קירות מדברים: השירה יוצאת רשמית מהדפים אל הרחוב

את ספר השירה החדש של אורן עילם הוא כתב על קירות בחניון במרכז תל אביב, והוא לא היחיד שמתחיל לזרום מהדפים אל הקירות. לאן המגמה הזו מתקדמת, איפה הכל קורה ולמה למשוררי הרחוב אין ברנז'ה משל עצמם?

אורן עילם. צילום: יולי גורודינסקי
אורן עילם. צילום: יולי גורודינסקי

"הם ריצפו גן עדן והקימו חניון", שרה ג'וני מיטשל, ומאוחר יותר, גם הקאונטינג קרואוז עם ונסה קרלטון. גם המשורר התל אביבי אורן עילם כותב שירים על חניונים, אבל אצלו זה במובן הליטרלי. את “ספר השירים" החדש שלו תוכלו למצוא על קירות חניון הוורד ברחוב גרוזנברג. עילם הוא משורר רחוב שמרסס את הפואטיקה שלו על קירות ומדרכות העיר, ומתעד את מעלליו בעמוד הפייסבוק שלו – “שירה בקבלנות".

הכל התחיל לפני כמה שבועות. עילם נכנס לחניון עם מכוניתו. זה היה המקום האחרון שבו חשב למצוא שת"פ אמנותי. “בעל החניון ראה שיש באוטו שלי סטנסילים של אותיות ושאל מה זה. הסברתי לו, הצעתי שארסס בחניון איזה שיר, הוא עף על הרעיון והחלטנו לעשות מזה פרויקט. הוא בעל חניון מחוספס כזה ואני משורר, זה חיבור מעניין". האמת היא שהשילוב בין
חניון אפרפר לשירה של עילם הוא כמעט טבעי, שכן שיריו – כגון “עישון" או “תאנת דרכים" – נטועים בהוויה העירונית היומיומית. בינתיים הוא כתב שישה שירים בחניון, ויש לו כוונה לפנות גם למשוררים נוספים ולהפוך את החניון ל"אתר שירה", כפי שהוא מכנה זאת.

"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי
"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי

שירת אימוג'י

השיר שמלווה את הנהגים הנכנסים, “שירי אהבה", דן בנושא חוזר בשיריו של עילם – מבוכה. הרגש הזה הוא שהניע אותו להציג את השירה שלו על קירות העיר ולא בערבי שירה. “הרבה פעמים בערבי שירה אנשים באים, מתרגשים ומכבדים זה את זה, אבל בסופו של דבר זה משכנע את המשוכנעים, ולי באופן אישי קשה להקריא את השירים שלי, זה מביך אותי מאוד".

ושירה בפייסבוק?

“אני מאוד מובך גם מזה. אני ממש לא מזלזל בזה, ויש שם אנשים שכותבים טוב, אבל עצם הפורמט הוא בעייתי בעיניי. יש בזה משהו קל מדי. יש שם עומס תכנים ועומס רגשי – רואים משהו מצחיק ואז מקומם ואז פוליטי ואז עצוב, וקשה מאוד לעורר רגש במסגרת הזאת. ברחוב, לעומת זאת, השירים תופסים את האנשים כשהם לא מוכנים, הם כופים את עצמם עליך, כמו כאפה. אי אפשר לגלול או למחוק כמו בפייסבוק. זה מעורר דיון, זה נוכח. הכפייה על אנשים בהקשר הזה היא לא דבר רע, היא מנענעת קצת את אמות הספים".

"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי
"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי

מדינת הגרפיטי פלורנטין

אחרי שסיים את התואר במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, התחיל עילם לרסס ברחבי תל אביב וירושלים. להבדיל מכותבים מרססים רבים אחרים, הוא לא עובד ידנית אלא עם סטנסילים חתוכים בלייזר, המאפשרים לו לכתוב טקסטים ארוכים בלי בעיה. באחד הפרויקטים האחרונים שלו, למשל, הוא חיקה את הפורמט הגרפי של פרויקט “שירה על הדרך" של העירייה, ושיבץ שירים שלו ברחובות העיר כאילו בחסות העירייה.

"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי
"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי

“בגרפיטי של הכתיבה, בניגוד לגרפיטי של הציורים, אין קהילה", הוא מסביר. “היא בין שתי ברנז'ות – כותבי הפייסבוק ואמני הרחוב – למרות שהיום העיר מפורקת בטקסטים". ההצפה והאופן האגבי שבו שירה ואמנות רחוב מתקבלות כיום בתל אביב, הובילו את עילם לפעול לאחרונה יותר מחוץ לעיר. “פלורנטין כבר הוכרה כאתר גרפיטי על ידי העירייה. לא ממש מוחקים שם דברים יותר, ואפילו עושים שם סיורים מאורגנים בנושא. בסופו של דבר פחות מעניין אותי לרסס שם כרגע, אני מנסה להגיע לקהל אחר, שלא מצפה לזה. לעבוד ברמלה בערבית למשל או בחיפה. שם אני עושה את זה בלילה, בתל אביב אפשר ביום כי העירייה יותר סלחנית, השוטרים מעלימים עין וזה משעמם".

התוכן הוא המלך

בזמן שהשירה יוצאת לרחוב, חלק מהאמנים בתחום עושים גם את הכיוון ההפוך – אל תוך הגלריות המסחריות. משוררת הרחוב ניצן מינץ, למשל, תציג ביריד צבע טרי הקרוב, ואמן גרפיטי כמו Dede מציג בשנים האחרונות בגלריות בארץ ובעולם (או בנקסי, שעבודותיו נמכרות במאות אלפי דולרים).

"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי
"ספר" השירה של אורן עילם בחניון. צילום: יולי גורודינסקי

התהליך הזה לא מעיד על מותו של האתוס האנטי ממסדי ושל אתוס ה־DIY שמזוהה עם הגרפיטי?

“אנשים הולכים לעשות גרפיטי כי זו הפלטפורמה היחידה שלהם לזכות בהכרה, וברגע שהם מקבלים אותה, הם הרבה פעמים מאבדים את הרצון לעשות גרפיטי. זה הגיוני לגמרי. איזו מחאה יש בעצם הפעולה של גרפיטי? נגד השוטר? נגד הפקח? זו לא מחאה אמיתית. המחאה האמיתית היא בתכנים, לא בעצם הכתיבה. להיות פעיל חברתי זה מחאה, לרסס את השם שלך על קיר – פחות".