לא רואה בעיניים: מארץ' משיח כבר לא פוחד מהעיוורון
אחרי שאיבד את מאור עיניו ונאלץ לעזוב את החיים בברלין, החליט מעצב האופנה הבינלאומי מארץ' משיח לפצוח בקריירה מקומית. שיחה אינטימית לרגל השקת קולקציית הגברים הראשונה שלו
למארץ' משיח יש פטיש לכלובים, אבל לא כמו שזה נשמע. המרפסת שלו מלאה בכלובי ציפורים מרהיבים המשתלשלים מהעץ העבות, שחוצץ בין ביתו בלב העיר לעולם שבחוץ. כמו הולי גולייטלי מ"ארוחת בוקר בטיפאני", הוא מעדיף אותם ריקים. למעשה, הוא בכלל לא מסוגל לראות אותם, אבל הנוכחות שלהם עושה לו טוב. כמעט ארבע שנים חלפו מאז חשכו עיניו של מעצב האופנה הישראלי־ גרמני. יום בהיר אחד הוא איבד כ־60 אחוז מכושר הראייה שלו באופן בלתי הפיך.
"זה קרה ממש מאתמול להיום, בלי שום הכנה מוקדמת", הוא משחזר וחושף את עומק התהום שהידרדר אליה, ששיאה ניסיון התאבדות שנכשל. "הרופאים אמרו שעצב הראייה פשוט נכחד. עד היום לא נמצא לכך פתרון. בהתחלה זה פשוט היה אסון, לא יכולתי לעשות צעד אחד, או למצוא את דלת הבית. פחדתי נורא. לא ידעתי איך אמשיך הלאה בחיי. בשלב מסוים לא רציתי לחיות יותר. איכשהו ניצלתי ברגע האחרון. כנראה שגם למות זה לא קל".
המציאות החדשה אילצה אותו לשנות את חייו ב־180 מעלות. אחרי יותר מ־30 שנות מגורים וקריירה ענפה בברלין, שב משיח לישראל והתמקם בתל אביב לצד המשפחה, החברים ורובי, הפיליפינית שסעדה את אמו בערוב ימיה וכיום מסייעת לו. כעת הוא יוצא לדרך חדשה, הפעם עם קולקציית גברים ראשונה שיצר בלעדית לבוטיק INN7 בתל אביב. הקולקציה הנונשלנטית אך מחוספסת המיוצרת בארץ, שנעה על הציר שבין מכנסי צמר שמוטי מפשעה עד חליפות טרנינג מחויטות, שונה לחלוטין משמלות הנשים הדרמטיות ומלאות הנפח שלו, ובעצם מכל מה שיצר עד כה.
"לקחתי את זה כאתגר", הוא אומר, "רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול. זה היה עבורי עולם חדש. נזהרתי לא להשתגע יתר על המידה. זה עשה לי כל כך טוב שכבר התחלתי לעבוד על הקולקציה הבאה ובמקביל לפתח גם קו דומה לנשים". זוהי "קולקציה קטנה", כפי שמנסח משיח. אחרי הכל, 35 דגמים הם אולי בגדר כמות אסטרונומית למעצבים מקומיים, אך לא עבור איש העולם הגדול שרגיל לייצר 120־180 דגמים בעונה.
וילדע חייע
הוא נולד כמשה משיח בחולון לפני 52 שנה. בגיל 22 , בשיאה של קריירת הדוגמנות הקצרה שהספיק לטפח, התמקם בברלין תחת השם החדש – מארץ'. כשהוא נשאל לפשר השינוי, הוא לוקח נשימה עמוקה, משתהה, ולמעט ההסבר כי זה החודש שנולד בו, הוא מתנער באלגנטיות אירופית מהולה במבטא גרמני כבד: "אני לא רוצה לחזור למקום הזה. עברתי המון עליות ומורדות בחיים. היום אני מחייך לעולם והוא אליי".
באותו הזמן הכיר את אשתו הראשונה, אמנית ומעצבת מקומית, שלימדה אותו את תורת הסריגה. השניים הקימו מותג, שלדבריו "הצליח בטירוף". לאחר כמה שנים התפצלו הדרכים, אישית ומקצועית. מאז הספיק משיח להינשא בשנית לישראלית שחיה בברלין, להתגרש, לנהל מערכות יחסים סוערות עם גברים, ובעיקר לטפח קריירת אופנה מרשימה תחת המותג שלו, Mashiah Arrive . הסגנון שלו הוא גרנדיוזי וניסיוני, עתיר בד וצלליות אוונגרדיות.
