תרופה לאיידס?

תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (Acquired immunodeficiency syndrome – AIDS) היא מחלה שבה תאי T מסייעים, תאי CD4⁺, של מערכת החיסון מותקפים ומושמדים על ידי הנגיף Human immunodeficiency virus) HIV), המשתייך לנגיפים ההפוכים (Retroviruses). כתוצאה מהפגיעה בתאי CD4⁺, מערכת החיסון אינה מתפקדת כראוי, ובסופו של דבר החולה מת ממחלות זיהומיות אוֹפּוֹרטוּניסטיות או מגידולים סרטניים שמערכת חיסון תקינה היתה מתגברת עליהן. בדרך כלל אין טיפול או חיסון למחלה, אך קוקטייל של תרופות אנטי נגיפיות מצליח לעכב את תסמיני המחלה ומאפשר לחולים לחיות עם המחלה כמחלה כרונית.

המחלה מועברת ביחסי מין מכל הסוגים, בתרומות דם שלא נבדקו ודרך מזרקים משומשים. יילודים יכולים להידבק מאימהותיהם, ברחם, בתעלת הלידה או מחלב האם. מגע שגרתי עם חולה או נשא, שאינו כרוך בחשיפה לדמו, אינו מסכן את הסובבים אותו.

הנגיף חודר לתאי המטרה שלו, תאי CD4⁺, באמצעות קולטן חלבוני המאפיין תאים אלה, המכונה CCR5. מוטציה כפולה הגורמת לחסר מלא בחלבון CCR5 תגרום ליצירת תאי T מסייעים חסינים בפני הדבקה בנגיף. חסר מוּלד ב-CCR5 גורם לרגישות יתר למחלות זיהומיות מסוימות, ובהן קדחת הנילוס המערבי.

נרפאו מאיידס

כאמור, הטיפול התרופתי הקיים היום למחלה מעכב את תסמיניה, והפסקתו תגרום להתפרצות מחודשת של המחלה. עם זאת, קיים דיווח אחד – על תינוק ממיסיסיפי (היום הוא בן שלוש), שאובחן בלידתו, ב-2010, כנשא של הנגיף, ושהטיפול המיידי בשלוש תרופות גרם להכחדת הנגיף מגופו. העניין התגלה במקרה, לאחר שהתינוק ואמו (גם היא נשאית הנגיף) נעלמו למרפאה המטפלת לכמה חודשים, וכשאותרו שוב, התברר שהאם הפסיקה לתת לבנה את התרופות. בבדיקת ה"נזק" שנגרם לילד כתוצאה מהפסקת הטיפול לא אותרו בגופו כלל נגיפי HIV.

מקרה מעניין נוסף אירע ב-2007. טימותי ריי בראון (Ray Brown), המכונה ה"פציינט מברלין", נשא של הנגיף וחולה בלוקמיה, עבר השתלת מח עצם, אך למזלו של בראון, התורם, שממנו נלקח מח העצם להשתלה, היה הומוזיגוט לחסר של החלבון CCRV, שכתוצאה ממנה הוא היה עמיד בפני הנגיף. ההשתלה הצליחה, והוא הבריא מהלוקמיה. בהמשך התברר שהנגיף "נעלם" מגופו של בראון – כנראה מפני שלא היו בגופו תאי T מתאימים להתרבות הנגיף.

בתחילת יולי 2013, בכנס בינלאומי בקואלה לומפור שבמלזיה, דיווחו החוקרים טימותי הנריק (Henrich) ודניאל קוריצקס (Kurizkes), מ-Brigham and Women's Hospital ובית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון, על שני חולי איידס שהיו גם חולי לימפומה (סרטן קשרי הלימפה), ובגלל הלימפומה הושתלו בהם, לפני חמש ושלוש שנים, תאי מח עצם. בשני חולים אלה אין היום שום סימן – לא ללימפומה ולא למחלת האיידס. כבר לפני כשנה, ביולי 2012, הוכרזו חולים אלה כ"נקיים" מנגיפי HIV, אך אז הם עוד היו מטופלים בקוקטייל תרופות נוגדות HIV. הטיפול בקוקטייל הופסק באחד מהם 15 שבועות לפני הדיווח ובשני שבעה שבועות לפניו.

קיים דיווח אחד על תינוק ממיסיסיפי שטופל בשלוש תרופות שהכחידו את הנגיף מגופו
צילום: שאטרסטוק

תאי מח העצם שהושתלו בשני החולים, בניגוד לאלה שהושתלו בבראון, היו תקינים מבחינת ביטוי החלבון CCRV, ולא ברור עדיין מה בטיפול גרם להיעלמות הנגיף, אם הוא אכן נעלם לתמיד ואינו חבוי באחד האיברים הפנימיים. החוקרים חושדים בשני גורמים, שביחד או לחוד גרמו להיעלמות (הזמנית?) של הנגיף: 1. מערכת החיסון שהושתלה מנסה "לדחות את המאכסן" שאליו הוכנסה, ומשמידה את תאי מערכת החיסון של המאכסן. 2. עם השתל הוכנסו למטופלים תרופות נוגדות נגיפים בכמויות גדולות, כדי למנוע את הדבקת תאי השתל בנגיף.

האם היעלמות הנגיף היא הודות לשילוב של שני הגורמים? לאחד מהם? עדיין חסר מידע. החוקרים רוצים לבדוק שוב את שני החולים בעוד שנה, כדי לוודא שאכן הנגיף נעלם מגופם.

גם אם יתברר שהשתלת מח העצם היא אכן הגורם להעלמות הנגיף – זה לא יהיה הפתרון לריפוי המחלה. אחוזי ההצלחה בטיפול אינם גבוהים, ועדיף, בתנאים הנוכחיים, לדבוק בטיפול התרופתי בנשאים. עם זאת, בירור המנגנונים האחראים להחלמת החולים (אם אכן החלימו) יוכל לעזור בפיתוח דרכים אחרות לריפוי המחלה.