דיאטה מלפני 170 אלף שנה

שור הבר, סוסים, יחמורים ואפילו קרנפים – כל אלה שימשו כחלק מהדיאטה של אבותינו הקדומים שחיו באזור רמלה לפני כ־170 אלף שנים, כך עולה ממחקר ארכיאולוגי של אוניברסיטת חיפה באתר הקטור (אתר פתוח), מהקדומים ביותר שנמצאו באזור המזרח התיכון מהתקופה הפלאילותית התיכונה.

לפני כמה שנים, במהלך פעילת הכרייה של מחצבת נשר שליד רמלה, שנוהלה על ידי ד"ר יוסי זיידנר מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן, התגלה אתר פרהיסטורי. מהמחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Human Evolution מתברר כי מדובר באתר של בני התרבות המוסטרית, תרבות ציידים־לקטים, מהתקופה הפליאוליתית התיכונה (מכ־250 אלף ועד לכ־40 אלף שנים לפני זמננו). האתר התגלה בשקע קרסטי שנוצר עקב קריסתם של פני השטח לתוך חללים הנמצאים בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני השטח, בתוך שכבות גיר. עומקו של השקע עומד על 34 מטר, ובמהלך עשרות אלפי שנים האחרונות הוא התמלא בקרקעות שנסחפו ממדרונותיהן של הגבעות הסמוכות. בתקופות מסוימות קצב המילוי היה מהיר – כלומר, כמות גדולה של אדמה כיסתה במהירות יחסית כמות גדולה של שטח, ובתקופות אחרות השקע התמלא באטיות. בזמנים שבהם קצב המילוי היה מהיר ההומינידים לא יכלו להתיישב באזור, ובזמנים של מילוי מהיר הם יכלו לעשות זאת.

לדבריו של ד"ר זיידנר, מההיכרות עם התרבות המוסטרית במזרח התיכון נראה שזו הפעם הראשונה ששרידי תרבות זו מתגלים בהקשר כה יוצא דופן: רוב בני התרבות המוסטרית ישבו במערות אשר שימשו אותם כמחנות בסיס. אל המערות הובאו כלי אבן, חלקי גופותיהם של בעלי החיים הניצודים ומשאבים אחרים. החוקרים גילו גם כמה אתרים קטנים דלי ממצאים על גדות נחלים ואגמים, ששימשו ככל הנראה כאתרי חניה קצרי מועד או כאתרי ציד.

כבר במהלך החפירה התגלו לחוקרים עצמות של בעלי החיים, כגון מינים נכחדים של שור בר, סוס ואף קרנף
צילום: שאטרסטוק

מינים נכחדים

כאמור, האתר הייחודי צפן בחובו הפתעות רבות. כבר במהלך החפירה התגלו לחוקרים עצמות של בעלי החיים, כגון מינים נכחדים של שור בר, סוס ואף קרנף. לצד בעלי חיים גדולי גוף אלה התגלו גם עצמות של בעלי חיים קטנים, בהם צבי ארץ ישראלי וצבי יבשה. "הכמות הגדולה של העצמות שמצאנו בשטח כה קטן התאים מאוד לדפוסים שהכרנו מיושבי המערות. עם זאת במערות התגלו בעיקר חיות קטנות. העצמות של החיות הגדולות התאימו לדפוסים של האתרים הפתוחים, אולם בדרך כלל הכמות היא הרבה יותר קטנה. נראה שמצאנו אתר שמשלב הן את המאפיינים של המערות והן את המאפיינים של המחנות הארעיים", אמר ד"ר זידנר. לאור העובדה שהחוקרים מצאו גם סימני חיתוך של כלים חדים, ההנחה היא שהאתר היה אתר ציד או מקום מפגש לאחר הציד, שבו שחטו את בעלי החיים שניצודו. "העובדה שעל חלק מהעצמות התגלו עדויות של חשיפה לאש מעידה על כך שכנראה האתר שימש גם כמקום סעודה", הוא הוסיף. מאפיין נוסף שתמך בהנחה זו היה חוסר הגיוון בכלי האבן שנמצאו. בעוד במערות נמצאו כלים במגוון רב, באתר הנוכחי מגוון הכלים שנמצא היה מצומצם וכלל בעיקר מקרצפים.

על פי השוני בעושר הממצאים במפלסים השונים של האתר, החוקרים מעריכים כי אתר המפגש שליד רמלה היה מיושב בעיקר לפני כ־170 אלף שנים, והוא נותר מקום מפגש מרכזי עד לפני 130 אלף שנים. מאז הפעילות בו התמעטה, והיא נעלמה כמעט לחלוטין בסביבות 100 אלף שנים לפני תקופתנו.

לצד בעלי חיים גדולי גוף אלה התגלו גם עצמות של בעלי חיים קטנים, בהם צבי ארץ ישראלי וצבי יבשה
צילום: שאטרסטוק

"השרידים הארכיאולוגיים מלמדים על שינויים רבים באופן שבו נוצל האתר לאורך פרק זמן ארוך זה. נראה שבמהלך הצטברות של השכבות התחתונות, השימוש באתר היה אינטנסיבי מאוד. בשכבות אלה נחשפו עדויות למוקדי אש רבים ולמפלסי פעילות צפופים, עשירים בכלי צור, בפסולת, בשרידי בעלי החיים ובחלוקי נחל שככל הנראה שימשו כמקבות וכסדנים. עצמות בעלי החיים בשכבות אלה עברו טיפול אנושי אינטנסיבי עד כדי שבירתן להוצאת מח עצם.

"הממצא מן השכבות העליונות מראה על דגם יישוב אחר, המתאפיין בצפיפות נמוכה של ממצאים, היעדרותם של מוקדי אש, שינויים בהרכב של ערכת כלי האבן ודגם שונה של ניצול העצמות, שברובן נותרו שלמות. נראה שפרק זמן זה בתולדות האתר התאפיין בביקורים ארעיים וקצרים", סיכם ד"ר זיידנר.