לגדל הרים בצנצנת: אמני "צבע טרי" שיוצרים מציאות אלטרנטיבית

ז'אנר האמנות הפנטסטית תופס את העולם כמקום שאינו בהכרח כפוף למציאות החושית. שירלי שור, ענבל הופמן ויונתן גולדמן מציגים ביריד הנוכחי עבודות הנשענות על עולמות פנטסטיים, ויאפשרו לקהל לברוח לעולמות מדומיינים (ונפלאים, ברור שנפלאים)

עבודה של יונתן גולדמן, מתוך "צבע טרי"
עבודה של יונתן גולדמן, מתוך "צבע טרי"
2 בנובמבר 2014

תארו לכם עולם שבו היינו יכולים לשאת איתנו בכל רגע כל מי וכל מה שמשפיע עלינו ועל חיינו; שיכולנו להמשיך לגדול ולהשתנות ללא הרף, אך לא להרפות מאנשים יקרים שהטביעו בנו חותם. דמיינו שיכולנו לייצר כל פעם תו חדש, הבעה חדשה, זהות חדשה – וכל אחד מהם מורכב מחלקיקי הזהויות שנשאנו על עצמנו בעבר. עכשיו תארו לעצמכם שכל זה בכלל עטוף בהוט קוטור ומלא בסטייל. בעבודת מחשב מרהיבה שיצרה האמנית שירלי שור ותוצג ביריד צבע טרי הקרוב, פורטרטים של דוגמניות מבית האופנה העילי לואי ויטון יהפכו לקולאז' דיגיטלי צבעוני המייצר מחדש אינסוף פנים וזהויות דמיוניות המורכבות מחלקיקי הפנים שלהן.

הזוהר הופך אינסופי, הדוגמניות משנות חזות, ואף שהיופי הוא למעשה בר חלוף, באותה המידה הוא גם קבוע. אולי עלינו פה בעצם על נוסחת האנטי אייג'ינג הטובה בעולם. שור מיישרת קו עם ז'אנר האמנות הפנטסטית התופסת את העולם כמקום שאינו כפוף בהכרח למציאות החושית ולכן אפשר ליצור בו עולמות מדומיינים, ומסגלת לעצמה את היכולת להמציא מחדש כל הזמן מראות שונים. וכשמדובר ב־20 דוגמניות צעירות – העולמות האלה ודאי גם יפים יותר. שור תציג את העבודה "Goddess" כשהיא חולקת תמה אוצרתית עם מציגים נוספים במתחם, המציגים תערוכות הפותחות צוהר לעולמות פנטסטיים כחלק ממגמה עולמית.

[tmwdfpad]לצדה תציג ענבל הופמן יצירות שונות כחלק מהתערוכה הקבוצתית "אפריקנה טרופיקאנה" המוצגת בגלריה פלורנטין 45 – תצלומים, עבודת וידיאו וכן רישום של דימויי פרפרים בתלת ממד מתוך ניסיון לחקור ולפרוע את תהליך הבריאה. יונתן גולדמן יציג בביתן של סת.ארט אובייקטים מעץ בניסיון להתחקות אחרי מקורות הסאונד; ושור תציג בגלריה פיינברג פרוג'קטס מיצב שבלבו עבודות מבוססות קוד.

"חשוב לי לשחק בגבולות המציאות, כי מה שמעסיק ומעניין אותי זה התהליך עצמו של בדיקת הגבולות והחללים", אומרת שור. "זה תהליך שאין בו התחלה ואין בו סוף. עיקר החוויה הוא להדגיש את האינסופיות הסיזיפית של העולם. למעשה הכל ניתן לשינוי, הכל אמורפי". שור (44) עוסקת בעבודותיה בשאלות של מרחב, התרחבות והעתקת מקום. היא כותבת קוד דיגיטלי ייחודי לכל עבודה, היוצר מפה אינסופית של דימויים שנבנים בכל רגע מחדש. התכנות האמנותי הזה הוא בעצם בדיקה עצמית של גבולות, יחסים וגוף.

