משחקי הכוס: החברה ששוברת את המונופול על הקוניאק

להגיד שאזור קוניאק נשלט על ידי הבתים הגדולים זה אנדרסטייטמנט. רק כדי לסבר את האוזן, ארבעת הבתים הגדולים (הנסי, מרטל, רמי מרטן וקורווזיה) חולשים על יותר מ־90% מהמכירות של קוניאק. עכשיו תוסיפו את שאר הבתים המוכרים – קאמו, היין, אוטרד, פראפין (רשימה חלקית בהחלט) – ותגיעו למיצוי מוחלט למדי של השוק.

אבל בקוניאק יש אלפי מגדלי ענבים עצמאיים ומזקקים, רובם מוכרים את תוצרתם לבתים הגדולים, מקצתם מייצרים קוניאק ומשווקים אותו תחת שמם. מדובר בשיעור מזערי אמנם, אבל דווקא שם, בקצוות, מתרחשים הסיפורים המעניינים, ואפשר למצוא יהלומים אמיתיים.

לא תשמעו את השמות של המותגים האלו מוזכרים בשום שיר ראפ, לא תיתקלו בשום דוגמנית צמרת שמצטלמת איתם סלפי לאינסטוש, והם לא יימזגו בצ׳ייסרים במסיבות נוצצות של ידועני העולם (כפי שקורה היום עם המותגים הגדולים). עיצוב הבקבוקים והתוויות יהיה צנוע למראה, שום בלינג בלינג ראוותני. אלו משקאות שמספרים סיפור אחר. לא משחקי מיתוג ושיווק, אלא תוכן. תוכן שמחליק בגרון, לפעמים מלווה בצריבה קטנה. את הקוניאקים האלו שותים במסעדות מובילות, בעיקר בצרפת, והם כמעט סוד שמור ליודעי ח״ן. עכשיו יש אותם גם בארץ.

קטן יותר, זול יותר

דימה מושקוביץ ויולי קוסינובסקי הם חברים טובים, אנשי היי־טק ביום וחובבי אוכל ואלכוהול בזמנם הפנוי, עם חיבה יתרה לקוניאקים. כשהיו מטיילים באזור קוניאק הם היו חוזרים הביתה עם שלל בקבוקים במזוודה, עד שהתעייפו מכל הסחיבות. ״בהתחלה היינו מביאים כמה דוגמאות של בקבוקים וטועמים אותם עם חברים, אז החלטנו להתחיל לייבא קצת. מהר מאוד הבנו ש'קצת' זה לא מספיק בשבילנו ולחברים הקרובים, ומצאנו את עצמנו עם 40 תוויות שונות והתעניינות גוברת והולכת בבקבוקים שלנו", מספר מושקוביץ.

מה יש לכם נגד הבתים הגדולים?

"זה לא שהבתים הגדולים עושים עבודה רעה חלילה, אבל אם אנחנו לוקחים בחשבון את התמורה למחיר אז הבתים הקטנים עושים עבודה הרבה יותר טובה, בהבדל גדול. ב־5,000 דולר אפשר למצוא דברים מושלמים מהבתים הגדולים, אבל מדובר במוצרים שאנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו, והם יהיו רק 'מושלמים', לא יהיה שם שום טוויסט, שום אישיות. בבתים הקטנים אפשר בקלות לזהות ​את טביעת האצבע של כל משפחה, את הסגנון, את האופי, ולכן זה מעניין אותנו יותר".

​איך הגעתם לכל הבתים הקטנים האלו?

״הרבה מחקר באינטרנט, המלצות מכתבות ונסיעות. זה לקח לנו הרבה שנים, ועם הזמן גם למדנו בעצמנו איך לזהות בתים טובים וקוניאק טוב. עדיין אנחנו מביאים רק דברים שאנחנו גם מתחברים אליהם באופן אישי ונהנים לשתות בעצמנו. יצרן 'נחשב' וטוב שלא יהיה לטעמנו האישי, נוותר עליו".

כגי לשנות מעט הרגלים חברו השניים בחודש שעבר למסעדת הבסטה לפסטיבל קוניאק, שבו הוגש מבחר של קוניאקים במנות ובחצאי מנות לצד ספיישלים של אוכל; את ההתעניינות ואת ההצלחה איש לא תיאר. ״הופתענו מהפתיחות הגדולה של האנשים ללמוד ולטעום", הוא אומר. "הייתה מן הרגשה שממשקה שכולם מבינים את 'כובד משקלו' וחשיבותו, אנשים מתחילים להבין את המשקה עצמו בלי יותר מדי טראראם מסביב". מעוז אלונים מהבסטה מסכם: "הרעיון של לטעום דברים מעניינים יותר ולאו דווקא 'מותגיים' פתח לאנשים את הראש".

אם אתם באמת נמנים עם אוהבי המשקה – ולא על חובבי הפוזה – עשו מאמץ ושימו ידכם על כמה בקבוקים. הבונוס: בניגוד לתעשיית היין, שבה בדרך כלל קטן יותר אומר יקר יותר, כאן ההפך הוא הנכון: קטן יותר הוא דווקא זול יותר. ככה זה כשחוסכים הון עתק על שיווק, פרסום, מיתוג ועיצוב.

להשיג בחנויות פורטו וינו, נמל תל אביב; יינות וטעמים, ז'בוטינסקי 4 רמת גן; או דרך היבואנים: 4773531־054, ובאתר