ספר ישעיהו

אלבום הבכורה של ההרכב המקומי Isaiah שואב את המאזין לעולם רחוק, מקורי ויפה

Isiah. צילום: זוהר ראלט
Isiah. צילום: זוהר ראלט
5 בפברואר 2014

Isaiah, Isaiah

נהוג לדבר בשבח תקופת "הלהקות הצעירות" של רוקסן והשנים שקדמו לה, על שלל ההרכבים של מועדוני תל אביב. ואכן אותן שנים הצמיחו כמה להקות מצוינות שהשפעתן מורגשת עד היום ושחבריהם הפכו למוזיקאים מובילים. אולם גם המוצלחים שבהרכבים ההם היו מוגבלים אז לצליל בסיסי, לפחות עד שקטפה אותם חברת תקליטים והפיקה להם אלבום, משום שאפשרויות ההקלטה היו אז מסורבלות, הצריכו ציוד רב והיו כרוכות בעלות כספית ניכרת. כך היו גם חיפושי הדרך והאפשרות לבחון סאונד חדש, לוותר עליו ואז למצוא צליל מדויק יותר. הצליל הרזה והמחרחר שאפיין את ההרכבים בשנות ה־80 ובשנות ה־90, כמו גם העיבודים הפשוטים ברובם, היו לא רק שיקוף של איזו הוויה תקופתית, אלא בעיקר אילוץ שהכתיבו התנאים באותן שנים. אם הייתה מורכבות במוזיקה הצעירה אז, הרי שהיא התבטאה בלחנים או בעיבודים, בעוד ההפקה נותרה מינימליסטית ומצומצמת.

Isaiah היא דוגמה טובה לאפשרויות שמזמן ההווה להרכב בתחילת דרכו. ההרכב פועל יחד רק כשנה וכבר עטוף בצליל עשיר ומרובד, בדיוק מהסוג שכוחות טריים היו יכולים רק לחלום עליו עד לפני שניים או שלושה עשורים. העבודה על אלבום הבכורה שנושא את שמו של ההרכב נעשתה ברובה על מחשב, מה שאפשר ניסוי וטעייה בשלבים הראשונים וסאונד מרובד ודיוק בביצוע בהמשך. העושר הזה מכה במאזין מהרגע הראשון, ב"All The Things", שנשמע כמו הכל מלבד רצועה פותחת של אלבום בכורה של להקה שעושה את צעדיה הראשונים. ההישג של Isaiah בהיבט הזה הוא שההפקה המהוקצעת אינה באה על חשבון הרעננות והיצירתיות שבכל זאת בוקעת מהשירים.

Isaiah משלבים כלי נגינה ממזרח ומערב, וכך לצד הגיטרה־בס־תופים אפשר למצוא גם בוזוקי (חשמלי), ג'מבוש וכלי הקשה מסורתיים. לחגיגה מצטרפים גם גיטרת 12 מיתרים, כלי מיתר וקלידים, שיוצרים תערובת סגנונית וססגונית שמזכירה את המפגש של ג'ורג' הריסון עם ראווי שנקר, בתיבול פולק אמריקאי (השם פליט פוקסס הוזכר בכמה הזדמנויות כמקור השראה ובצדק). על פני התערובת הזאת מרחף קולו הגבוה של הסולן תומר ישעיהו, ומדי פעם מלווה אותו שכבה נוספת של קולות הרמוניים. נדמה שההרכב מחויב לצליל שלו מהרגע הראשון ועד ל"Shadows" שסוגר את האלבום, מה ששואב את המאזין לעולם ייחודי, מקורי, מורכב, נוגע ללב ובעיקר רב יופי. אותו עולם מנותק מההוויה הישראלית, אך בה בעת לא בורח ממנה או מנסה להציג אותה בגרסה מרוככת ומיופייפת. הוא מציע אפשרות אחרת ולמרבה הצער גם רחוקה מדי.

שורה תחתונה: תוספת מובחרת לנבחרת של אינדינגב