מאיפה נולד הרצון לפרוע, למה חשוב לך להתעמת עם גבולות?

"כשפותחים גבולות יש מקום לדברים להיכנס ולצאת. העניין שלי הוא ליצור מצב אוטופי – משהו לא תָחוּם ואינו מוגדר. השינוי בעבודות שלי הוא אינסופי, ללא יכולת עצירה. העולם שאני יוצרת הוא סייברי מאוד ולא ברור, הפנים מתפרקות ומאפשרות לעוד דמויות להיכנס פנימה וליצור את הדמות הבאה. ככה אני בודקת את היחסים של איך גוף נכנס לגוף ואיך חלל חודר לחלל".

עבודה של ענבל הופמן
עבודה של ענבל הופמן

מה קורה ברגע שבו נפרע הגבול?

"במצבים סטטיים נורא קשה לי לשחק. ברגע שיש השתנות ודינמיקה הרבה יותר קל להראות תהליכים. בעולם האוטופי שאני יוצרת קשה מאוד לחיות, אבל הוא מאפשר אינסוף אפשרויות לדמיון. התוכנה שיצרתי יודעת ליצור קולאז' בזמן אמת, אך קולאז' מתקדם מאוד שנתון לשינוי מתמיד. כל פיקסל הוא למעשה חלקיק פנים. ההשתנות היא סוג של תעתוע, ניסיון להמחיש איך זהות מושפעת מכל שנייה ורגע".

בחרת דוגמניות של לואי ויטון. הלכת ישר להארד קור.

"הפרויקט התחיל מפורטרט אישי שלי שהיה מורכב מכל מי שסובב אותי. אני מאמינה שמזה הזהות שלנו מורכבת ומושפעת. העבודה היא פורטרט שמתחולל בזמן אמת, וכל רגע שצופים בו הוא ייחודי ולא יחזור עוד – בדיוק כמו ההשתנות שלנו. כדי להמחיש את השינוי האינטנסיבי יוצגו ביריד תצלומי סטילס ה'מקפיאים' את ההשתנות בזמן אמת. כל אחד מהם יציג דמות דמיונית וחד פעמית שנוצרה בתהליך. רגעים נדירים שהוקפאו".

מאיפה הצורך ליצור עולם דמיוני בעולם שלך?

"בעולם הדמיוני שלי אני האלוהים, אני קובעת את הכללים ואני שולטת במה שיקרה. יצירת התוכנה, הקוד, ייחודית לכל עבודה. זו יצירה של עולם פנטסטי וחד פעמי. בכל פעם הייצוג משתנה אולם החוט המקשר נשאר. הפנטזיה שלי היא להצליח לעבור בין חלל לחלל בלי לדרוך על הקווים ובלי לפגוע ולרמוס את הקיים. להשאיר הרמוניה למרות ההשתנות וגם בגללה – כך שהחיים ימשיכו לתפקד ללא הפרעה. העידן הדיגיטלי מאפשר לחיות בכל העולמות בו זמנית. זה מזכיר לי את הקטע מ'אנטרפרייז': 'שגר אותי סקוטי', כשהם עומדים תחת המכונה והגוף מתפרק ועובר למקום אחר. הפנטזיה שלי היא להעביר את הגוף בחלל ממקום למקום".

עבודה של שירלי שור
עבודה של שירלי שור

העבודות שלך מהפנטות, על גבול המדיטטיביות.

"זה משקף את החוויה שבה דברים חמקמקים ואין דרך להתעכב או לחזור לוויז'ואל שהיה. אין דרך לעצור את הרגע. אני בונה עולמות פנטסטיים שבהם ישנה חוקיות אחרת. החוכמה היא להבין שאף שאנחנו מכירים ויודעים רק מציאות אחת, קיימות עוד אינסוף מציאויות שיכולות לפתוח בפנינו עולמות מופלאים".

יש פה בכלל גם חיבור למציאות?

