מדריך הטרמפיסט ליקב

בשבעה בספטמבר 2011 הלך לעולמו דניאל רוגוב, מבקר המסעדות והיין של עיתון "הארץ" ומי שכתב ודירג את יינות ישראל (והעולם) במשך קרוב לשלושה עשורים והיה לא רק המבקר הכי חשוב ומשפיע, אלא כנראה המבקר היחיד החשוב והמשפיע, גם אם השפעתו התעמעמה מעט בשנים האחרונות. עם מותו נגדעה ההוצאה לאור של "מדריך רוגוב ליינות ישראל", מדריך שיצא פעם בשנה, וסקר פחות או יותר את כל היינות שיצאו לשוק. המדריך הזה היה בעל השפעה רבה בעיקר בשוק היצוא (המדריך יצא בשפה האנגלית ורק בשנתיים האחרונות תורגם גם לעברית). מאז מותו של רוגוב נוצר ואקום.

הביקוש למדריך, מורה נבוכים לתעשייה, הלך והתעצם, וכמו תמיד במקרים כאלה – טוענים לכתר היורש לא היו חסרים, אלא שכולם היו עסוקים בדיבורים ורק העיתונאי יאיר גת והסומלייה גל זהר היו עסוקים במעשים: "הייתי צריך לדאוג לי שיהיה משהו לפנסיה", מתבדח גת, מבקר היין של "ישראל היום". גת חבר אל זוהר, סומלייה שעבד בלא מעט מסעדות רציניות בלונדון ובישראל (ובהן אוטולנגי, כתית, שולחן וקלארו), ויועץ יין מבוקש. כפי שהצלחתם להבין מדובר בחבר'ה שיודעים הרבה מאוד על יין, אבל חשוב מכך – יודעים שטקסטים על יין זה, אפעס, לא הדבר הכי מעניין בעולם, ועל כן המדריך שהם חיברו הוא קצר וקולע, כתוב בשפה של בני אדם ולא נופל לשום קלישאת יין פלצנית.

צילום: אפיק גבאי

אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה: "הסתובבתי הרבה עם הרעיון והתברר שאף גוף הוצאה לאור לא באמת יממן את זה", מספר גת, "כולם תמכו ואמרו שזה רעיון טוב וחשוב, עד שהיה צריך להכניס את היד לכיס". ואז הוא הבין שאם זה יקרה, זה יהיה הכי רוקנ'רול שיש ושפשוט צריך להתחיל מאיפשהו. "נכנסנו לזה בלי בדיוק לדעת למה אנחנו נכנסים", מסכם גל את ההרפתקה. והתוצאה היא "המדריך החדש ליינות ישראל" במהדורה דיגיטלית בלבד (בעברית ובאנגלית) ובה 70 היינות הישראלים המוצלחים ביותר שאפשר למצוא על המדפים, מחלוקים לפי קטגוריות שונות לצד מידע על היקבים המשתתפים. אלה 24 עמודים צנועים, מדויקים, אשר מצליחים במעט מילים ללכוד את אופי היינות. המעצב רן ידלין אחראי על העיצוב היפה והקריא.

טעמתם 150 יינות אבל מתוכם רק 70 עברו את רף הכניסה. איך זה בדיוק עבד?

"להרכיב את הטופ 10 היה קל, אבל הבעיה היא שאחרי זה יש 20־30 יינות טובים אך לא מרגשים, שמרגישים אותו הדבר, ואתה מנסה לכתוב עליהם ואתה חוזר על עצמך בכתיבה ומתבאס. אלו יינות שחוזרים על עצמם".

יש סיבה להיות פסימיים? אמנם רוב היינות כאן עדיין טכניים מדי, חסרי נשמה, מנסים להתחנף ולהרשים במקום לחפש מקוריות, דיוק ואלגנטיות; אבל בטוח יש כאן גם יינות טובים.

גל: "בהחלט. כי חשוב לזכור שמעבר למסה שהיא משעממת, יש הרבה יינות טובים שנעשים כאן". את כל היינות הם טעמו בטעימה עיוורת, והכל נעשה ללא מימון וללא חסות של גוף מסחרי, מה שאפשר להם ללכת בקלות עם האמת שלהם עד הסוף, ללא מורא וללא משוא פנים. למשל, רק שני יינות מרלו נכנסו למדריך. יינות איקוניים רבים זכו לציונים פושרים וחלקם אף לא מופיעים במדריך. אין ספק כי לא מדובר כאן בחיקוי לאותו מדריך של רוגוב, וגם לא בניסיון ליישר קו עם מבקר כזה או אחר בעולם. יש כאן מדריך עם אמירה, עם קול ברור של גת וזוהר שמחפשים יינות צנועים באופיים, אלגנטיים, ולא פצצות פרי ואלכוהול מוטבעות בעץ.

צילום: אפיק גבאי

"כרגע עוד אף אחד לא ממש התעצבן עלינו", אומר גת, "וזה קצת מלחיץ, כי לא הגיוני שכולם מסכימים עם מה שכתבנו. אני מחכה שהחרא יזרום, בשביל שנדע שאנשים באמת קוראים את מה שכתבנו", הוא אומר בחיוך, וזוהר מסכים ומסביר שזה בסדר שלא כולם יסכימו: "עם השנים אנשים לומדים להכיר את הראש של המבקר ולקבל מזה רפרנס לגבי מה יהיה להם טוב ומה לא, לאו דווקא תמיד בקשר ישיר לדעתו של המבקר. זה יקרה אחרי הרבה זמן, אבל אני מקווה שזה יקרה".

אין ספק כי כרגע האתגר האמיתי שלהם הוא לשמור על עקביות ולהוציא את המדריך שנה אחר שנה. לאט לאט הם גם מתכוונים להגדיל אותו, אבל פרינט כרגע אינו על הפרק. בעולם הדיגיטלי של היום החיסכון של פערי התיווך והדפסה שווה להם, וגם ללקוחות זה יעלה פחות. את הגרסה הראשונה אמנם הם מציעים להורדה בחינם, אבל המטרה הסופית היא בכל זאת שיהיה משהו לפנסיה. ואם לשפוט לפי התגובות עד כה וכמות ההורדות – לפנסיה שלום.

"מדריך היין הישראלי החדש", יאיר גת וגל זוהר. לינק להורדה בחינם: tniwg2014.wordpress.com