שניים צינים: שי ודרור חוגגים 15 שנות פה ג'ורה

כבר 15 שנה ששי גולדשטיין ודרור רפאל נפגשים מדי יום חול ומתחילים לזיין את המוח. זו העבודה שלהם, הם עושים אותה מצוין ולא, לא נמאס להם זה מזה. שאלתי. הם נפגשו ברדיו תל אביב באמצע שנות ה־90, ואחרי כמה שנים קיבלו הזדמנות לעשות פיילוט לתוכנית לילה. הפיילוט הצליח והפך לתוכנית והשאר היסטוריה של תביעות דיבה. שיחות הטלפון המפתיעות והחצופות, ההומור חסר הפשרות והפה המלוכלך הובילו אותם במהירות עד לפריים טיים בערוץ 2, עם שתי עונות של תוכנית הסאטירה "זו ארצנו" בכיכובם.

לדבריהם, היום הם לא היו מקבלים הזדמנות כזו. "את הדברים שעשינו אז אין סיכוי שייתנו למישהו לעשות היום בטלוויזיה", אומר רפאל. "בכלל, אין היום סאטירה בארץ", מוסיף גולדשטיין, "יש תוכניות הומור ובידור, אבל זו לא סאטירה הארדקור שמטיחה דברים בפנים. סאטירה צריכה להיות שנואה על ידי המיינסטרים". ובאמת, קשה לחשוב על קומיקאים שהקימו עליהם כל כך הרבה שונאים כמו הצמד הזה. בימים כתיקונם הפרחחים של רדיו ללא הפסקה לא מרבים להתראיין, אבל בכל זאת, 15 שנה זו חתיכת תקופה. לכבוד גיל ההתבגרות של הקריירה שלהם התיישבנו לדבר על 15 קטעים שהם אוהבים במיוחד.

אריק שרון מדווח מהחווה

גולדשטיין: "כשהתחלנו עם 'זו ארצנו' העברנו את השיחה המפתיעה גם לטלוויזיה. יום אחרי שאריק שרון זכה בבחירות התקשרנו לחווה באיזה שמונה בבוקר. לא האמנו שהוא עצמו יענה, אבל הוא פשוט הרים את הטלפון".
רפאל: "אלה היו הימים שבהם הוא עבר מלהיות האיש המפחיד לסבא החביב, ובדיוק לפני שנכנסו לתוקף נוהלי ראש ממשלה, שבחיים לא יענה לטלפון בעצמו".
גולדשטיין: "הוא היה די מוזר בשיחה, ואמר 'בנגב יורדים עכשיו גשמי ברכה'. למחרת זה היה בעיתונים – ראש הממשלה: 'בנגב יורדים עכשיו גשמי ברכה'. זה היה הזוי, מנותק מהמציאות, ובעיקר מדהים לתפוס בשידור את ראש הממשלה הנבחר בבית שלו בלי פילטרים".

הלו, איטס שרי בלייר ספיקינג

רפאל: "ביום היבחרו מחדש של טוני בלייר לראשות ממשלת בריטניה עשינו שיחת טלפון מפתיעה לבית הרשמי שלו בדאונינג 10".
גולדשטיין: "ואז קרתה תקלה. התקשרנו וביקשנו את טוני, אמרו לנו 'ג'סט אה מומנט', ופתאום שרי בלייר עונה: 'הלו, איטס שרי בלייר ספיקינג'. דיברנו חצי דקה ואז השיחה נותקה".
רפאל: "כמו עם אריק שרון, לפעמים אנחנו בכלל לא מצפים שהאדם יענה ואז כשהוא עונה אין לנו ממש מה להגיד לו. בירכנו אותה על הזכייה של טוני ובזה זה נגמר פחות או יותר".

אתם מכינים את השאלות מראש?
רפאל: "לא. הדבר היחיד שאנחנו מכינים זו רשימה של אלטרנטיבות לשיחות".
אתם גם לא משאירים אותם על הקו בכל מחיר. לפעמים אתם פחות או יותר מכריחים אותם לנתק עם שאלה ממש מביכה.
גולדשטיין: "זו טכניקה כזאת. אנחנו מתחילים בריכוך – בוקר טוב, אוהבים את עשייתך וכל זה; עוברים להטעיה – גורמים לו לחשוב שאנחנו עומדים לדבר על העניין שהביא אותו לכותרות, ואז באה הבומבה. לפעמים זה נגמר בניתוק ולפעמים הוא מגיב עם נבוט משלו, כמו עם צחי הנגבי ששאל אותנו מי הקירח ומי המכוער, ואז חזר על זה עשר פעמים".

