ילד אסור
מחקר מצא כי התעללות בילדים יכולה להביא להקטנת האזור במוח החיוני לתהליך הבקרה הרגשית. מה זה בעצם אומר?
מחקר שנערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת הארווארד, עשוי להסביר מדוע רבים מאלו שעברו התעללות בילדותם סובלים בבגרותם מהפרעות פסיכיאטריות. ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב-העת PNAS, מצביעים על כך שהמתח הנפשי הנוצר עקב ההתעללות, מביא להפרשת הורמוני העקה, וגורם להקטנת ההיפּוֹקַמפּוּס – אזור במוח החיוני לתהליכי זיכרון ולמידה ואחראי כמעט ראשי לתהליך הבקרה הרגשית.
ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקר שבו נמצא כי ההיפוקמפוס מוגדל בקרב אלו שזכו ביחס מטפח ומעודד בילדותם. המחקר מבוסס על גילויים קודמים לפיהם ההיפוקמפוס מוקטן בבני אדם שנחשפו זמן רב להורמוני עקה. במסגרת המחקר גייסו החוקרים קרוב ל-200 משתתפים בגילים 40-20, שאינם נוטלים תרופות באופן קבוע ואינם מכורים לסמים או לאלכוהול.
צילום: שאטרסטוק
תחילה ערכו החוקרים ראיונות פסיכולוגיים אישיים עם המשתתפים, במטרה לברר אם המשתתף עבר בילדותו התעללות פיזית, נפשית או מינית. החוקרים התייחסו במושג התעללות גם להזנחה מצד ההורים, התעללות מילולית או טראומות שעברו המשתתפים בילדותם. מחצית מהנבדקים נמצאו כבעלי עבר של התעללות, ברוב המקרים בידי הוריהם.
אלימות מילולית היא גם התעללות
לדברי ראש צוות המחקר, הפסיכיאטר ד"ר מרטין טייכר (Teicher), ההחלטה לכלול התעללות מילולית במחקרם מבוססת על עדויות מדעיות לפיהן אלימות מילולית עלולה לגרום לפגיעות נפשיות קשות. לדבריו, אלימות מילולית מצד הורים היא גורם עקה חמור ובעל השפעה שלילית, בדומה להתעללות מינית או פיזית.
16% מהמשתתפים דיווחו שעברו לפחות שלושה דפוסי התעללות שונים. קבוצת משתתפים זו גם נמצאה כבעלת שיעור גבוה מהממוצע של הפרעות נפשיות. שיעור הדיכאון בקרב קבוצה זו נמצא כפול מהשיעור הכללי של האוכלוסייה בגילאים אלו, ותסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) נמצאה בקרבם בשיעור של פי שלושה מהשיעור הכללי.