ד"ר פיטנס ומיסטר היי
לפנות בוקר הם עוד חורכים את הרחבה של הבלוק, ובצהריים הם כבר עולים על ההליכון עד שיוצא עשן. הבליינים של הלילה הם הבריאותנים של היום. בין שייק ירקות ירוקים לשרשרת צ'ייסרים ניסינו להבין איך מדלגים מהנגאובר לחדר הכושר
בוקר, פנים. השמש מתמקמת בשמים ושולפת רבבות מנומנמים מהמיטה בחריקות צורמות של איברים שרק רוצים לזחול בחזרה לשמיכה. תיאור של ראשית יום שגרתי. יש בקרים שבנוסף לכל זה, מלווים גם בחמרמורת קשה, במערבולת מסחררת של בחילה, כאב ראש וצמא אדיר – דרכו של הגוף לומר שעל מה שעשינו לו אמש עוד נשלם במהלך היום.
מן העבר השני מצויים האנשים שאנחנו מקנאים בהם, אבל חוששים להיות הם. הם מנתרים מהמיטה, מקפידים על תזונה נכונה, שותים מלא מים, עושים פעילות גופנית בצורה מסודרת ומתחזקים את גופם כבית מקדש. בתל אביב זה כמעט בלתי אפשרי. איך אפשר לנהל אורח חיים כזה בעיר שבה אלוהים הוא ברמן? הכל כאן מתוכנן בצורה שמאפשרת לבלות מהבוקר עד הערב – לפני, במהלך ואחרי העבודה, וכשאנחנו רואים את כל אותם סגפנים לבנו נחמץ. הבזבוז! אבל יש בינינו גם כמה, והם רבים משנדמה, עם אישיות מפוצלת בסגנון דוקטור פיטנס ומיסטר היי: חורכים את רחבת הבלוק כשהם ספוגים באלכוהול ובחברים פחות חוקיים, ובצהריים כבר מוציאים עשן מההליכון בחדר הכושר ומספרים שהפנימו שהגוף שלהם ראוי ליחס אחר. בהתחלה רצינו להרוג אותם, אבל אז החלטנו שעדיף לתפוס אותם לשיחה ולהבין כיצד הפיצול הזה מתאפשר.
בהיבט של מה שאנחנו מכניסים לגוף ההפרדה אמורה להיות די ברורה: מים ואוכל בריא – בפנים. אלכוהול, סמים וג'אנק פוד – בחוץ. אבל "נפש בריאה בגוף בריא" זה משפט שניתן להיפוך. הרי נידוי חטאים מענגים מהשגרה היומית יכול לגרום לדאון רציני. "השאלה היא מהו אורח חיים בריא בכלל", מהרהרת ברברה צליל, עצמאית בתחום ליווי וניהול של אמנים ביום, וחיית לילה שמברמנת בבלוק בסופי השבוע. "אני מסתכלת על האנשים סביבי ועל חברים שלי שהם בני 50 ונראים בני 30 והמסקנה שהגעתי אליה היא שאנשים צריכים לחיות טוב. זה משמר משהו, וחלק מזה הוא גם לשתות אלכוהול".
צליל פוקדת את חדר הכושר שלוש פעמים בשבוע ובוחנת כל ביס שבא אל קרבה בחשדנות. לפני כשנתיים חבר מלונדון סיפר לה על שיטת תזונה לפי סוג הדם, שמתבססת על הטענה שסוג הדם הוא שמכתיב את פעולת העיכול ואת האופן שבו הגוף מקבל סוגי מזון שונים. צליל גילתה שלפי השיטה עליה להיות צמחונית, מה שהסתדר עם הנטייה הטבעית שלה, ומאז ששינתה את התפריט היא מרגישה הרבה יותר חיונית. את האלכוהול ואת חיי הלילה היא לא חשבה לרגע לזנוח. "אני לא מאמינה בקיצוניות", היא מסבירה. "ביומיום אני משתדלת להקפיד על תזונה נכונה, לעשות כושר, לשתות הרבה מים ולדאוג לעצמי, אבל בסופי השבוע אני מתפרקת וזה גורם לי להרגיש מדהים. לכל אחד יש את מה שהוא עושה בשביל עצמו, הדבר הפרטי שלו. אלכוהול וסמים הם מרחיבי תודעה וזה משהו שלדעתי אנשים צריכים לעשות. זה עוזר לראות את הדברים בצורה אחרת. מה שזה לא יהיה שאני לוקחת, אם זה אלכוהול או סמים, למדתי לאזן את זה וביום אחרי שהתקרחנתי וחזרתי הביתה בעשר בבוקר אני אשן כמו שצריך, אקום ואוכל ארוחה טובה, ואשתדל לנוח ביומיים הבאים".
