שמן ושמנת

מאיר שואף חגג בחודש שעבר יום הולדת 70 באירוע צנוע ומרגש. היו שם קצת ממתקים, עוגה ואנרגיה חזקה של אהבה שריחפה באוויר. וכמו בכל יום הולדת, גם מקומן של המתנות לא נפקד: צוות המטבח של מאיר השמן העניק לו מעטפה עם כסף כדי שירכוש לעצמו משהו יפה. באותו הרגע שואף לא חשב פעמיים ומיד תרם את כל הסכום לבית התמחוי לילדים שהוא מנהל מאז תחילת שנות האלפיים.

אבל אם המילה "מנהל" מעלה לכם אסוציאטיבית שכר מנכ"לים ורכב שרד, במקרה הזה כדאי שתחשבו יותר על יקיצה טבעית כל יום בשעה 4:00 לפנות בוקר, הליכה רגלית מהירה למטבח (באולם ששכר שואף מארגון בני ברית) ועבודה ללא כל תמורה כספית.
שואף מנהל בהתנדבות מפעל הזנה לילדים שנקרא על שמו – המטבח של מאיר השמן – ובו הוא מאכיל מאות ילדים מדי יום בכסף שנאסף מתרומות. מכיוון שהמדינה לא משתתפת בפרויקט ובהיעדר תקציב מסודר, בנה שואף מערך מסונף של סדנאות אוכל שממנות את פעילות העמותה. הסדנאות המתקיימות במטבח הן של מיטב המרצים, ובהתנדבות. עד היום היו שם ישראל אהרוני, מיקה שרון, גיל חובב, אביב משה, איל לביא, הילה אלפרט, מאיר אדוני, אביבית פריאל־אביחי ועוד רבים ונדיבים (רשימה מלאה באתר העמותה).
הבוקר של שואף מתחיל מוקדם כי צריך להכין סנדוויצ'ים ל־600 ילדים באזור בת ים, ולהעביר את הסנדוויצ'ים ליועצות בבתי הספר כדי שיחלקו לילדים שלמשפחותיהם אין יכולת לדאוג להם לארוחת עשר. בצהריים כבר יתאספו כ־80 ילדים לאכול ארוחה חמה, לקבל מילה חמה ולהכין שיעורי בית במתנ"ס הצנוע שלו. עד השעה 16:00 כבר יתפזרו כל אחד מהם לביתו.

הכל התחיל בשנת 1999 כשעבר אירוע מוחי. "לקח לי שלוש שנים להשתקם", הוא מספר, "אבל באותו זמן החלטתי שאני עושה שינוי בחיים שלי. התחלתי להתנדב בבית השאנטי שהיה אז בשולי שוק הכרמל. בדרך חזרה הביתה, בכל יום לפנות ערב, ראיתי אנשים מגיעים לשוק ואוספים שאריות אוכל אחרי שהשוק נסגר. פניתי לארגון בני ברית שאני חבר בו והאולם הזה שייך לו, ובאספה הצעתי שנהפוך את האולם לבית תמחוי".

שקית שוקו שפג תוקפה

האולם המדובר שימש עד אז מועדון לעולים מחבר העמים כדי לסייע בקליטה שלהם בארץ. אבל באותה אספה מדוברת אף אצבע לא הורמה. שבועיים אחר כך התפרסמה ידיעה בעיתון שיש 300 אלף ילדים רעבים בארץ (היום כבר יש מיליון), ובאספה הבאה הציע שואף שוב לפתוח בית תמחוי, רק שהפעם לילדים. באותו רגע כל האצבעות הורמו בעד. "קנינו בשוק הפשפשים מקרר יד שנייה ותנור ישן והלכתי לבית הספר הסמוך בשביל להודיע שאם יש ילדים שרוצים סנדוויץ' בדרך לבית הספר או ארוחה חמה בדרך חזרה שייכנסו אליי".

והייתה היענות גדולה?

"בהתחלה זה לא היה מסובך להשיג עוף אחד ולפרק אותו ככה שיתאים לכמה ילדים מהשכונה. אלא שכעבור שבועיים היה איזשהו כנס של יועצות, והיועצת של אותו בית ספר סיפרה לכל שאר היועצות על המטבח שלנו, ואז כולן הבינו שיש פתרון נפלא לילדים שמגיעים לבית הספר רעבים".

