איך בין איין תל אביבר: ברלינאיות מספרות על החיים בתל אביב

“בארבע השנים שלי כאן נדיר שפגשתי ישראלי בן גילי שלא היה מבולבל מההחלטה שלי לעבור לכאן והכריז שאני לא שפויה", מספרת אנה ראו, 30, ברלינאית שעברה לחיות באזור בן גוריון בתל אביב, במאמר שכתבה ל־I24 News. מתנגדי מחאת המילקי לא מבינים איך ישראלי מסוגל לעזוב לטובת גרמניה, אבל לא פחות מעניין לדעת שיש כל כך הרבה ישראלים שלא מבינים איך גרמני מסוגל לעזוב לטובת ישראל.

“זה מקום נפלא לפסק זמן בחיים", מסבירה דנה ארפ, 35, ברלינאית בדימוס שהתאהבה בישראל כשהגיעה לכאן לחופשה לפני כארבע שנים, ומתגוררת עם שותפה ישראלית באזור פרישמן. "חזרתי לגרמניה וחשבתי, 'למה לחכות עד שתצטרכי פסק זמן מהחיים, סעי עכשיו'. תהיתי איך אוכל להעביר את החיים שיש לי בגרמניה לכאן. אני עובדת בחברת אינטרנט, אז ארגנתי הכל ושכנעתי את הבוס שלי שאעבוד מישראל".

יוקר המחיה לא פסח עליה: "תל אביב סופר יקרה, וידעתי את זה מראש. חסכתי כסף כדי שאוכל להרשות את זה לעצמי". מי שכן הופתעה מהמחירים היא ליביה היינס, ברלינאית בת 22 שהתאהבה בישראל בגיל 16, בטיול עם אביה לירושלים. "כשחיפשתי דירה נדהמתי מהמחירים ומהסטנדרטים שאנשים חיים בהם. אבל זו שמצאתי נחמדה ואפילו זולה". היא גרה עם שלוש שותפות ברחוב גאולה ומתמחה כמעצבת בסטודיו של Time Out.

שטחה העירוני של ברלין הוא כ־892 קמ"ר, לעומת 52 קמ"ר בלבד של תל אביב. ההפרש הזה הוא יתרון, קובעת היינס. "בברלין רוב הזמן לוקח חצי שעה לנסוע לאנשהו, אז אתה חושב יותר על לאן אתה הולך. בתל אביב אפשר ללכת לכמה מקומות באותו ערב, כי הם קרובים זה לזה. קניתי אופניים אז אני יכולה להגיע לכל מקום בעשר דקות. פה אנשים אומרים שאת גרה רחוק מהם, וזה כולה 20 דקות. בברלין זה כמעט כמו להיות שכנים".

צילום: בן קלמר

“זה פאקינג משוגע", אומרת היינס על מצב הדת־מדינה אצלנו. "מובן שבגרמניה יש חופשות וחגים, אבל זה פחות אינטנסיבי. פה יש המון חגים, וכל המדינה מיישרת קו. לדוגמה, למרות שאני לא יהודייה אסור לי לקנות לחם בפסח. זה סופר־מוזר לי כי בברלין דבר כזה לא היה קורה בשום אופן". גם המרואיינות האחרות לא יהודיות, מה שמקשה עליהן להתאזרח כאן. "אם אתה לא יהודי, זה פסיכי להגיע לפה", אומרת ארפ. "הממשלה מקשה מאוד. אני לא מבינה את זה. אני מבינה את נקודת המבט החשדנית, אבל אני חושבת שישראל מחמיצה ככה הזדמנויות טובות".

לראו יש קשר מיוחד לישראל – אביה הוא יוהאנס ראו, נשיא גרמניה ב־1999־2004 שנחשב ידיד ישראל, ובשנת 2000 היה לנשיא הגרמני הראשון שנאם בפני הכנסת – בגרמנית, למחאת חלק מחברי הכנסת. היא עצמה דוברת עברית כמעט שוטפת, שאותה למדה באולפן. "אני מבקש מחילה על מה שעשו הגרמנים בשמי ובשם בני דורי, וזאת למען ילדינו ונכדינו, שאותם הייתי רוצה לראות בעתיד קשורים עם עתיד ילדי ישראל", אמר הנשיא ראו בנאומו. ביקורה הראשון בישראל של בתו היה באזכרה שנערכה לאביה בירושלים. מאז היא עברה לכאן לעשות תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון והחליטה להישאר. למה? תשובה לא צפויה ממישהי שעזבה את מולדת האוקטוברפסט: "אלכוהול", היא צוחקת. "כתבתי את התזה וזה לקח לי זמן בגלל האלכוהול. זה קצת בצחוק אבל גם נכון. יש לי פה יותר חברים, יותר כיף, יש ים".

למה את מתגעגעת בברלין?

“ללחם, אבל כל הגרמנים בטח אומרים את זה. הלחם בגרמניה הכי טוב בעולם, וגרמנים, לא משנה איפה הם, תמיד מתגעגעים ללחם. פה קצת… נֶה, אֶה".