גם מיכל לויט, בליינית שעובדת ביחסי ציבור בתחום הקולינריה והאלכוהול וכותבת הבלוג שיכורה.קום באתר סנהדרינק, לא בוחלת בשילוב המוזר בין בריאותנות לנהנתנות. בניגוד לצליל היא מקפידה על אכילת בשר, על כל איבריו, כחלק מהתפריט היומי שלה שמבוסס על תזונה פליאוליתית. הגישה התזונתית הזו נובעת מהתפיסה שהאדם מהלך על פני כדור הארץ כשני מיליון שנים כקרניבור בעוד שרק ב־10,000 השנים האחרונות הוא ניזון מתוצרים חקלאיים. חסידיה טוענים כי מה שהביא את האדם לעמוד זקוף, קיצר את קיבתו והגדיל את מוחו הוא אכילה של בשר אדום ושומן רווי מהחי ומהצומח. לויט מתאמנת כמעט כל יום ושותה אלכוהול באותה תדירות. עם הספורט היא מתחילה בשש בוקר ובימים של הנגאובר היא אמנם לא רצה, אבל אין לה בעיה לצלול לשעה של שחייה בבריכה או לפקוד שיעור יוגה. בערב שלפני ריצה היא תתפשר על שתי כוסות יין במקום להתרסק על שוטים של וודקה ובאופן כללי היא מתחילה לשתות בשעות הערב המוקדמות כדי שהבילוי לא יתדרדר לשעות הבוקר.
![מיכל לויט, אשת יח"צ ובלוגרית. צילום: איליה מלניקוב](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2014/04/Img97226-P.jpg "מיכל לויט, אשת יח"צ ובלוגרית. צילום: איליה מלניקוב")
"אני עובדת בלבלות והחיים שלי סובבים סביב זה", היא מסבירה. "אני יוצאת לשתות ואוכלת הרבה במסעדות. יום שישי שלי בנוי מסיבוב בשישקו, בבסטה ובמנזר ומסתיים על רצפת אלנבי. אין אצלי ימים שאלכוהול הוא לא חלק מהם. מצד אחר, אני גם מאוד סלואו־פודיסטית, אוכלת הרבה ירקות ולא נכנסים אליי לגוף סוכר, דגנים ומוצרים מעובדים. אני לא רוצה להרוס לעצמי את הגוף, חשוב לי מאוד לשמור עליו".
ואת לא מרגישה שאת הורסת אותו עם אלכוהול?
"לפעמים כן, ואז אני מרגישה קצת אשמה. אבל אני מתנחמת בזה שרוב האנשים לא עושים כושר. יכול להיות שאם לא הייתי עושה כושר ולא הייתי שותה הייתי פחות בריאה היום. לפחות אני יודעת שאני עושה גם וגם. יש לי הרבה דברים רעים להגיד על אלכוהול, אבל מבחינתי יום שבו לא עשיתי איזשהו כושר גופני הוא יום מבוזבז ובדיוק כך גם יום שבו לא נפגשתי עם חברים ושתיתי ועשיתי כיף ודיברתי על דברים שברומו של עולם שלא קשורים לעבודה אלא לאהבה, לאמנות ולפילוסופיה. אין מה לעשות, זה תמיד נלווה למשקה".