הפטמות של לימור לבנת

גולדשטיין: "באנו לעשות איזה גאג בטקס אנשי השנה בערוץ 2. הגשנו את פרס שערוריית השנה ודיברנו על כל מיני סקנדלים. אחד מהם היה התמונה של הבן של לימור לבנת שהצטלם בחזה חשוף. באותה תקופה הוא הצטלם ככה הרבה. אז אמרנו שיש לו יופי של פטמות ושאלנו אם הוא ירש אותן מאימא או מאבא, כי אם הן מאימא, אז תגידו מה שתגידו על לימור לבנת, הפטמות שלה לתפארת מדינת ישראל. הייתה סערה גדולה, ואחר כך זהבה גלאון שאלה איך אנחנו מעזים לדבר ככה, ולמה אף אחד לא מדבר על גודל הזין של שי ודרור. לקחנו את המשפט הזה ועשינו ממנו פרומו קבוע לתוכנית. בכל זאת, חברת כנסת מדברת על גודל הזין שלנו".

פותחים, רואים

רפאל: "זה מערכון מ'זו ארצנו', שהוא בעצם נורא גשש חיוור, הומור מילואימניקי".
גולדשטיין: "מישהו בא עם הרכב למוסך ושואל את המוסכניק כמה יעלה התיקון. המוסכניק אומר לו: 'לא יודע, פותחים רואים', ואז המוסכניק מקבל טלפון מהמתקן דוודים שבבית שלו, שאומר לו את אותו משפט, וכך הלאה, עד שחוזרים להוא שבא למוסך, שהוא גם רופא שיניים. המוסכניק שואל אותו כמה יעלה לו איזה טיפול אצלו, והוא מסיים ב'פותחים, רואים'".
רפאל: "זה מין צירוף כזה של כל בעלי המקצועות שעובדים אחד על השני".
גולדשטיין: "אתה לא יכול שלא להזדהות עם זה, לא משנה מי ומה אתה. זה קטע מאוד ישראלי, כאילו, זוז הצדה, תן לי להסתכל, ואחר כך כשאני כבר בפנים אגיד לך כמה זה עולה".

עפרה הייתה גמורה

רפאל: "ביום שערוץ 10 עלה לשידור לראשונה, ערוץ 2 שידר סרט שבו האחיות של עפרה חזה מדברות עליה. מפני שהם פחדו נורא מערוץ 10 הם פמפמו את הפרומו בלי סוף. המשפט הזה, 'עפרה הייתה גמורה', הופיע סך הכל פעם אחת בסרט, אבל נטחן בפרומו".
גולדשטיין: "ואז כתבנו קטע על זה שהאחיות של עפרה חזה בעצם הורסות את הניסיון שלה לשמור על הפרטיות שלה במהלך חייה וחושפות הכל לפרטי פרטים: איך היא נראתה, המחלה, הכל. אגב, זה מערכון שלא רצו לצלם. אמרו לנו שהוא לא מצחיק והתעקשנו ונלחמנו ובסוף הוא הפך לאחד הזכורים והמוכרים שלנו".

"טילים שמתאימים לתחת שלכם"

רפאל: "פעם היינו מתקשרים לאירן, ללבנון, לסוריה, היום אנחנו כבר לא מצליחים משום מה. התקשרנו לכור האטומי של אירן ושאלנו אותם איזה טילים יש להם, אז הם אמרו שיש להם טילים מצוינים שמתאימים לתחת שלנו".
גולדשטיין: "וזו דוגמה לתשובות המדהימות שלפעמים יש בשיחות האלה כי אף אחד לא מכין שום דבר. הפקיד ירה את מה שהיה לו בראש".

בוקר טוב, אדון שוקו

גולדשטיין: "הערנו את אריק איינשטיין ביום מותו, ליום האחרון בחייו. אחרי שהוא מת כולם סיפרו שהוא היה מדבר כל הזמן בטלפון עם כולם, אבל אנחנו היינו שיחת הטלפון האחרונה. הוא היה הכי אריק איינשטיין – בשני משפטים הוא שבה אותנו. שאלנו אותו למה הוא עונה אם הוא ישן, אז הוא אמר, 'צודקים' וניתק. אנשים רעים אומרים שמפני שהערנו אותו מוקדם אז הוא היה חלש, ושאולי אם הוא היה ישן עוד כמה שעות היה לו כוח להתמודד".
רפאל: "זה לא אומר שהם טועים. אם היינו יודעים שזה מה שיקרה לא היינו מתקשרים".

קארמה רעה.

