קומפוט לפות

בכל מה שקשור לתחום הטיפוח ראיתי כבר לא מעט דברים מוזרים: קרם להגדלת חזה, מסקרה להארכת ריסים וסרום לחידוש תאי הגבות. אך המוצר שהובא לפתח ביתי הצליח לא רק להפתיע אותי, אלא גם להוציא ממני בכל הכוח את פיצול האישיות שממנו אני סובלת. אתם מבינים, אני מורכבת משתי נשים: הפמיניסטית – זו שיודעת שנשים הן גזע עליון, גזע שלא שורקים לו ברחוב, גזע שלא מקופח בתלוש המשכורת וגזע שיכול להסתדר גם בלי הגזע הקופיפי; וכנגדה עומדת האישה הקטנה והשוביניסטית – זו שמאמינה שאישה אמיתית צריכה לקבל את בעלה בכל ערב עם אודם, קציצה ומציצה.

מה תרצה, הוד רוממותך? בובת מין שתשמח לבשם את הואגניה

עד אותו יום שבו הונחה המעטפה המסתורית על שולחני הייתי בטוחה שאני מסתדרת נהדר עם הפיצול: הקטנה הייתה יוצאת בדייטים (זיבי שוויון, גבר אמיתי מוציא את האשראי!) והפמיניסטית הייתה נוגחת בכל מי שהטיל ספק ביכולותיה להגיע להישגים בזכות השכל (ולא התחת). אך אז יצא המרצע מן השק, או יותר נכון, ה־VG: בושם חדשני שמיועד – שימו לב – לתותה. באותו הרגע הבנתי כי האנושות הגיעה לשיא חדש: לא רק שנשים מתבקשות להיראות כנימפות זקורות חזה, מתוחות עור וארוכות ריסים, אלא שכעת אנו חייבות לאחוז במנוש בניחוח האביב.

"למה מה קרה?", זקפה ראשה הפמיניסטית; "גם לנהל קריירה, גם לתקתק ילדים, גם לנגב אחריו את האסלה וגם לבשם את הבוש כדי שירגיש שהוא מסניף את עוגת הקינמון של אימא שלו? נשבר לי הכוס!". "מתנצלת מאוד", אמרה האישה הקטנה; "בסוף יום עבודה מפרך הדבר האחרון שגבר רוצה זה לצלול לתוך בריכת קרפיונים. זו לא אשמתו שעבדת בפרך או שסחבת שישיית מים שלוש קומות – רוצי מהר ובשמי את הפות!".

בעוד שתי הנשים מתקוטטות בראשי (מילה לפסיכולוגית: חייבת סשן תלת־שבועי) השפרצתי את ה־VG. על היד (אחרי הכל, אין שיעור יוגה שיסייע לך להגיע עם האף לוואגינה). הריח שניתז מהבקבוק הנשי והקומפקטי אכן היה רענן וקליל, אך האקט עצמו של ריסוס המשולש האינטימי עדיין היה קצת כבד עליי. שלא תבינו לא נכון – השארתי את הבושם אצלי. אני עדיין מביטה בו, מנסה לבחון את האמירה שמאחורי השפריץ. מצד אחד יוזמה חדשנית, מצד שני פות הוא כמו בית כנסת: אין לו ריח של שאנל, ובכל זאת מיליוני מאמינים רוצים לקבל בו את השבת. ומצד שלישי – גם לגברים אלוהים לא בדיוק ברא מקלות ריח בין הביצים. אז תנוחו.

Vg4u.co.il