אני ו-1984

רפרם חדד, אמן וסופר

"קשה לומר שנהניתי לקרוא אותו. אני לא חושב שקיים ספר שידעתי עליו כל כך הרבה לפני שהנחתי אותו ביד, כשהוא כבר היה מטבע לשון ברור. האם החזון שלו התממש? אני חושב שברמת הצריכה אנחנו לא רק נשלטים, אלא גם מייצרים את החלום עצמו. רשתות השיווק, המפעלים הרב לאומיים, לא יכלו למצוא להם בעלי ברית טובים יותר מהלקוחות עצמם. הצרכנות היא מקדש חשוב יותר מהמנוחה. שבעה ימים בשבוע, 24 שעות של צריכה, נתפסים כאידיאל מתקדם ולא כעונש מזוויע. אם אורוול כתב על מעשה חד צדדי, המעשה מתקיים היום כדו צדדי עם שיתוף פעולה פורה במיוחד של 'הקורבנות'".

עוזי וייל, סופר ותסריטאי

"אני מפנה את הקוראים לספרו האחרון של חניף קוריישי שיצא לפני כשלושה שבועות, 'המילה האחרונה', שכתב כך: "אורוול הוא אולי הגרוע מכולם. הוא כתב ספרים לילדים, או יותר נכון, לילדים שאיתרע מזלם ללמוד אותו. כל הכתיבה הפשטנית הזו, הנפש הריקה, העירומה, עם תת זרם חזק של סדיזם, הסוציאליזם הסנטימנטלי והאח הגדול והחזירים ושום דבר על אהבה – בלתי נסבל. אף מבוגר חוץ ממורה לא יקרא רומן שלו. אם אני חושב על גיהינום זה להיות לבד בחדר 101 עם שום דבר לקרוא, חוץ מספרים של אורוול".

דב אלפון, עורך כתב העת ״אלכסון״ ואוצר משותף של סטורי וידיאו

"קראתי את הספר כמה פעמים ובכל פעם נהניתי יותר. כאשר קראתי אותו לראשונה (עוד לפני שנת 1984) הוא נראה לי נוסחתי ולא מפותח, כמעט כמו ראשי פרקים של רומן אמיתי. אבל עובדה היא שהתיאורים הללו נשארים איתך זמן רב, מצומצמים ככל שיהיו, ובקריאות חוזרות העצמה של הנבואה רק הולכת ומתחזקת. כבר בעמוד הראשון, כאשר הכרזה של האח הגדול תלויה בלובי כי היא גדולה מדי לקירות פנימיים, אנחנו נזכרים בשלטי הפרסומת באיילון ובאובדן המרחב הציבורי בכלל. החזון של אורוול אינו נוגע לעתיד כלל, הוא מתקיים הלכה למעשה. מבחינות רבות אנחנו חיים בתוך '1984'".

זהבה גלאון, יו"ר מרצ

"האח הגדול ומשטרת המחשבות כבר כאן. יש שימוש בכוח, אנשים הפכו לשקופים, יש גופים שיש להם אינטרס לאגור מידע ולהפר את הפרטיות של אזרחים ויש אפילו שינוי של השפה – היא הפכה לכלי שרת של תחזוק הכיבוש. הבעיה היא שזה נתפס כחלק מהחיים. השלטון מתערב בחיי האזרחים, אבל אלה כבר לא שמים לב לכך. אז נכון, זה לא שלטון טוטליטרי ואי אפשר לטעון שאין חופש ביטוי וחופש מחשבה, אבל המדינה יצרה מערכת מניפולטיבית שמנרמלת את הכיבוש – בשיח, בחקיקה או בחיי היום יום – ואנחנו עוברים שטיפת מוח תודעתית".

אפרת מישורי, משוררת

"אני חושבת שהמציאות שלנו היא העצמה של העקרונות שהוא הביא בספר, אבל השליטה והפיקוח השלטוניים הם רק חלק מזה. יש בספר גם סבטקסט: אנחנו חיים בתוך זוויות ישרות וכבישים סלולים, בתוך מיליון טפסים, בתוך מרחב דיגיטלי פולשני, מוסרים את נפשנו לווייז. אנחנו בכלל לא שמים לב איך הדבר הזה שנקרא גוף האדם, שנבנה לצרכים אחרים או סביבות אחרות, נפלש על מסלולי התקשורת הללו. כל המרחב הטבעי והפשוט מורחק מאיתנו, והשליטה נמצאת בידיהם של פאודלים חדשים, קפיטליסטיים. כדי להחזיר לעצמנו את השליטה אנחנו נמלטים לערי מגן אורגניות ומשלמים ממיטב כספנו על כל מיני טיפולים בעוד שיכולנו פשוט לשבת בים. אני חושבת שהאנושות במצב אנוש".

עידו קינן, עיתונאי

"החזון שלו התממש בפיהוק כמעט מפחיד. אנחנו מחזיקים היום בכיס מכשיר שבזמן שהוא מעניק לנו גישה למידע, הוא מאפשר לממשלות ולתאגידים לעקוב אחרינו ולאסוף מידע עלינו. אולי הפספוס הבולט של '1984' זה שהוא חזה שממשלות יהיו אלו שיעשו שימוש לרעה במידע, והוא לא לקח בחשבון את הכוח ההולך וגובר של התאגידים: החל ממיקרוסופט, דרך גוגל ועד פייסבוק. הפרטיות הפכה בזמן מאוד קצר מזכות שהיא כמעט מובנת מאליה למטבע שבו אנחנו משלמים כדי לקבל שירותים שונים ולהיות חלק מהחברה המקוונת. אני לא חושב שאפשר ללכת אחורה, אבל אני חושב שכמו שהטכנולוגיה מאפשרת לחדור לפרטיות שלנו – יש טכנולוגיות שמאפשרות להגן על הפרטיות שלנו, והתחרות בין שני סוגי הטכנולוגיות האלה מאפיינת כבר היום את העולם שבו אנו חיים"

נורית זרחי, סופרת ומשוררת

"קראתי את הספר פעם אחת ולפני שנים רבות, ואז המציאות הזו נראתה מאוד רחוקה, נראה שדבר כזה לא ייתכן. ברור שהעולם השתנה ומשתנה: הריכוזיות של השלטון, הנימה הפשיסטית שמאמצות הדמוקרטיות, הדיגיטליה שלא מסייעת להומניזם ואמצעי התקשורת שמקצינים את כל מה שקורה מקרבים אותנו לעולם דומה לזה שצייר אורוול. לגבי העתיד, אמנם לפעמים יש הפתעות, אך יצר האדם רע מנעוריו. מסוכן לסמוך על האדם".

ד"ר רומן ברונפמן, חבר כנסת לשעבר, איש ציבור ויזם

"המציאות הנוכחית מוכיחה שספרו של אורוול איננו פנטזיה בדיונית, אלא נבואה גאונית. האח הגדול הפך לחלק משגרת חיינו, ולא רק כתוכנית ריאליטי המונית, אלא כמדיניות פנים וחוץ של ממשלות רבות בעולם. קידום טכנולוגיות מעקב, המפותחות גם על ידי חברות גלובליות מהסקטור הפרטי, משפר יכולות אלה לאין שיעור".
"קראתי את 1984 לאחר שהגעתי לישראל, במאי 1980. מטבע הדברים ספר זה נאסר לתרגום בברית המועצות עד 1988 ולא היה בהישג ידם של אזרחים סובייטים. הקריאה הייתה מרתקת ומפחידה בו זמנית, אך הבנה מעמיקה יותר והפנמה באו באיחור של שנים רבות. תחושה של הכרות עם המציאות המתוארת הוחלפה בניסיון מתמשך להבין מה המציאות הזאת עשתה לנפש האדם, זה שנשאר מאחורי מסך הברזל וזה שנמלט על נפשו. ההתחרשויות של הימים האחרונים ברוסיה של 2014 מלמדות שהנפש, גם של זה וגם של זה, טרם נרפאה. הדיכוי, הרדיפה, המעקב, ביטול זכויות האדם והפרט – כל זה רודף אדם לאורך ימי חייו – גם אם נדמה לרגע שהוא החלים ממחלות המשטר הקומוניסטי".

דימוי: אפיק נעים