האדם מחפש משקאות
אפילו בגזרת השפים, שלא חשודים בדרך כלל בבקיאות בנבכי הבריאות, חלה תפנית מסוימת בגישה הנהנתנית. רועי סופר, השף והבעלים של המסעדות האיטלקיות סרדיניה ובינדלה, רוכב על אופניים חמש פעמים בשבוע ולא מכניס הביתה (וגם לא למסעדות) שמנת וחמאה. יש לו ימים שבהם הוא מר בריאות וימים שבהם הוא עשוי מפחמימות, אבל ככה זה כנראה כשסגורים במטבח של המסעדה מהבוקר עד הלילה. על אלכוהול, מצד שני, הוא לא מוותר. "אני לא תמיד מצליח לשמור על איזון מושלם מבחינה תזונתית אבל האלכוהול מאזן בין שגרת החיים האינטנסיבית שלי לבין הצורך לחיות" הוא מסביר. "גם אם יגידו לי שזה יוסיף לי עשר שנים לחיים, לא אוותר על הדברים שעושים לי טוב. חיים לחוצים בלי בילויים הם לא חיים בעיניי. היכולת לעצור שנייה ולהתנתק היא הכרחית, אחרת המוח לא עומד בעומס".
גם ננה שרייר הפתיעה לאחרונה עם הפיכת ננוצ'קה שבבעלותה למסעדה טבעונית והמרת הכיסנים הממולאים בשר כבש בחריימה טופו. ידוע שבין שרייר לאלכוהול שוררת חברות אמיצה, אך מסתבר שגם יוגה וקפיצות נמרצות על טרמפולינה נכנסו לארסנל שלה לאחרונה. היא מספרת שמאז שהבריאה את אורח החיים שלה כבר אין לה פיקים כלפי מטה, רק למעלה, ושבאופן כללי היא די בעננים. וזה לא רק כי את הטרמפולינה היא מיקמה על הגג. "אני כבר לא מרגישה עייפות" היא אומרת, "אין לי נפילות אנרגיה ופתאום שמתי לב שהפסקתי לקחת את הריטלין ושאני בריכוז גבוה בלי עזרים".
אבל איך הבריאותנות הזו מסתדרת עם צ'ייסרים בשרשרת?
"אז באמת בגלל שאני שותה הרבה אלכוהול אני מאזנת בדברים אחרים. למשל, אני לא אוכלת מתוקים בכלל כי את כל הסוכר שלי אני צורכת בדרינקים. עברתי להיות צרכנית של יין וקוקטיילים ואני כבר לא שותה הארד ליקר ובגלל שאני מקפידה לשתות בחברה טובה לאלכוהול יש סירקולציה אחרת. כל האנרגיה מופנית לאנשים ולמפגש ומבחינה נפשית ורגשית האלכוהול מתפרק אחרת, בריא יותר. כל אחד צריך את ההתפרקות שלו באיזשהו אופן, אצלי זה אלכוהול וסיגריות, ואני ממש לא מרגישה שזה מפריע לי לנהל חיים בריאים".
אפילו מאמנת כושר, מסוג האנשים שתמיד נתפסים כמי שלא מכניסים שום נוזל לגוף פרט לשייק חלבונים, הפילה אותי מהספה כשחשפה את הסוד הנורא – לפעמים היא מפסידה אימונים בערב כי היא מתחילה לשתות אחר הצהריים והיא מעדיפה לזרום עם הצ'ייסרים. דניאל אייזנמן, מאמנת כושר אישית ומנהלת מלצרים במסעדת הבסטה, נמצאת בתנועה כל הזמן. אם זה ביום כשהיא מפדלת מאימון לאימון או בלילה כשהיא מתגלגלת מבר לבר. לשינה היא לא ממש זקוקה, אז זה מפנה לה עוד כמה שעות ביממה להתאמן על כושר השתייה. "לפעמים כשאני מרימה עם אנשים צ'ייסר בבסטה ודקה לפני כן סיפרתי להם שאני מאמנת כושר, הם מעקמים קצת את הפרצוף", היא מספרת. "זה יכול להיראות מוזר, כי כמאמנת אני כביכול מנסה לגרום לאנשים לנהל אורח חיים בריא יותר, אבל מבחינתי מדובר בלחיות נכון. כלומר, לעשות מה שמרגיש טוב. צריך למצוא איזון בתנאים בסביבה שבה אנחנו מתנהלים. זאת אומרת שאם הסביבה שלי היא של אלכוהול ואוכל וזה מה שאני אוהבת, אז שם אני צריכה למצוא אותו. במהלך היום אני עושה פעילות גופנית ומשתדלת לאכול בריא ובערב אני מרשה לעצמי להתפרע על צלעות חזיר בבית תאילנדי או על נקניקיית חזיר במנזר ולשתות כמה כוסיות וליהנות ולא לחשוב יותר מדי".
