משחקי הכס עונה 7 פרק 1: אולי נתחיל כבר באמת?

הפגישה המחודשת עם "משחקי הכס" הייתה כמו להגיע לכנס משפחתי, אחרי שנים שלא נפגשתם, ושם מגלים שהכל נשאר אותו הדבר. משחקי הכס עונה 7 פרק 1 - הטור של דורון פישלר

דאינריז, "משחקי הכס" עונה 7 פרק 1 (צילום באדיבות yes)
דאינריז, "משחקי הכס" עונה 7 פרק 1 (צילום באדיבות yes)
17 ביולי 2017

שנתחיל?

אולי כדאי, באמת. החורף היה ארוך מהרגיל: 13 חודשים עברו מאז שראינו לאחרונה פרק חדש של "משחקי הכס". העונה הזאת תהיה קצרה (שבעה פרקים), ומיד אחריה – חורף ארוך וקשה עוד יותר, עד שתגיע העונה האחרונה, כנראה רק ב-2019 הרחוקה. בקיצור, יש לנו מעט "משחקי הכס", שצריכה להספיק לנו להרבה זמן. אז מה, דאינריז, שנתחיל? רעיון טוב, את לא חושבת? אחרי שכבר שנים על גבי שנים את מאיימת ומבטיחה וצוברת כח ועושה בילדאפ וטיזינג לקרב הגדול עם הדרקונים והזומבים והדותראקים וכולם וכל הזמן רק "בקרוב" ו"עוד מעט" ו"תיכף", עד שהגענו לעונה שבה כל זה אשכרה צריך לקרות, מה את אומרת, אולי כדאי שלא נבזבז פרק שלם על קריאת מפות, הליכה בדממה וליטוף קירות אבן?! אז מה, שנתחיל? נראה לך? כן, לעזאזל! בשנה שעברה, אם אפשר! ינעל אחוכ בואי נתחיל כבר!!!

כתבות נוספות על "משחקי הכס":
בחנו את עצמכם: עד כמה אתם מכירים את "משחקי הכס"?
איך הפכה "משחקי הכס" לאובססיה משוגעת גם בתל אביב?
מתחם "משחקי הכס"

לא שכל זה היה מפתיע, כמובן. בכל אחת מהעונות של הסדרה עד היום היו פרקים כאלה, בעיקר בהתחלה: פרקים שבהם התפתחות העלילה שואפת לאפס, ורוב הדמויות עסוקות בלהסביר איפה הן נמצאות כרגע, איפה האויבים שלהן נמצאים, לאן הן רוצות להגיע ולמה. זה הכרחי בשביל שנבין את מה שיקרה בהמשך, וזה נעשה עם כתיבה טובה וצילומים יפהפיים, כך שאין הרבה על מה להתלונן, ובכל זאת: כך התבזבזה לה שביעית מהעונה הזאת על אקספוזיציה. וחוץ מזה, הרעיון לעשות פרק עם טיריון שבו לא נותנים לו לומר מילה אחת הוא סוג של פשע נגד האנושות.

פרק בלי שטיריון אומר מילה הוא פשע נגד האנושות (צילום באדיבות yes)
פרק בלי שטיריון אומר מילה הוא פשע נגד האנושות (צילום באדיבות yes)

הפגישה המחודשת עם "משחקי הכס" הייתה כמו להגיע לאיזה כנס משפחתי, אחרי שנים שלא נפגשתם, ושם אתם מגלים ש… הכל נשאר אותו הדבר. כולם עדיין מדברים על אותם נושאים וצוחקים מאותן בדיחות, הדוד החלאה עדיין חלאה, הילדה המוזרה עדיין מוזרה.

עכשיו תוכלו לומר – רגע, אבל מה עם אריה? איך אפשר לכנות פרק בשם התואר משמים, כשהוא כולל את אריה שבמו ידיה ובמחי סצינה אחת מוחה מעל פני האדמה את בית פריי, וכל זה עוד לפני ארוחת הבוקר וכותרות הפתיחה? אז כן, זאת הייתה אחלה סצינה, שמעלה באחת את אריה לרמת אחת הרוצחות הפוריות ביותר בכל ווסטרוז. והחיוך הקטן והפסיכוטי שלה בסוף העלה צמרמורת וגם זכרונות מהאופן שבו סאנסה הגיבה בעוד הכלבים זללו את ראמזי. הסטארקיות יכולות להיות מלכות קרח כשממש מעצבנים אותן. אבל זה עדיין נראה כמו גירסת קאבר חלשה לסצינת החיסול של וולדר פריי בסוף העונה הקודמת: פחות מפתיע (לא היה קשה לנחש מיהו באמת "וולדר פריי" אחרי שראינו אותו מת) ופחות מספק. אריה פספסה פה הזדמנות: כל הפריירים מתו בלי לדעת מי הרג אותם. למה לא להוריד את המסיכה רגע לפני, כדי להראות להם בדיוק מי הרג אותם ולמה, כמו שעשתה לסבא פריי?