יענקל'ה שיין מתארח במטבח של מאיר:

השיחה שלנו נפסקת מדי פעם. רגע אחד צריך להסביר למתנדבים האמריקאים הצעירים ששלחו נשות הדסה איך פורסים את הלחם, ורגע אחר כך מתקשרת המנהלת של בית תמחוי אחר בבת ים. היא קיבלה מאות שקיות שוקו עם תאריך תפוגה של יומיים ורוצה להעביר חלק לילדים.

קיימת טענה שילדים שלומדים להסתמך על מערכת הרווחה יתקשו להפוך לאזרחים שמתפרנסים בזכות עצמם. מה אתה חושב על זה?

"יש ילדים שהאכלתי לאורך השנים והיום הם כבר חיילים, כך שאי אפשר להגיד שהם לא אזרחים תורמים. חוץ מזה ילדים יכולים ללמוד ולהתקדם רק אם הם לא רעבים. בגלל זה המקום הזה נראה נעים ומזמין, ויש חמישה מחשבים שמחוברים לאינטרנט והילדים לא רק אוכלים פה אלא גם מכינים שיעורים. במקום לשבת על הברזלים ברחוב ולהסתבך בצרות קוראים פה בספרים ומשחקים".

חבר מועדון? תאכל בחינם

הייתה תקופה שגבית שקל מכל ילד שבא לאכול או שביקשת בתמורה שיעזור לסדר. למה?

"כי הילדים שהגיעו התביישו לאכול. ילד שרצה תוספת לא היה בטוח שזה בסדר לבקש. אז אמרתי לילדים שזאת מסעדה ומי ששילם שקל על הארוחה יכול לקבל מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. בשנה השנייה כבר לא צריך לשלם כי הופכים להיות חברי מועדון, וחברי מועדון לא משלמים. היום כבר כולם אצלי חברי מועדון, הם והחברים שלהם".

המקום באמת נראה נעים ומזמין. איך הצלחת לעשות את זה בלי תקציב?

"לפני כמה שנים, כשיאיר לפיד עוד היה מגיש בטלוויזיה, שודרה עלינו כתבה. בעקבותיה באו שתי בחורות צעירות ואמרו לי שאין להן תקציב אבל הן יודעות לדבר, והן הביאו אדריכל שהתנדב לעצב את המקום. הוא רצה להדביק לבנים על העמודים אבל אני התנגדתי כי היו על העמודים ציורים שהילדים ציירו. אחת הצעירות הבינה שזה לא יעבור אותי אז היא הביאה מצלמה, צילמה את הציורים והפכה אותם לתמונות שתלינו על הקירות".

מלבד ההשתתפות בסדנאות איך עוד אפשר לתרום למקום?

"ירקות אנחנו מקבלים מלקט ישראל, אבל עופות, דגים, בשר וביצים אנחנו נאלצים לקנות. כך שאם יש גוף שרוצה לתרום זה יהיה נפלא. אין לנו שום תמיכה, לא מהמדינה ולא מהעירייה, כל תמיכה ותרומה תבורך".

גם אתה מבשל פה בעצמך ובעצם מנהל מטבח כמו של מסעדה. מאיפה הידע הקולינרי?

"נולדתי בבולגריה על גדות הדנובה בתקופת מלחמת העולם השנייה ועליתי לארץ בגיל 3 וחצי. גרנו במחנה עולים בפרדס חנה ומהר מאוד עברנו לגור בלוד. אימא שלי תמיד בישלה. בבית היו חומרי גלם צנועים, אבל היו. כל מה שאני מכין היום למדתי מאימא: גבץ' של ירקות מבושלים וקציצות פראסה עם או בלי בשר, מרק, ולפעמים גם עוף מתרנגולות שאימא גידלה בעצמה. אבל אני חושב שמעבר לעניין הבישול, מה שחשוב כאן זה שהילדים הפכו להיות כמו הנכדים שלי. זה לא נעשה לי קל עם השנים, ואני מקווה שיהיה לי כוח להמשיך כמה שיותר".

סדנאות קרובות במטבח של מאיר השמן:

אדי מזרחי מ"מאסטר שף" - סדנת אוכל יווני, 23.5

השף מנה שטרום - סדנת פיצות, 20.6

המטבח של מאיר השמן, דניאל 67, בת ים, 03-5071614, fatmeir.com