"ברור. זה כמובן מתחבר לכל ההתבוננות החברתית והפוליטית שלי כאדם בכלל וכיוצרת בפרט. גבול הוא כוח, וקונפליקט לא מאפשר לפתור כוחניות. לכן אני מנסה לייצר עולם בלי גבולות, בלי מלחמות על כוח ושליטה".

ממלכת הביזאר

החיפוש אחר עולמות חדשים עומד בבסיסה של האמנות הפנטסטית. זהו זרם ייחודי ומתוחכם העוסק בבחינת גבולות האבסורד, הביזאר, השונה וכל מה שדמיוני ובלתי אפשרי. מייסדיו העיקריים והמוכרים הם סלבדור דאלי, תנועת הדאדא, רנה מגריט ומארק שאגאל. אל תתבלבלו, לא מדובר בגיבורי על, בממלכות קדומות ובמלחמות של אור וחושך, אלא בתנועה שנולדה כדרך להתמודדות עם ההרס של מלחמת העולם הראשונה ועם האיום הגלום בעידן הטכנולוגי המואץ, והפכה מכלי עזר לאמנים לזרם אמיץ הנוקט חדשנות לא רציונלית, רגשית ומוזרה. האמנים השתמשו בפנטזיה כדרך לבטא את הרעיונות שלהם בני העולם ולחקור את נפשם שלהם. אמנות זו יצרה גאות של יצירתיות, אנרגיה ותעוזה שהעולם טרם ראה.

מהלך אמיץ במיוחד מציג האמן יונתן גולדמן, שבחצי השנה האחרונה הקים מעבדה בקיבוץ הזורע שבה הוא גידל הרים ויבשות חדשות בצנצנות ובצלחות מעבדה. מתוך הרצון לתת תקווה לאנשים למצוא מקום, עולם חדש, לאחר שהיבשות המסורתיות ייעלמו – גולדמן מטפח עוברי הרים מסיליקון שגדלים כתוצאה מהשתנות של סאונד ותאורת לד, בתקווה שיגדלו ויהפכו ליבשות חדשות.

הלכת רחוק עם הפנטזיה.

"הפנטזיה שלי היא מחשבה נאיבית על יצירת יבשות לקראת תרחיש אפוקליפטי. כל אחד יגדל יבשת ויוכל לעבור לגור בה. כל אחד יוכל לבנות עולם פנטסטי. האמנות מאפשרת לי את החלום הזה. הפנטזיה שלי היא היכולת לחיות באיזון מוחלט עם המימוש העצמי". גולדמן (30), בוגר המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר, יציג ביריד מגוון עבודות דו ממדיות סביב הנושא שהחל להתגלגל ולהתפתח במעבדה שבנה. "ביריד אני מציג רק עבודות דו ממדיות, למעשה זו עבודת המשך של פרויקט ההרים הצפים, וכן אובייקטי עץ התלויים על קיר ועוסקים בתיאור ויזואלי של הסאונד".

איך בונים סאונד מעץ?

"אובייקטי העץ מסמלים פס קול של סאונד, וכל אחד מהם מייצג משפט או קטע משיר שהשפיע עליי. זה מעין תרגום לכתב סתרים. בגלל זה קראתי לתצוגה ביריד 'סינסתזיה' – שהיא הפרעה שבה אין הפרדה בין החושים – מצב שבו מריחים מילה או שומעים צבעים. כל העבודות עוסקות בתיאור הוויזואלי של הסאונד".

מה השלב הבא, לגדל שמים?

"כל פרויקט מוביל לפרויקט הבא. אני מגלה טכניקה חדשה שמובילה אותי למדיה חדשה ומכאן לעבודה חדשה. הנושא ההתחלתי הוא רק הטריגר, ובמרחק הזמן אני תמיד מגלה כמה הוּבלתי לעולם אחר ממש".

דווקא הגעת מבית עם רגליים על הקרקע. אימא שלך ביולוגית.

"זה לימד אותי הרבה על סקרנות ומחקר. נתן לי את הרצון לבדוק גבולות עם הרבה כבוד לתהליך המחקרי ולעבודת המעבדה. בעבודת הגמר שלי בשנקר בניתי מעבדה לייצור MDMA, המרכיב הפעיל באקסטזי".

