מכת בכורות

משוחרר, יונתן פיין, הוצאת כתר, 203 עמ'

6/10

ספר הביכורים של יונתן פיין נפתח במטפורה יפה: "זה ללא ספק הוא. אותך, בינתיים, נראה שהוא לא מזהה אבל זה לא משנה; אתה שוב מחייך בהגזמה וממקד את תשומת הלב שלו למעלה, בחיוך המוגזם, הרחק מהרעד הלא נשלט של רגל שמאל". אלה הן המילים הראשונות של "משקפי ראייה", הסיפור הראשון בקובץ הסיפורים "משוחרר". זה עובד: הרגל הרועדת מודיעה שיש פה רגע דרמטי שעומד להגיע לנקודת רתיחה. זה משהו מסעיר עד שהגוף הופך בלתי נשלט. ואז אתה קורא את הסיפור "משוחרר" ושם מחייג חייל משוחרר לחברו הטוב, ו"כאשר חייג סוף סוף אל פישר, הבחין רביד ברעד החולף ברגלו השמאלית". כאילו אין עוד מאפיינים לביטוי לחץ בלתי ניתן להכנעה.

מילא. לא נדון את פיין בחומרה רק בשל כך. הנה בהמשך אותו סיפור, "משוחרר", מופיע קטע קולע בפשטותו: אסף ורביד חוזרים מבילוי, "'נשב?' שאל רביד בפיזור נפש, לאחר שחצו את הכביש וניצבו מול ספסל העץ החדש". אחרי כן מגיע תיאור עדין וישיר של מארג נעורים שכונתי כל־ישראלי שסובב סביב נקודה ארכימדית אחת, מסמר ההתבגרות, שבסופו מתברר ש"ספסל העץ הגדול הובא, והוצב בדיוק במקום שבו היו עומדים שעות". בפשטות מפנים הקורא את המעבר מנערות לבגרות ואת הנוסטלגיה המתקתקה והמסרסת.

אלא שאז מגיע הסיפור החותם את הקובץ, "הרצליה הירוקה (טארדיס)", ושם מתרעם נדב על מחווה שהתרחשה בין שני חברי הילדות שלו, עמרי ונופר, ש"אז על הספסל הרי מחווה כזו היתה מתקבלת בפליאה, אם לא בוז". איזה ספסל זה? זה ספסל שכונתי, שתפקידו מוסבר אחר כך: "אותו לילה הספסל היה ריק… מה יעלה בגורלו של הספסל, ושל שלושת דייריו, עכשיו כשהתיכון נגמר והם נפוצים איש לדרכו". בדיוק אותו מסר.

אני אעצור כאן. יש עוד כאלה בספר. הוא ספר יפה לרגעים, עם תיאורים נוגעים ורגישים של החברה הישראלית, אבל הוא לוקה בפשטנות ומוגבל מבחינת הטכניקה ומבחינת סל הכלים העומד לרשות המחבר, ומה שהוזכר כאן הוא רק דוגמה. פיין הוא בחור צעיר. הוא נכלל במה שעכשיו עולה לכותרות כשכבת "הסופרים הצעירים". בכתבה שפורסמה השבוע ב"דה מרקר" אחד המו"לים בישראל אמר עליה ש"נראה הרבה פחות ספרים חדשים של סופרים לא מוכרים. זה סיכון, כי מי יקנה ספר ב־80 שקל של סופר שהוא לא מכיר". אז אולי זה לא כל כך רע. אולי כדאי שהוצאות הספרים יביאו את הסופרים הצעירים למאורע של "ספר ביכורים" קצת יותר מוכנים. לפיין יש סיכוי, הוא רק צריך לשייף ולשייף ולשייף.

שורה תחתונה: הבציר אולי טוב, אבל הבקבוק נפתח מוקדם מדי