"מצד שני זה לא קרה שוב, שמישהו שהתקשרנו אליו מת באותו יום. אף שדודו טופז לא היה רחוק מזה".

הכבוד של מוסקונה

גולדשטיין: "זו דמות של ישראלי שמנסה להיות בסדר כל הזמן, ששומר נורא על הכבוד שלו אבל בסתר מביא בנות מאוקראינה ועושה איתן דברים מלוכלכים".

זה מבוסס על מישהו?

רפאל: "קצת על אבא שלי. זה מין פרופיל של אנשים שהכי שומרים על הכבוד שלהם, קנאים כלפיו, אבל למעשה הם הכי נחותים. האובר כבוד שאנשים מבקשים לפעמים אומר שמתחת לזה מסתתרים דברים".
גולדשטיין: "לא לפעמים, בדרך כלל".
רפאל: "יש הרבה אנשים שהם סתם מכובדים".
גולדשטיין: "כולם חארות, תאמין לי, מתחת למכובדות תמיד מסתתר משהו אפל".
רפאל: "נגיד משה קצב, איך אתה עובר ממצב של חליפה לבולבול מתנפנף במשרד? זה לא ברור".

דביאלה ורננה לנצח

גולדשטיין: "שתי הדמויות האלה כל כך הרבה שנים איתנו שהן כבר הפכו לאלטר אגו שלנו. אם היינו נשים, ככה היינו".
רפאל: "כן, קצת דודות, סוטות מין, חרמניות כל הזמן, פרובוקטיביות, אומרות מה שאסור ושוכבות עם כושים וערבים".
גולדשטיין: "הן תמיד יושבות על ספסל כזה בגינה, מובטלות לגמרי, ותכלס הן רק מדברות על סקס, הן לא עושות אותו, זה הכל פנטזיות. בסופו של דבר הן שתי נשים בודדות בלי שום חיי חברה, בלי משפחה, בלי כלום".
רפאל: "יש להן רק אחת את השנייה והן שונאות אחת את השנייה".
גולדשטיין: "אבל אם הן לא ידברו אחת עם השנייה, הן ימותו".

בגדול לרוב הנשים יש לכם חיקוי די דומה.

רפאל: "עכשיו כשאתה אומר את זה, זה מאכזב אבל נכון".

הכוס שלי הוא שלי

רפאל: "המערכון הזה נוצר אפרופו כל הפאנלים האלה של נשות ספרות ושירה, של העצמה נשית שהיו אופייניים לשנות ה־90. כל הזמן דיברו שם על זכות האישה על הגוף שלה".
גולדשטיין: "ואז פשוט אמרנו את מה שהן באמת רוצות להגיד – הכוס שלי הוא שלי. נראה לי שזו הפעם האחרונה שהמילה כוס נאמרה בטלוויזיה. היום אין סיכוי שהמערכון הזה היה משודר, בטח לא בפריים טיים".
רפאל: "זה יותר חומר ליוטיוב".
גולדשטיין: "היום הכל צריך להיות נקי. זה די מבאס. פעם למשל, היה מערכון שדרור משחק בו חייל שאונס פלסטינית, הורג את המשפחה שלה ואז מתחיל להאשים אותה שהיא גורמת לו נקיפות מצפון והוא צריך לחזור לתל אביב עם פוסט טראומה".

גם ברדיו אתם מרגישים שאתם צריכים לצנזר?

"הרוח היא פוליטיקלי קורקט, לא צריכים להגיד אפילו. היום לא נגיד כוס ברדיו כי יתחילו טלפונים שחבל לך על הזמן".

"הסכמי אוסלו לא נכשלו!"

רפאל: "החיקוי של פרס השתנה עם השנים. פעם שי היה מתלהב, צועק ואז יורד לדיבור רגוע".
גולדשטיין: "החיקוי השתנה עם האיש. אין יותר פרס מתלהם, היום הוא רגוע כזה. פעם היו דברים שמדליקים אותו, נגיד שאומרים לו לוזר או אוסלו, אז הקטע היה שלא משנה מה היית שואל אותו הוא היא מזדעק: 'הסכמי אוסלו לא נכשלו' וכאלה״.
רפאל: "נכון, ואז הוא היה שואל בעצבים, מניין את שואבת את האינפורמציה הזאת, מן הטבלואידים?".
גולדשטיין: "הוא גם היה מדבר אצלנו אל כל מראיין בלשון נקבה, כי היה פעם איזה קטע שהוא דיבר לגבר בחדשות בלשון נקבה".
רפאל: "כשעשינו את זה לפני יותר מעשור הוא כבר היה נראה לנו זקן מופלג. עשינו אותו קצת סנילי, מתגונן נגד סתם אסונות שקורים בעולם. מדהים שהוא עדיין איתנו".