מתי שמים גבול?

"גבולות אמיתיים הם דברים כמו יבשה וים, גבולות מוחלטים. השיח על גבולות בארץ כמו שלנו מתייחס לגבולות הארץ. יש פה אמירה פוליטית ברורה אבל אני מתעקש להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לשיח האמנותי".

עבודה של יונתן גולדמן
עבודה של יונתן גולדמן

לשחק אותה אלוהים

מערכת היחסים הטעונה בין הטבע והתרבות נמצאת בלב האמנות הפנטסטית. השאלות הגדולות הנובעות מהצורך להמציא עולם חדש הן כיצד תופס האדם את עצמו ואת העולם סביבו, מה הוא יכול לעשות ומה מעבר ליכולותיו, כיצד הטבעי והמשוחרר יכולים להכיל את המוכר והיומיומי. מתוך שאלות אלה מנסה האמנית ענבל הופמן להתערב בבריאה ולנכס קצת מעבודת היצירה לעצמה. "ההתעסקות שלי היא בעיקר בקו, בקווי הטבע. אני מנסה לערבב אותו עוד קצת ולהוציא משהו חדש. בתהליך הזה אני יוצרת דימויים מפתיעים. התוצאה היא עולם עשיר ורחב של מראות חייזריים, שדים, אותיות, רישומים ועוד כיד הדמיון, וכל זה נגזר מחומרי היומיום".

הופמן (41), בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, תציג ביריד שתי סדרות של עבודות הנותנות פרשנות חדשה לתהליכי צמיחה בטבע. תצלומי סטילס ומיצג וידיאו של תהליך הנביטה של בטטה מציגים יצורים ספק חייזריים ספק מפלצתיים. בעבודות הפרפרים היא מציגה תהליך הפוך ומתמודדת עם תהליכי הרדוקציה וההרס בטבע על ידי פירוק פסל שיצרה לחלקיו הראשוניים. "אני מנסה להתערב בבריאה, לנכס לעצמי מהעבודה המופלאה של האל. אני מתפעלת מחוכמתו ומיופיו של הטבע, ודווקא מהדברים הפשוטים כביכול, הטריוויאליים".

אז איפה פה העולמות החדשים?

"סוגים שונים ומשונים של מופעים נורמטיביים עוברים אצלי שינוי בתוך מסגרת של עבודת אמנות. אני מצמיחה בתנאי מעבדה ומתעדת את התהליך, יוצרת מיקרוקוסמוס של גן אצלי על שולחן המטבח, ותוך כדי כך עושה בו תעלולים".

יצרת בעבודות שלך חיות מעולמות אחרים. איך הגעת לזה?

"גיליתי שאפשר להנביט בטטות שחתוכות לאורכן – צד אחד מצמיח עלים והשני מניפת שורשים. אני בונה מנגנונים מטורפים של צילומי וידיאו וסטילס. הצפתי את המרפסת שלי בנוזל שחור כדי לייצר השתקפות. ההסתכלות מציר אמצע יוצרת המון אפשרויות".

ובסדרה האחרת שלך את עושה את ההפך – מתמודדת עם הפירוק.

"יצרתי עבודת קיר עם חוטים על גבי מחטים שעליהם אני מורחת צבע שהופך ליריעת גומי, וכשהוא נמתח על החוטים הוא מדמה כנפי פרפר. כשהעבודה מושלמת אני מתחילה לפרק את חלקי הפרפרים במעין תהליך של רדוקציה".

לקחת על עצמך את תפקיד החוקר בארץ ללא חוקים או גבולות.

"אמנות עבורי היא מגרש משחקים אינסופי, מרחב שמאפשר לברוא עולמות פנטסטיים. אני מנסה לערער את מציאות הקיום שלי. לקחת את הסביבה הבסיסית, היסודית והמוכרת, לערבב ולהציג אותה מחדש. ניסיון להזכיר את הקסם בכל דבר שנתפס כרגיל וכסתמי".