממנו מייצרים רמאות.
שקט! מה אתם צועקים?! מה אתם
מייללים כולכם?! תמיד יללות,
תמיד ידיים מושטות!
אלוהים, שיהיה כבר יום אחד
בלי ידיים מושטות! יום אחד רגיל
עם אנשים עם ידיים לצדי הגוף,
בתנוחה טבעית! אני רואה יד מושטת
לעברי עם נייר, אני מיד מתמלא
עייפות כזאת וחושב על פיג'מה!
וכולם לפה! כולם אליי! כולם רוצים
להיכנס בדיוק למקום שאי אפשר!
40 שנה לא באה לפה אפילו
ציפור לחרבן, עכשיו, כשהורגים אותם –
הם נזכרים לבוא! חותכים למישהו את הגרון –
מיד הוא מעדיף צרעת; חוכמה גדולה!
הו אלוהים, שמונה ועשרים בבוקר,
ואני כבר רוצה למיטה!
נוסע משולהב: אנחנו נשלם כדי לעלות.
פקיד: יש מי שמשלם יותר
כדי שלא תעלו.
צאו מן הנמל! הייתם –
ואינכם! צאו!
אלוהים ירחם!".
(מתוך "הילד חולם")
בית הספר
לוין למד בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי יעבץ, ששכן ברחוב נווה שאנן 12. היום משמש הבניין למגורים. בקומות התחתונות שלו פועלות שתי חנויות של פליטים מאפריקה: אחת לכלי בית ואחת לשיחות טלפון בינלאומיות.
"עוד בילדותי אמרתי לאמי:
'אימא, יש לי חלום,
יום אחד אגדל, אגיע לארמון!'
ואמי ליטפה את ראשי וצחקה:
'כן־כן! לארמון תגיע, בני!
תנקה שם את ביב השפכים!'".
(מתוך "כריתת ראש")
התחנה המרכזית הישנה
ב־18 במאי 1948 תקפו מטוסים מצריים את התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, סמוך למקום מגוריו של לוין. בתקיפה נהרגו 42 בני אדם. כיום המקום נטוש, עם ריח חזק של שתן והמון מזרקים על הרצפה.
"היה זה בגיל 3
שאיבדתי את נעוריי
בדרך מגן הילדים אל המקלט.
מטוסים יפי כנף
חלפו מעלי ביעף
והותירו אותי ופניי כבושות בעפר".
סייע בהכנת הכתבה – צפריר קורסיה, מדריך סיורים ספרותיים בתל אביב.
לפרטים: 5180242־03, www.tlvguide.com