הדבר האחר שקרה בפרק הזה שאפשר ברצינות לקרוא לו התפתחות עלילתית היה חשיפת הברית הלאניסטרית החדשה. בהתחלה, ג'יימי וסרסיי מנהלים שיחה על מפת ווסטרוז יפהפיה, בחוסר התחשבות מוחלט: הצייר עדיין עובד על פינת המפה בזמן שסרסיי הולכת עליה בלי חשבון. הצבע עדיין טרי! שלא לדבר על זה שהיא בטח מטנפת את רמות גנים ומורחת את ווינטרפל! סרסיי אומרת "נו חבל" על כך שכל שלושת ילדיה מתו, ורומזת לג'יימי שאולי כדאי שיתחילו "לבנות שושלת חדשה". עוד פעם זה? איכס.

עוד פעם זה? איכס. סרסיי וג'יימי לניסטר (צילום באדיבות yes)
עוד פעם זה? איכס. סרסיי וג'יימי לניסטר (צילום באדיבות yes)

בכל אופן, מתברר שסרסיי צירפה אליה את יורון גרייג'וי, שנראה ומתנהג כמו הסולן של להקת Blacktyde בסיבוב יח"צ לקראת צאת אלבומם החדש, "מה שמת לא ימות עוד". ברית הגיונית, כפי שהוא עצמו אומר: גם לסרסיי וגם ליורון יש אחים שהם לא אוהבים שהצטרפו לדאינריז, אז למה לא לאחד כוחות ולשחוט אותם ואז להתחתן? עוד דבר משותף לסרסיי וליורון הוא שהם אנשים רצחניים ובוגדניים שעלולים לנשק אותך ברגע אחד ולתקוע לך סכין בעין באותו הרגע, לכן חיי הנישואין שלהם, אם יהיו כאלה, צפויים להיות, הממ, סוערים משהו. סרסיי מסרבת, ויורון הולך להביא מתנה. מעניין מה זה יהיה. אולי תלושים לארוחת בוקר במבחר מסעדות שף ברחבי הארץ, זה בטח יעבוד.

בחומה לא קורה כלום, חוץ מזה שבראן ומירה מגיעים, ולבראן יש חזון על מהלכים לבנים, שלא מחדש שום דבר אבל הוא יפהפה, ואחד הדברים הקולנועיים ביותר שנראו בטלוויזיה שלכם. בכלל, את התקציב ההולך ותופח של הסדרה מרגישים גם בקטעים השקטים: מקומות שכבר ראינו מוצגים באנימציה ממוחשבת משוכללת יותר, עם הרבה יותר פיקסלים, ונראים פתאום הרבה יותר טוב. כבר ראינו את דרגונסטון כמה פעמים בעבר, כשסטאניס החמוץ והמכשפה שלו גרו שם; זה נראה כמו כמה צוקים, טירה וזהו. למה לא סיפרו לנו שיש להם חדר-כס עצום ומרהיב שלידו אולם כס הברזל נראה עלוב?

בצפון לא קורה שום דבר, אבל ג'ון עורך את כוחותיו, מחזק את שלטונו, רב קצת עם אחותו ומקבע את תדמיתו כשליט הוגן, רחום וחנון, שמעדיף להימנע מהרג ונקמה. כן, כי לנד סטארק כל זה עבד ממש טוב. ג'ון משעמם כהרגלו, אבל הוא מוקף בכמה מהדמויות המצוינות ביותר בסדרה: ליאנה מורמונט, מלכת אי הדובים והעולם, וגם המשך הרומן הגדול של כל הזמנים, בריאן וטורמונד. מפליא איך עלילת משנה שאפילו לא כתובה בתסריט יכולה לגרום כל כך הרבה עונג. כל אדם צריך בחיים מישהו או מישהי שיסתכלו עליו כמו שטורמונד מסתכל על בריאן. בדרך כלל רק פיצות זוכות לכבוד כזה. ברקע, באיליש מתבלש כהרגלו, מחייך את חיוכיו הלחים ומלחשש את לחשושיו הנאלחים, ומאפשר לסאנסה את השורה הטובה ביותר בפרק הזה – "אתה לא חייב לקחת את המילה האחרונה. אני מניחה שזה היה משהו חכם". כואב לי שאני לא המצאתי את המשפט הזה. זה היה יכול להיות כל כך שימושי בכמה מצבים.

כל אדם צריך בחיים מישהו שיסתכל עליו כמו שטורמונד מסתכל על בריאן (צילום באדיבות yes)
כל אדם צריך בחיים מישהו שיסתכל עליו כמו שטורמונד מסתכל על בריאן (צילום באדיבות yes)

אצל סאם באולדטאון לא קורה שום דבר מלבד הרבה חרא. להיות סטאז'ר בספרייה זה לא כל כך כיף. אבל הוא משיג ספר אסור וגם פוגש מקרוב את היד של ג'ורה מורמונט, שאיכשהו נמצא שם, ומאוד לא ברור איך זה הגיוני מבחינה גאוגרפית וכרונולוגית, אבל עזבו את זה, הניסיון למצוא הגיון כרונולוגי וגאוגרפי בסדרה הוא הדרך הבטוחה אל הטירוף. אצל קלגיין ובריק דונדאריון באיזה בית באמצע הדרך לא קורה שום דבר, הם רק נחים ומדברים על חיים ומוות וכאלה, וקלגיין חופר קבר, דבר שגורם לסוג מסוים של קוראי ספרים לצווח בחדווה כי רפרנס.