בעולם מכירים את משיח כמלך הפליסה. קפלי האקורדיון הפכו לסימן ההיכר שלו גם מחוץ לברלין, שם חבר למומחית פליסה מקומית שעובדת בבלעדיות איתו ועם בית האופנה של ז'יל סנדר. הוא משתתף כמעט בקביעות בשבוע האופנה בברלין, יש לו קהל לקוחות אמיד בכל רחבי העולם וחללי תצוגה פרטיים בברלין, לונדון וניו יורק, והעיצובים שלו נמכרים גם בטוקיו ובמדינות ערב. כיום הוא מנהל את הקריירה הזו בשלט רחוק, כשהוא מקפיד "לעוף מכאן פעם בחודש", כמובן בליווי צמוד. שואו רום בתל אביב, לפחות כרגע, עוד לא על הפרק, אבל משיח כבר למד לעולם לא לומר "לעולם לא".
אתה רגיל לקוטור ולעולם הגדול. איך מצאת את עצמך מעצב אופנת רחוב, בתל אביב, ועוד לגברים?
"גיליתי את INN7 במקרה, והתאהבתי. כל שבוע מצאתי את עצמי קונה שם משהו אחר, עד שנפל לי האסימון ואמרתי לעצמי שאני צריך לעשות משהו בנדון. תמיד כשהייתי רואה דברים של אחרים, הייתי אומר לעצמי שאני יכול לעשות הרבה יותר טוב, בדרכי שלי. כך החלטתי להתחיל לעצב אופנה לנשים לפני יותר מ־30 שנה, וכך החלטתי עכשיו לעצב לראשונה לגברים. אף פעם לא פחדתי להתנסות בדברים חדשים, ותמיד נמשכתי לדברים משוגעים. אני וילדע חייע".
ועדיין, הבחירה בבוטיק של אופנת רחוב מחוספסת על פני כיכר המדינה למשל, אינה מובנת מאליה.
"אני חושב שעבר זמנה של כיכר המדינה. מכרתי במשך שנים בבוטיק מצדה בכיכר, באלפי יורו לפריט, עד שלאחרונה הבנתי שהכל שם זה רק מעצבים מלפני 100 שנה וניימדרופינג – מגוצ'י ועד פוצ'י. אין בכיכר מעצבים חדשים עם סטייל מעניין".
איך לקות הראייה שלך השפיעה עליך מקצועית?
"למען האמת אנשים דווקא אומרים שנהייתי מדויק יותר, שהם מעדיפים את הדברים שיצרתי אחרי שהתעוורתי. אין לי הסבר לזה".
לא פחדת שהיכולת שלך לעצב תיפגע?
"אני לא יכול לצייר יותר בעפרונות, אלא רק בטושים עבים. אני צריך לתפוס את הנייר ולהסתכל עליו מזוויות שונות עד שהדברים יוצאים כמו שאני רוצה. אבל הקולגות שלי כבר מכירים אותי שנים, אז הם יודעים לקרוא אותי בלי צורך ביותר מדי הסברים. אני עדיין בודק כל פריט ופריט, ממשש במו ידיי ובודק אם הכל תפור כמו שצריך. המילה האחרונה
היא עדיין שלי. לפעמים אנשים חושבים שאני עובד עליהם, שאני בכלל לא עיוור. אני תמיד משיב שאני פשוט מרגיש את הדברים מבפנים".
מה הסיכוי שיום אחד תשוב לראות כמו שצריך?
"היום אני כבר מבין שזה הגורל שלי, שזה מה שהיה צריך לקרות, ואני צריך ללמוד להוציא מכך את הטוב. לא איבדתי תקווה. יש לי תחושה פנימית חזקה שיום אחד המצב עוד ישתנה. אני מאושר היום, וזה משהו שלקח לי הרבה זמן להגיד. אם פעם התפללתי לאלוהים להפסיק להיות עיוור, היום אני אומר לו – זה מה שאתה רוצה? סבבה. רק תן לי את הדרך להתנהל עם זה".
Mashiah Arrive,י1000-1500 שקלים, להשיג ב־ INN7 , בן יהודה 1, ובאתר