"משחקי הכס": סיכום פרק 5, עונה 5

וייס, בניאוף ושות' יקרים: אני יודע שאמצע העונה עכשיו, אתם קצת עייפים ולא ממש רואים את הסוף עדיין, אבל זאת לא סיבה להתעצל. אני לא מאלה שמכריזים "הפרק הגרוע ביותר אבר! הסדרה מתה!" אחרי כל פרק לא הכי מוצלח, אבל צריך להודות: עד עכשיו, העונה הזאת היתה רחוקה מלהיות שעתה היפה ביותר של הסדרה. עם או בלי קשר לנטישת קווי העלילה של הספרים, העונה הזאת נמרחת, סיפורים נמתחים יותר ויותר, מינון השנינות והקיק-אס נמוך, חורים בעלילה מרימים את ראשיהם, יש מחסור באירועים גדולים באמת והניסיונות לסצינות "גדולות" שיפצו על כך לא ממש מצליחים. כמובן, כל זה כבר קרה בעבר: כמעט בכל עונה יש תקופה מתה כזאת, שבה לא קורה הרבה מלבד הכנה להמשך, ועד עכשיו "משחקי הכס" תמיד קיימה את ההבטחות ופיצתה על התקופות החלשות ברגעים גדולים ומפתיעים שהצדיקו את הציפיה. אבל חמישה פרקים לתוך העונה הזאת, זה עוד לא קרה; הסיפורים נעשים יותר ויותר רעועים, חורים בעלילה נפערים, ואני מתחיל לאבד את הסבלנות.

במירין, דאינריז עצובה ועצבנית בגלל מותו של ההוא עם הזקן, ומחליטה לנקוט צעדים. לרוע המזל היועצים של הולכים ואוזלים, כך שהיא נאלצת ליזום צעדים בעצמה, וכשהיא נוקטת צעדים בעצמה, הם לפעמים לא כל כך שקולים. עכשיו, למשל, היא מחליטה לכנס את כל ראשי המשפחות האצילות של מירין במרתף הדרקונים כדי להפחיד אותם. זה, כשלעצמו, רעיון לא רע בכלל: להכניס בהם קצת פחד ולהזכיר להם מי שולטת כאן. אבל אז, דאריו תופס את אחד מהאדונים וזורק אותו לדרקונים, כנראה באקראי. ככל הידוע לנו, לא היה לדאינריז ושותפיה כל מידע מודיעיני לגבי הטיפוס הזה, אולי הוא היה חף מפשע – היא רק היתה צריכה איזה קורבן לדוגמה. המלכה הצדיקה שלנו, גבירותי ורבותי. דאינריז, מתברר, לפעמים מקפידה על דיני משפט הוגן במידה שמבצעת השמדה עצמית בתדמית הציבורית שלה, ולפעמים הורגת אנשים ללא כל הבחנה כדי לעשות רושם. עקביות היא לא הקטע החזק שלה. כבר אמרתי שטיריון צריך להגיע אליה ולייעץ לה, ויפה שעה אחת קודם?

בוינטרפל הכבושה, להזכירכם, בשבוע שעבר פיטר באיליש בחר להשאיר את סאנסה לבדה, בטענה שהיא כבר גדולה ויודעת לתחמן ולתמרן כמו הגדולים ביותר, ולכן היא בטח תשלוט שם בעצמה ותסובב את כולם על האצבע. באופן לא מפתיע, זה לא קרה. סאנסה חזרה לתפקיד הנערה הפאסיבית שמשוטטת תמימה ופעורת עיניים בין אנשים רעים. הפרק הזה היא קיבלה את הצעת הסיוע הגרועה ביותר בהיסטוריה: "אם תהיי בצרה, תדליקי נר בחלון הגבוה ביותר של המגדל", שזה פחות או יותר המקבילה הווסטרוזית ל"במצב חירום, גש לתחנת המשטרה ומלא טופס 467/ב', והגש אותו במשרדנו הפתוח בימים ב'-ה' בשעות 11:00-13:00, כשהוא חתום על ידי שלושה עדים, רואה חשבון מוסמך וחתול". מיד לאחר מכן היא קיבלה "הפתעה" ממירנדה (כך, מתברר, קוראים לבחורה שמסתובבת עם ראמזי ושבדרך כלל ערומה). "לכי לקצה הכלביה, שם מחכה לך הפתעה" אומרת לה מירנדה בפנים קורנות‏ – וסאנסה, לא יאומן כמה שהיא אהבלה, הולכת. כי מה כבר יכול להיות רע ב"הפתעה" שמחכה בקצה המרוחק של מסדרון ארוך, אפל ומטונף, המוקף משני צידיו בחיות טרף זועמות ונוהמות? זה בטח משהו נחמד! אולי זאת עוגה.