סצינת הלא-קורה-כלום המטרידה ביותר של הפרק הייתה זו שבה אריה סטארק פוגשת את אד שירן. (הבהרה: זו אינה בדיחה, זה דבר שבאמת קרה בסדרה. אף אחד אף פעם לא יטען שב"משחקי הכס" אין הפתעות). אריה פוגשת חבורת חיילים לאניסטרים שנחים ומזמרים להם: "שיר חדש לגמרי", כך אומר אחד החיילים שהוא במקרה גם אד שירן, כי גם לו נמאס שבכל ווסטרוז יש רק שני שירים – "גשמי קאסטמיר" ו"הדב והעלמה הנאווה". ומי כמו אד שירן צריך להכיר את המצב שבכל פעם, אבל בכל פעם, שאתה פותח את הרדיו נדמה שאתה שומע בדיוק אחד משני שירים, ושניהם שלו. אז עכשיו יש שלושה שירים. טכנית, זה לא שיר חדש – זה שיר מתוך הספרים, שנכתב על טיריון, בעלילת משנה שלמה שנחתכה מהגירסה הטלוויזיונית. הלאניסטרים ואריה חולקים מזון וסיפורים מהבית, ומתברר שהם, בגדול, חבר'ה ממש נחמדים. הסדרה מדגישה היטב כמה שהם נחמדים, רק רוצים לחזור הביתה, יש להם אישה וילדים והכל. ונשאלת השאלה, למה? מה הקטע? למה היה צריך להקדיש דקות ארוכות כדי להראות לנו כמה שהם נחמדים? העובדה שהחבר'ה האלה יושבים ליד פסיכופטית צודקת אך רצחנית הופך את כל הסצינה השלווה והחביבה לקצת מורטת עצבים. האם אריה חיסלה את כולם, וכך הדגימה עד כמה היא איבדה את אנושיותה? זה היה יכול להיות רגע מרתק אם זה היה קורה, אבל זה לא קרה.

דאינריז, כאמור, מגיעה סוף סוף אל חופי ווסטרוז – כלומר, טכנית, לדרגונסטון, שהיא אי ליד ווסטרוז אבל זה מספיק קרוב. ושם, לא תאמינו, לא קורה כלום. כלומר, ליטרלי כלום. מתברר שכשסטאניס והחבר'ה הפליגו צפונה הם נטשו לחלוטין את כל האי והמצודה, ואפילו לא טרחו לנעול מאחוריהם את הדלת (ומאז אף אחד לא טרח להגיע אל טירת הענק הזאת ולכבוש אותה ללא קרב? גם לא יורון, או סרסיי? באמת?). וכך דאינריז וצוות עצום של מבחר דמויות הסדרה – טיריון, ואריז, יארה, תיאון, מיסאנדיי ותולע אפור – נכנסים, צופים בנופים הממוחשבים, ולא אומרים מילה. תקשיבו, תסריטאים, אנחנו יודעים שזה בכלל לא קל לכתוב עונה שלמה בשנה, וזה ממש מעייף, אבל בחייכם, לפחות תעשו כאילו אתם משתדלים.

אבל אל תדאגו. יש עוד עונה שלמה לפנינו. באחריות, דברים הולכים לקרות.

לא קורה כלום. דאינריז בחוף (צילום באדיבות yes)
לא קורה כלום. דאינריז בחוף (צילום באדיבות yes)

דמויות מתות: הרבה מאוד בני פריי, אבל אף אחד מהם לא משמעותי מספיק כדי שנדע את שמו.

עירום לא רלוונטי: אין. אולי אני טועה, אבל יש לי הרגשה שהסדרה יורדת לגמרי מהקטע הזה של העירום הלא רלוונטי ההכרחי. אולי אפשר לעשות להם ג'סטה ולהפסיק לספור את זה.

נעדרים: בגדול, אף אחד, אלא אם כן אתם מתייחסים לאלריה סאנד ובנותיה כאל דמויות משמעותיות, ואתם לא. הפרק התייחס לכל קווי העלילה החשובים.

הסצינה: השוט הבודד והארוך ההוא של המהלכים הלבנים שבדרך, שהיה באמת יפהפה, אין ספק, אבל כשהסצינה הטובה ביותר בפרק היא כזאת שהיא עבודת אפקטים ולא כוללת דיאלוג או התפתחות עלילתית כלשהי, המצב לא משהו.

[interaction id="596dc1b95ef522b21624cbf0"]