האנשים, המקומות והסיפורים שעשו את תל אביב: השנים הראשונות
לכבוד יום העצמאות, נברנו בארכיונים ודמיינו איך היה נראה Time Out בכל עשור מאז הקמת העיר העברית הראשונה. טרנד התפריטים המתפייטים הגיע מוקדם משאתם חושבים
מסע תל אביבי בזמן
השנים הראשונות | שנות הֺ־20 | שנות הֺ־30 | שנות הֺ־40 | שנות הֺ־50 | שנות הֺ־60 | שנות הֺ־70 | שנות הֺ־80 | שנות הֺ־90 | שנות הֺ־2000
עירוני
צרות של דור ה־D: תלמידי הגימנסיה לא יזכו לתמיכה כלכלית מההורים
השלכותיה של מלחמת העולם הגדולה על עירנו אינן נעצרות בהפגזות המסיביות על יפו, בביקורים המעושים של המפקד הטורקי העליון ג'מאל פאשה או במיתון הכבד שנגזר על הכלכלה המקומית המדשדשת והפסקתה של עבודת הבניין. כעת, רחמנא ליצלן, חלחלה מלחמת העולם אפילו לכיסם של תלמידי הגימנסיה העברית הרצליה. כידוע, מחצית מתלמידי הגימנסיה הם צעירים יוצאי רוסיה. בעקבות מאמצים המלחמה הרוסיים, שהביאו למיתון גדול במדינה, פסקה תמיכת ההורים מרוסיה בילדיהם והותירה אותם חסרי כל. העובדה שהאימפריה העותמנית והאימפריה הרוסית נלחמות זו בזו, כמובן, איננה מסייעת למצב.
ההשלכות ברורות לכל: עשרות נערים אבודים מסתובבים אנה ואנה ברחובות העיר ומחפשים אחר כיוון בחייהם. אלו מהם שלא ימצאו עצמם בתעשיית הטקסטיל יוכלו לתעל את המשבר לטובת תסריט מוקומנטרי מודע לעצמו, שאולי יוקרן ביום מן הימים באחד הערבים החלשים של ראינוע עדן.
[tmwdfpad]
סרטים
23 באוגוסט 1914
הקרנת "ימי פומפיאה האחרונים" בראינוע
אמש נרקם לו מחזה נדיר במחוזותינו הפרובינציאליים עם פתיחתו של בית הקולנוע הראשון בתל אביב – ראינוע עדן – ברחוב לילינבלום בואכה רחוב פינס. באולם הראינוע 800 מקומות קבועים, וציוד ההקרנה העדכני נרכש מבעוד מועד אצל אחינו המצרים באלכסנדריה. הבעלים מרדכי ויסר ומשה אברבנאל שילמו כאלף פרנק עבור מונופול על שירותי הראינוע בעיר לעשר שנים.
הפגם היחיד בערב ההשקה החגיגי היה נעוץ דווקא בתוכנית האמנותית: הבחירה לפתוח את הראינוע, במעמד ראש העיר מאיר דיזנגוף, באפוס "ימי פומפיאה האחרונים" הוכיחה עצמה כשטות גמורה. הסרט, המבוסס על רומן של אדוארד בולוור ליטון, עסק ברשמים מאתר החפירות של העיר הרומית בפומפיי באמצעים אמנותיים דלים ומבלי לחשוף את שדיה של אף לא שחקנית אחת.
אוכל
29 במרץ 1909
הטרנד הבא: תפריטים מתפייטים
ביקורו הראשון של חיים נחמן ביאליק בארץ ועריכתו של משתה מיוחד מטעם אגודת המורים, זימנו לנו כמה רמזים חטופים על העתיד הקולינרי הצפון לעירנו. בסעודת הערב שהוגשה בבית המלון בלה ויסטה שבשכונת מנשייה חולקו לאורחים תפריטים המתהדרים לא רק במנות מענגות לחך, אלא גם בתיאורים פיוטיים ומשובבי נפש, ככל הנראה מתוך חנופה מתבקשת למשורר הגדול. מנה של בשר צלי עם פול כונתה "אריה בעל גוף"; מנת הדגים כונתה "משוט במרחקים"; לחסה קראו בתפריט "אכן, חציר העם" ולפירות "כוכבים מציצים וכבים". יש לקוות שהטרנד הפלצני ייעלם מבתי ההסעדה שלנו.
האנשים שעושים את תל אביב
חסן בק אל־בצרי אל־ג'אבי
"תל אביב מבחינתי היא רק עוד שכונה ביפו"
תעסוקה: המושל הצבאי של יפו.
מאיפה אתה במקור ומתי הגעת לתל אביב?
"במקור אני מיפו, ותל אביב מבחינתי היא רק עוד אחת משכונותיה, ואם לומר את האמת, היא גם החיוורת שבהן".
מה הסוד היפואי שלך?
"ללא כל ספק שדרות ג'מאל פאשה המרהיבות שהקמתי כתגובת נגד לשדרות רוטשילד, החוטאות לטעמי בפלצנות יתר. בעלי הסמכות שהגיעו אחריי כבר לא הכירו בגדולתו של מושל סוריה האגדי פאשה, ועל כן במרוצת השנים בחרו לשנות את שמן לשדרות המלך ג'ורג' החמישי, ובסופו של דבר לשדרות ירושלים".
