ינון מגל: "סולם הערכים שלי לא מתחיל ונגמר בעיתונות"
עורך אתר וואלה!, שפיטר לאחרונה את עופר קניספל לאחר שכתב ביקורות טלוויזיה שנתפסו כבעלות אופי שמאלני, מסביר מדוע הוא רואה עצמו קודם כל כיהודי וישראלי ורק אחר כך כעיתונאי
אהלן ינון מגל, עורך וואלה!. עופר קניספל, שכתב לכם ביקורת טלוויזיה, פוטר. הוא טען שהסיבה היתה שלא אהבת את הדעות השמאלניות שלו ושקיבלת הרבה טוקבקים שלחצו עליך לפטרו. זה נכון?
"אני לא מוצא סיבה למה מישהו שהוא שמאל רדיקלי, שכותב ביקורות בסגנון הזה ושמלגלג על פצוע צה"ל, יכתוב אצלי ביקורת טלוויזיה דווקא בזמן מלחמה. זה דבר לא סביר ולא רגיש מבחינת התחושות של הקוראים שלנו שזה יהיה האדם שיכתוב ביקורות על שידורי החדשות בזמן מלחמה".
למה מנעד הדעות הלגיטימי בעיניך משתנה בזמן מלחמה?
"שמע, וואלה! זה האתר הכי פלורליסטי וחתרני מכל האתרים הגדולים בארץ, אבל בכל זאת בזמן מלחמה. כשאנשים נהרגים ויושבים במקלטים שבועות, יש סטנדרטים אחרים".
אבל כל השנה מתים אנשים – בתאונות, בפשע, בטרור – מה שונה המלחמה שבמהלכה אסור להשמיע אצלך באתר דעות מסוימות?
"עזוב נו, כמה אפשר לחפור בזה. אני עורך האתר, זו ההחלטה שקיבלתי וזהו".
ומה לגבי החלטה אחרת שקיבלת – לפרסם במדור התרבות כתבה שסוקרת את האמנים מחו"ל שלא רוצים להופיע בארץ בגלל המצב, ולהגיש את זה כשירות עבור "האריות והצללים", יענו הימנים האלימים. אז ביקורות טלוויזיה שמאלניות זה לא לעניין בזמן מלחמה, אבל טקסט שעל פניו מעודד אלימות נגד שמאלנים ורק חדי עין יבחינו שהוא דאחקה זה בסדר?
"די הדהימו אותי התגובות שקיבלתי משמאל לכתבה הזו, מה שאנשים כתבו לי בטוויטר ובפייסבוק וגם מה שאתה שואל עכשיו. לפני רגע התלוננת על היעדר פלורליזם באתר ועכשיו פתאום אתה שואל למה לא מצנזרים אייטמים מסוימים? גם צביעות צריכה טיפת קלאסה. אני חושב שיש לגיטימציה לצחוקים גם בזמן מלחמה, ואין לי ספק שהצחוק הובן במקרה של הכתבה הזו, למשל במשפט כמו 'סטיבי וונדר לא שמע כנראה על הביטוי עין תחת עין', ולעומת זאת אני חושב שאין מקום לביקורת כמו של עופר קניספל בזמן מלחמה. זה כמו שהייתי שם את איתמר בן גביר מבקר טלוויזיה בזמן המלחמה. זה נשמע לך סביר?".
אבל לקניספל יש ניסיון ככותב. הוא עיתונאי, בן גביר סתם פרחח עם תואר בעריכת דין.
"אוקיי, אז אם הייתי ממנה את בן גביר לפרשן לגבי פעילות צה"ל בשטחים? אתה מבין את ההקבלה".
עוד משפט שאמרת וגרר הרבה ביקורת הוא: "אני קודם כל בן אדם ואחר כך יהודי ואחר כך ישראלי ואחר כך עיתונאי". איך מתבטאת העדיפות של "היהודי ו"הישראלי" על פני "העיתונאי" במקרה שלך?
"זה אומר שסולם הערכים שלי לא מתחיל ונגמר בעיתונות ושיש בו גם צדק וגם השפעות של היותי אדם יהודי ישראלי. אין לי ספק שבזמן מלחמה אני צריך לשרת קודם כל את ציבור הקוראים שלי, שהוא ציבור מקומי, ולכן לצורך העניין אמרתי ב'לונדון וקירשנבאום' שלא הייתי פותח מהדורת חדשות בדיווח של רבע שעה דווח על ארבעה ילדים שנהרגו בעזה, בזמן שמליוני ישראלים יושבים במקלטים".
אתה מסכים שהתקשורת הישראלית לא מסקרת מספיק את מה שקורה בעזה במלחמה הזו?
"לא, אני חושב שהיא לגמרי מסקרת את מה שקורה שם ושמה את זה בפרופורציות של מה שהציבור הישראלי יכול להכיל. אני סולד מעיתונאים שסבורים שהם אי של שפיות שצריך להאכיל בכוח את הציבור בתכנים שהוא לא רוצה לבלוע. אני לא רואה עצמי כמי שמעל העם, וכמו שבסיקור פשע מאורגן אני בהכרח אהיה בצד של שלטון החוק ונגד הפשיעה, כך גם במלחמה אני בהכרח בצד של ישראל ונגד החמאס".
אתה חושב שהעיתונאים הישראלים צריכים להקים קול צעקה על זה שנאסר עליהם להיכנס לעזה?
"חברה, באמת, תפסיקו. אתם חיים בלה לה לנד. התחושה שהשאלה שלך נותנת היא שאתה תל אביבי היפסטר מנותק. זו פשוט שאלה בדיחה. הרי מי רוצה להיכנס לעזה? כל עיתונאי ישראלי שייכנס לשם יירצח מיד. לא ברור לך שהעיתונאים הישראלים לא בעזה כי הם חוששים לחייהם?".
לא, זה קודם כל כי צה"ל לא מתיר להם. יש עיתונאים שהיו נוסעים לשם אם היה מותר ויש כאלה שהיו פוחדים.
"אז למה אלה עם דרכון זר לא נוסעים לעזה? למה איתי אנגל למשל לא שם?".
הפוסט שפירסם עופר קניספל לאחר שפוטר: