"אין כמו בבית" במוזיאון ירושלים: הצצה מקורית לסביבה קלישאתית
התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל בירושלים מפגישה בין שאלות פילוסופיות לקטלוגים של איקאה. הו, האירוניה
מה עושים פומפיית מתכת ענקית, שלישיית כפיות וקרש גיהוץ מלופף יריעות בד בחלל התצוגה של מוזיאון ישראל בירושלים? התשובה נעוצה בביטוי הקלישאתי "אין כמו בבית", שהוא גם שמה של התערוכה שתיפתח במוזיאון בשבת הקרובה. מלבד אתנחתא אמנותית אחרי החומוס באבו גוש מספקת התערוכה הצצה מקורית אל הסביבה היומיומית, האינטימית והמוכרת לנו.
כדי לייצר ולחקור את אותה סביבה ביתית החליט מעצב התערוכה, חנן דה לנגה, לדמות את החלל לדירה המחולקת לחדרים. "כששמעתי לראשונה על התערוכה, התעוררו בי אסוציאציות לסרטו של לארס פון טרייר 'דוגוויל'. בסרט מתוארת שכונה מטפורית למחצה, וגם שם הקירות מינימליים והתחושה הכללית היא של תוכנית אדריכלית שהתעוררה לחיים", הוא מנמק את הקונספט העיצובי. "כשעיצבתי את החלל בחרתי להציב מחיצות שקופות מעט – גם כדי ליצור את החלוקה הביתית וגם בשביל לחדד את הפער בין הבית המטפורי לחלל המוזיאון הקר".
כפל המשמעות של הביטוי "אין כמו בבית" הופך רלוונטי במיוחד נוכח הקונטקסט והעבודות המוצגות בתערוכה. העבודות והחפצים המוצגים בחלל עברו מניפולציות כגון הגדלה, הקטנה, עיוות או שינוי חומרי – מה שמוציא אותם מההקשר המוכר. האמן מרסל דושאן היה הראשון לעשות זאת לפני 100 שנה בדיוק כאשר הוציא את המשתנה המפורסמת מהסלון הביתי והציב אותה במוזיאון.
עבודתו המהפכנית תוצג בתערוכה, ובצדה עבודות מהפכניות נוספות כגון קרש הגיהוץ של האמנית היפנית יאיוי קוסמה, שעליו נערמו אובייקטים פאליים ומגהץ שלכאורה מאיים על גבריותם, ופומפיית הענק של מונה חאטום, אמנית ילידת לבנון, אשר יצרה מחיצת פלדה בגובה שני מטרים המסמלת חיץ בלתי בין יריבים פוליטיים כמו גם דיכוי מגדרי.
קשה להתעלם מהבחירה האירונית לעצב את קטלוג התערוכה בהשראת הקטלוגים של איקאה, המופצים ברחבי העולם במיליוני עותקים מדי שנה. כמו המקור, גם קטלוג התערוכה מחולק לפרקים העוסקים בחדרי הבית השונים, רק שבמקום מחירים אטרקטיביים ומנטרות בשקל לחיים, מככבים בו האמנים ויצירותיהם. כמו שאומרים – להבדיל.
"אין כמו בבית", מוזיאון ישראל, שד' רופין 11 ירושלים, משבת (25.2) עד סוף יולי 2017