במפתיע מתברר שהעוגה היתה שקר. במקום זה סאנסה מוצאת את תיאון, ואז קצת מביך כי עכשיו כשהיא יודעת שהוא שם חייבים להזמין אותו לסעודה. אז, ספירת מלאי: סאנסה סועדת עם תיאון, שלא באמת הרג שני אחים שלה אבל מעמיד פנים שהוא כן הרג אותם, ועם רוס בולטון, שדווקא כן הרג את אחיה במו ידיו ואת אמא שלה בעקיפין. אוח. ארוחות משפחתיות זה דבר כל כך לא נעים, ותמיד יש מריבות ודרמה כשכולם מדברים על מי בדיוק הרג את האח של מי. טוב שיש ראמזי – מגשר, פותר סכסוכים ובכלל מפיץ אהבה והרמוניה בעולם, שדורש מתיאון להתנצל. תיאון אמר סליחה, אז עכשיו הכל בסדר.

רק ראמזי יביא שלום. מתוך "משחקי הכס"

הרבה דברים קורים על החומה. ג'ון היה מנהיג משמר הלילה במשך שבועיים בערך, וכבר עוזב, למסע צפונה כדי לשכנע את אנשי הפרא שעדיף להצטרף לתרבות במקום להפוך לזומבים לבנים; סטאניס עוזב גם הוא, אחרי עיכוב ארוך מדי, לכיוון וינטרפל. אבל שום דבר לא חשוב כמו הרגע הבודד שבו סטאניס הפך למלך החביב עלי: זה שבו הוא תיקן את האנגלית הקלוקלת של אנשי המשמר. מארג'רי יפה יותר ולדאינריז יש אידיאלים נעלים יותר, אבל סטאניס הוא המלך היחיד שהוא גם עורך לשוני. הוא היחיד שלמשמע שאגת הקרב "אני יכניס לבני בולטון האלה באבי-אביהם!" יגיב "אומרים 'אכניס'".

ולבסוף, המסע האינסופי של טיריון לכיוון מירין. אם עד עכשיו טהרני הספרים התלוננו רק על העלילה, עכשיו יש להם סיבה מצוינת להתלונן גם על הגיאוגרפיה. המעבר שעשו ג'ורה וטיריון בפרק הזה הוא לחלוטין בלתי אפשרי גיאוגרפית, לפי המפות של אסוס שמופיעות בספרים ובפתיחת כל פרק. ואליריה היא ארץ, לא עיר. אי אפשר לשוט דרכה באחר-צהריים רומנטי אחד. ואנשי האבן בכלל לא היו שם, אלא… יודעים מה, ווטאבר. בשלב הזה כל השוואה לספרים היא מיותרת. הפרק הזה מסביר למה פתאום קיבלנו הסברים ארוכים על ה"קשקשת האפורה" – המחלה שממנה סובלת גם שירין, בתו של סטאניס – בעונה הזאת. בעיקרון אפשר להחלים מזה… אבל זה לא סביר. ומי שחטף את הקשקשת הוא, איך לא, ג'ורה, השלימזל של שבע הממלכות. ג'ורה המסכן. לא מספיק שמלכתו גירשה אותו, עכשיו הוא גם חטף מחלת זומבים שתהרוג אותו לאט, ומה שיותר גרוע – עד שהוא יגיע למירין הוא כנראה ימצא כבר את דאינריז נשואה להיזדהאר זו לוראק בעודה שוגלת מהצד את דאאריו נהאריס. הגורל מתאכזר לג'ורה שוב ושוב – ואפילו עוד לא הזכרנו את העובדה שהשם שלו הוא "ג'ורה". זה בטח לא היה קל בבית הספר.

נעדרים: איפה אריה? איפה ג'יימי וברון? ואיפה סרסיי? זה היה פרק סלקטיבי מאוד בזירות ההתרחשות שלו, ואחד הפרקים הבודדים בסדרה שלא כלל אף סצינה המתרחשת במעלה מלך.

עירום לא רלוונטי: מירנדה וראמזי חלקו סצינת עירום שבה נראה שהוא עלול להשתפד על עצם הירך שלה ולמות. ברצינות, ילדה, תאכלי משהו.

דמויות מתות: אף אחת. וברצינות, מי קנה את הפייק-אאוט הזה עם טיריון? נכון שהסדרה הזאת הורגת דמויות ראשיות בלי רחמים, אבל אפילו "משחקי הכס" לא היתה מחסלת את הדמות הפופולרית ביותר בסדרה באמצע העונה החמישית על ידי מפלצת אקראית נטולת כל משמעות עלילתית.

הסצינה: "Fewer". סטאניס באראתיאון, מגן הממלכה ושומר התחביר הנכון.

לכתבות נוספות בנושא "משחקי הכס"