תקופת צינון

גם מי שאינו חקלאי שעוקב באדיקות אחר המשקעים יסכים ודאי שזה חורף נורא. מזג אוויר אכזרי לא מתבטא רק בסופות, שיטפונות וקור אימים, אלא במדד המצוננים סביבכם, וכמובן – בצינון שלכם. מתחילת נובמבר מלווה אותי תחושת מחלה בדרגה חלשה עד בינונית – גוש בגרון, סתימה באף, אחת האוזניים מאבדת מעת לעת את היכולת לקלוט בסים. והצמרמורות – אני מצטמרר רק מלחשוב עליהן. עד האביב אחיה בתחושת חוסר ודאות מתמדת – האם אני סוחב איתי שאריות של מחלה ישנה שעוד רגע תדעך, או שאולי זו הצטננות חדשה שרק מחכה לתזמון נוח להתפרץ? בזמן שנגיפים טרנדיים כמו אבולה תופסים את הכותרות, אנשי המשרדים נדחקים לשוליים. הם משתפים ביניהם מחלות בקיוביקלים, במעלית ובמטבחון, מסתובבים מנוזלים ומבואסים ואף אחד לא סופר אותם. אם זה לא הורג, זה לא שווה יום מחלה. תצוגת תכלית קלאסית של צרות עולם ראשון.

בעת כתיבת שורות אלה נשמע ברקע פסקול מלבב של שיעולים והתעטשויות – וזה עוד מאנשים שמצבם טוב. אילולא השנה הייתה 2014, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שהמחלה הציונית קדחת הביצות עושה קאמבק. את העידוד שלי אני שואב מזה שגם חברים אירופאים שמתגוררים בישראל, כאלה שגדלו בערים מושלגות ובתקופה זו של השנה רגילים לחיות בטמפרטורה של מתחת לאפס מעלות, מצוננים כמו כולם. או שזו סולידריות, או שגם המערכת החיסונית שלהם רקובה בדיוק כמו שלנו (או שהיא פשוט בסדר, בניגוד למה שחינכו אותנו לחשוב – שהצטננות זה לחלשים). בכל מקרה, זה כל כך משמח שהייתי מחבק אותם אילולא היו מנוזלים.

על הסמארטפון שלי מותקנות שלוש אפליקציות מזג אוויר שהשימוש בהן מלווה בגלישה במכ"ם הגשם של השירות המטאורולוגי (לא יודע כמה מכספי המסים שלנו הולכים על זה, אבל מדובר במשהו ששווה כל שקל). אני יודע מתי להתלבש חם, מתי לשים מעיל קליל בתיק וכבר אף פעם לא שוכח מטרייה. לכאורה הכוח בידיים שלנו. יש כרגע שישה בני אדם בחלל, פרסי נובל בשלל תחומים מדעיים ממשיכים להיות מחולקים מדי שנה והפרסומות באינטרנט קולעות בדיוק לתחומי העניין שלי. אך כנראה האנושות התקדמה בכל התחומים אבל זנחה את המצוננים מאחור. לא משנה כמה ויטמין C נצרוך, המחלה תנצח ותהפוך לחלק מהתודעה שלנו בחודשים הקרובים ומתקבל הרושם שאין פתרון באופק. סביר להניח שילדיי ונכדיי העתידיים ייוולדו לעולם אפוקליפטי. הם יישפטו על פי סטנדרטים שאנחנו עוד לא מכירים, יהיו כפופים לחוקים דרקוניים שטרם נחקקו ובאופן כללי יסבלו מהקיום שלהם. עוד לא ברור אילו אמצעים אוכל להעמיד לרשותם כדי להתמודד עם החיים הלא פשוטים האלה, אני רק מקווה שהם לא יהיו מצוננים אף פעם.