יש מי שחי חיים כפולים, ויש מי שנכנע וחצה את הקווים. דיוויד פרנקל, שף מסעדת פרונטו, מוכר בעיר כבליין לא קטן והרבה פעמים תמהנו איך הוא מתפקד במטבח שעתיים אחרי שיצא מהבוטלג. בשנה האחרונה, עם הגיעו לגיל 30, גם הוא עבר מהפך כשהרגיש שהגוף שלו מתחיל לבגוד בו וששנים של עבודה פיזית קשה במטבח נותנות אותותיהן. הוא התחיל לעשות כושר, ועם הזמן הרגיש פחות צורך לרסק את עצמו בסופי שבוע. מהר מאוד הוא אסף את עצמו, אימץ כלבה, מצא זוגיות וקיצץ את כמות האלכוהול, הסמים והבילויים ב־80 אחוז. "אני מאוד אוהב לחיות ולבלות", אומר פרנקל, "אבל כדי ליהנות לטווח ארוך צריך לשמור על עצמך. אני אוהב לצאת ולרקוד בעיקר בשביל למחוק את כל ההתעסקות היומיומית בעסק ואת כל הסטרס, זה מעין פורקן. בעבודה תובענית חשוב שיהיה לך מקום להשתחרר, לבלות ולשכוח מהכל, אבל הגעתי למצבים שבהם זה כבר השתלט לי על החיים. כשאתה כל יום יוצא לבלות ושותה ועושה סמים אתה מאבד שליטה. זה התנגש לי עם החיים ועם זוגיות, אף פעם לא הצלחתי לשמור על קשר זוגי תקין, וזה פגע לי גם בתפקוד בעבודה. עכשיו הצלחתי להשיג איזון בחיים ויש לי עוד דברים שממלאים אותי חוץ מבילויים. זה מרגיש לי מאוד נכון. אני יוצא פעם בשבוע ומבלה כמו שצריך וגם חי טוב ומתרכז בעבודה. התפוקה שלי היום היא פי עשר ממה שהייתה לפני שנה".
לא קל למצוא את שביל הזהב שמוליך את הגוף שטוף הרעלים מלילה רווי אלכוהול וסמים ליום של יעילות מקסימלית. אבל לא רק שהשילוב בין השניים אפשרי, עושה רושם שהוא מתבקש, משהו בסגנון של מינוס ומינוס שיוצרים פלוס. אני שואלת את לויט אם לא קורה לה ששני החצאים האלה של האישיות מפריעים אחד לשני. "לא" היא עונה לי בהחלטיות. "להפך, זה גורם לי לטפוח לעצמי על השכם. עד לפני שנתיים עישנתי משהו כמו שלוש קופסאות ביום. הפסקתי לעשן באמצעות האלכוהול, ובכל פעם שהתחשק לי סיגריה עשיתי במקום זה צ'ייסר וויסקי ואז התחלתי להתנפח ולהתנפח עד שהבנתי שאין מנוס וחייבים להתחיל לעשות ספורט. תארי לך שלא הייתי עושה את שניהם. החיים שלי היו טובים יותר?".