הקולקציה החדשה של ג'רמי סקוט למוסקינו היא בדיחה על חשבוננו

מהו חטא אופנתי? והאם יש בכלל דבר כזה באופנה העכשווית? הרי נדמה שכל הגבולות כבר נחצו: מכוער הוא היפה החדש, סנדלים וכפכפים מוזמנים להשתלב בגרביים, שילובי צבעים או הדפסים לא שגרתיים הם בגדר טרנד מוחצן והנורמקור ביטל את כל חוקי הרשמיות בנוגע למה נחשב מראה מכובד באירועים או ביום יום. בהגדרה הבסיסית שלו, חטא נחשב להפרה של חוק אלוהי או חצייה של נורמה חברתית־מוסרית בצד החילוני. תרבות האופנה המהירה והרשתות יכולה להיכלל תחת המונח הכבד הזה, עם ההרס שהיא משליכה עלינו מבחינה אקולוגית וחברתית ועם השעבוד של העובדים האומללים שמשלמים בחייהם ובתנאי התעסוקה שלהם מחיר יקר על אותם בגדים זולים שרובנו חפצים ביקרם. ומה הוא חטא אופנתי בהקשר של עולם האופנה הגבוהה, זה שמכתיב את המגמות והטרנדים אך גם מגיב לשינויים חברתיים?

חטא החמדנות הוא זה שעולה לתודעה ראשון, בגלל מחירם הגבוה של הדגמים בחתימת בתי האופנה הגדולים, רובם מגובים כמובן באיכות ובחשיבה עיצובית שאין שניים להן, אך מקצתם נצרכים כסמלי סטטוס ריקים. המרווח הפסיכולוגי הבעייתי הזה הוא המקום שמתוכו צמחה ההכרה הקולקטיבית בכך שג'רמי סקוט, המעצב האמריקאי שמונה לפני כשנה וחצי לתפקיד המנהל הקריאייטיבי של בית האופנה האיטלקי מוסקינו, הוא חוטא האופנה העכשווי. זה התחיל והתפוצץ בתצוגת הנשים הראשונה שלו למותג, שהוצגה בפברואר האחרון במסגרת שבוע האופנה של מילאנו. בניסיון להמשיך את הקו של מייסד הבית המנוח פרנקו מוסקינו, שבשנות ה־80 ו־90 הדהים את עולם האופנה עם הצהרות פוליטיות סאטיריות נועזות, סקוט בחר להמיר את ה־M המייצגת את הבית בזו המזוהה עם אחד ממותגי הצריכה ההרסניים של התרבות המודרנית – זו של מקדונלד'ס.

האות המעוגלת לא רק הוטבעה על סוודרים ותיקים – הקולקציה כולה מותגה בדימויים המזוהים עם המזללה הגלובלית, עם תיקים שעוצבו בצורת כוסות המשקה החד פעמיות או כיסויי אייפונים מפלסטיק בחזות קרטוני הצ'יפס ושילוב של גוני האדום והצהוב, שהפכו לסמל המסחרי הסמוי של מקדונלד'ס.

את כל אלה הוא בחר להטיח בתוך כמה מהצלליות האייקוניות של המותג, שנחשב לסוג של קדושה אופנתית, שאנל – במה שיכול בצורה מתוחכמת יותר להתבטא כביקורת מעניינת על תעשיית האופנה: קצב הייצור, הצריכה הבלתי אחראית וההשוואה שלה לזו של מזון מהיר. מה שהיה חסר לאוסף בשביל להפוך לכזה הוא הניואנסים שנעדרו ממנו, ואופן התצוגה הוולגרי שהביא לכך שמבקרים ואנשי תעשייה רבים עזבו בשעתו את אולם התצוגות בכעס רב. חצי שנה מאוחר יותר, לאחר שהקולקציה הפכה ללהיט אינסטגרם, כיסויי האייפונים הללו בכל מקום ופריטי האופנה הגבוהים־נמוכים מצאו את דרכם לשלל לקוחות צעירים, חובת ההוכחה הייתה יותר מתמיד על סקוט, שעד לנקודה הזו היה קל להאמין לו שהוא איש של גוד וייבס שנקלע בלי כוונה לאש המבקרים.

הקולקציה שהוא הציג בשבוע האופנה של מילאנו לקיץ 2015, שנחתם לפני כשבוע, חצתה עוד גבול אדום, כזה שכבר גרם לכולם לחשוד כי סקוט חוטא בחטא היבריס. אייקון התרבות המודרנית שהפך למושא ההערצה או הקלס הגיע הפעם בדמות בובת הברבי, אך היה נראה שהלעג הופנה כלפי הדוגמניות המציגות וכלפי הלקוחות, והוצג פחות כהצהרה חברתית. הן עלו לבמה בפאות בלונדיניות תפוחות ובשפתיים בצבע בזוקה, לבשו מערכות לבוש קצרות, חושפניות וורודות מאוד. הן הביטו למצלמות הווידיאו שהוצבו בסוף המסלול בהבעה שובבה, תוך אימוץ פוזה מתגרה שגרמה למתבוננים (ובעיקר למתבוננות) לנוע בכיסא בחוסר נוחות, בין אם מדובר בצופים באולם או באלה שצרכו את התצוגה דרך הסטרים האינטרנטי המושקע.

התחושה ששררה בחלל התצוגה היא שסקוט עושה דווקא, דווקא בתקופה שבה פמיניזם הוא נושא חם שמקבל גושפנקה אופנתית על מסלולים – כמו הבחירה של מעצבים רבים להציג דוגמניות בקשת גילאים רחבה ביותר (שבלטה במיוחד בתצוגה של לנוון בפריז) – ובוחר להשתמש בנערות שלו כלפקט ורוד וחייכני. חברתו הקרובה מיילי סיירוס בוודאי תאמץ את הלוק, כמו גם נשים צעירות רבות שרכשו את תלבושות המקדונלד'ס היוקרתיות, בלי שיבינו או יפנימו עד הסוף שהבדיחה היא למעשה על חשבונן – בכל המובנים.