יאיר לפיד החליף את התקווה בזיפים

בעוד עבור חובבי דת זקן הוא קודם כל אלמנט של התמסרות שמגיעה כחלק מהאהבה לאל, עבור החילונים זו אהבת החיים. ויאיר לפיד כידוע מת על החיים ומת על עצמו. אמנם כל פרשן אופנה וטיפוח יטען ובצדק ששיער פנים שמתגבש לכדי זקן הוא סמל לגבריות, לדומיננטיות ולבגרות, אבל לא בטוח שלכך התכוון לפיד כשחזר מהחופשה שלו ביפן חתיך ומסוקס יותר. לא, אפילו בעמוד האחורי של עיתון הבית דווח – באקרובטיקה המילולית המתבקשת ממעמדו של המסוקר – שמדובר בהזנחה מכוונת, ושהוא כמובן אוהב את זה.

גם הפוליטיקאי עם עמוד השדרה הגמיש ביותר לא יקריב את פרצופו החלקלק לטובת קריצות לעוד כמה סקטורים, אבל אפילו בלי להתכוון שר האוצר הפנה בעצם עורף לחזות של ברק אובמה, דיוויד קמרון או פרנסואה הולנד. מאז מלחמת העולם השנייה לא הייתה למנהיגי העולם המערבי לגיטימציה לטפח שיער פנים.

תחילה היטלר וסטלין, לאחר מכן פידל קסטרו וכמה עשורים מאוחר יותר – אוסמה בן לאדן. החבר'ה הרעים תמיד היו מזוקנים או משופמים, משיקולי סטיילינג ודת, ובכך אילצו את קברניטי המערב להחזיק מכונת גילוח ספייר ברכב.

אבל בעוד המראה החדש של לפיד יהיה חריג מעט באירופה ובצפון אמריקה, דווקא כאן הוא משתלב היטב. ברצועה המזרח תיכונית הזאת שמלאה ברבנים ובאימאמים – לזקן החדש יש קריצה. אמנם הוא נולד מתוך עצלות, אבל יש בו סגירת פערים. אפילו אני הרגשתי איזושהי קרבה – גם הזקן שלי חדש. ומה היה במשותף לשר האוצר ולי? לא הרבה – הוא הדופק, אני הנדפק. הוא כתב שיר על שינקין, אני גר בשינקין. הזקן, לעומת זאת, הוא תוצאה של החלטה שכל אחד מאיתנו קיבל עם עצמו (ואישר מול בת הזוג תחת תנאים דרקוניים) – כלומר החליט לא לעשות כלום ופשוט לתת לזה לצמוח. הפנים שלנו קיבלו מתנה ולא היינו צריכים להתאמץ בשביל זה.

במהלך המשבר הכלכלי החריף של סוף העשור הקודם, יצרנית מוצרי אלקטרוניקה שמתמחה בין היתר במכונות גילוח ותספורת ערכה מחקר (מטעם עצמה, יש לציין) וכינתה את ההזנחה המכוונת כ"מרד שובב" שהתוצאה שלו היא "זקן מיתון". גברים אמריקאים שמצאו את עצמם מחוסרי עבודה פשוט למדו לשחרר – כבר לא היה להם משרד להגיע אליו כל בוקר, העניבה הלכה ובמקומה הגיעו זיפים.

במקרה של יאיר לפיד נראה שהתקווה התפוגגה והתחלפה בזיפים. ההבטחות לא מומשו ויוקר המחיה חונק רבים, אך לרגע אחד – עם הזקן המוצלח למדי בסך הכל – הוכיח שר האוצר שהוא אחד מאיתנו, אחד מכם, מי שלא תהיו – פונדמנטליסטים דתיים, צעירים בבלוק, בהר סיני או בברלין, מחוסרי עבודה בהווה ומובטלים לעתיד. ארבע שנים אחרי "אחיי העבדים" הושלם המייקאובר: לפיד התגלח על אחד הטרנדים האופנתיים הבולטים של השנים האחרונות, וכל מה שנשאר לנו זה למות עליו כשינחית את המהלומה הבאה.