ג'אווה ג'אווה

רפאל: "זה היה בדיוק כשהתפוצצה בועת ההיי־טק. מלא צעירים שהרוויחו 30 אלף ש"ח בחודש ואכלו במסעדות וייטנאמיות, פוטרו והלכו ללשכת העבודה. אבל בלשכת העבודה יושבת אישה שבכלל לא מכירה את העולם הזה".
גולדשטיין: "היא מקבלת איזה פליט היי־טק כזה שמחפש עבודה בתחום שלו, ולה יש להציע מקצועות של העולם הישן כמו חרטות, בנייה, מסגרות".

"כן, אה, תראה…"

גולדשטיין: “בחיקוי של אריק שרון ככה הוא התחיל כמעט כל משפט. זה בא מזה שכשהוא היה צריך לענות לשאלה הוא לא היה עונה מיד, אלא צריך זמן לחשוב, אז הוא פיתח מין שיטה כזאת של להגיד כל הזמן, ‘כן, אה, תראה', ותוך כדי לחשוב על התשובה. בשיחת הטלפון המפתיעה שעשינו איתו הוא לא כל כך עשה את זה אלא יותר שלף מהמותן, ואולי מזה הוא למד שהוא צריך לחשוב לפני שהוא מדבר".

בועז מהודו

גולדשטיין: "זו דמות שהתפתחה ברדיו. היא התחילה בכלל כבועז מעודה, בדרך זה התעוות איכשהו לבועז מהודו, ומאז הוא מין הודי כזה שמגדל תרנגולות הודו בחממות שלו בניר אליהו וקורא לציבור לבוא לקטיף תרנגולות עם בוא העונה".
רפאל: "עם השנים הוא התאהב באחת התרנגולות שלו, קוקה, ונישא לה. כל פעם שהוא עולה לשידור הוא שואל שאלה אישית שקשורה ליחסים המתוחים שיש לו עם התרנגולת, שלפעמים בוגדת בו".
גולדשטיין: "לאט לאט קוקה באמת קמה לחיים, כי יום אחד מישהי הביאה לרדיו תרנגולת ואימצתי אותה וקראתי לה קוקה. אני מגדל אותה בגינה אבל אני לא מקיים איתה יחסים כמו בועז. בימים אלה היא דוגרת".

שיחה עם סוניה פרס

גולדשטיין: "זה עוד אחד מהמקרים האלה שקורים בלי כוונה. הרי סוניה כמעט לא התראיינה".
רפאל: "התקשרנו לבית שלהם ברמת אביב, כשפרס היה שר החוץ, והיא ענתה והייתה ממש חמודה, פלרטטה וצחקה. הייתה שיחה טובה".
גולדשטיין: "אמרנו לה בתחילת השיחה שהיא בשידור, והיא כנראה לא הבינה את זה. למחרת, אחרי שהדברים פורסמו בעיתונים, היא התעצבנה והתקשרה למערכת".
רפאל: "היא ממש נעלבה, ואנחנו התנצלנו, כי באמת לא קלטנו שהיא לא מבינה שהיא בשידור. כשאנחנו עושים רע זה בדרך כלל לאנשים שמגיע להם, ולה ממש לא הגיע. אז השלמנו והיא הזמינה אותנו לאכול איתה ועם שמעון צהריים, אבל סירבנו".

למה?

גולדשטיין: "אידיאליזם. אמרנו לעצמנו שאנחנו לא יכולים ללכת לאכול עם שר בממשלה".
רפאל: "אם עושים תוכנית סאטירה רוצים להיות משוחררים מחברות עם פוליטיקאים, והיום זה נהיה מאוד שגרתי שמארחים את ציפי לבני וכאלה וצוחקים איתה ביחד".
גולדשטיין: "או שראש הממשלה מגיע להתארח ב'מצב האומה'. סאטירה היא אויבת המיינסטרים, אנשי הציבור והפוליטיקאים. הם לא יכולים לאהוב אותה או להיות חלק ממנה".
רפאל: "כשעשינו את 'זו ארצנו' זה היה לא מקובל על ציבורים שלמים. היום שר דתי ומבקש שישדרו את 'ארץ נהדרת' גם ביום חול כדי שהוא לא יפספס את זה. זה צריך להיות בדיוק הפוך".
גולדשטיין: "אותנו ביקשו להוריד מהמסך, לא לשדר שוב".