עונג צרפתי מושלם

כאשר התכוננו, בן זוגי ואני, לנסיעה המשותפת הראשונה שלנו לפריז היה ברור לנו איך נבלה את חמשת הימים הצפויים לנו בעיר: נאכל מתוקים. כן, נטייל ברחובות, ניכנס למוזיאון אחד או שניים, אולי נקנה איזה פריט קטן למזכרת. אבל אוכל הוא אחת האהבות המשותפות שלנו, קינוחים למיניהם במיוחד, ואם אנחנו מגיעים לפריז, ברור שהפטיסרי (pâtisserie) יהיו היעד הפופולרי מכולם. הנה דרך מומלצת לחזור ארצה עם משקל עודף בלי שיש צורך לשלם עליו מס.

 לדורה: קרואסון שמימי

את הפרויקט המתוק התחלנו באחד הסניפים של רשת לדורה (Ladurée). עוד קודם הספקנו לטעום מתוקים בכמה מקומות, אבל המקדש הידוע לחובבי המתוקים היה נקודת הציון הראויה הראשונה. מדריך הטיולים כיוון אותנו לסניף של הרשת בשדרות שאנז אליזה, עם המלצה חמה שהתכוונו לממש – לשבת במקום ולשתות שוקו חם אמיתי. כשהגענו למקום גילינו שיש כאן רק חנות, בלי בית קפה שאפשר לשבת בו. בלי לשאול יותר מדי שאלות עשינו מה שעשו כולם: עמדנו בתור. הזמנו כמה מקרונים – העוגיות הצרפתיות המפורסמות – וגם עוגת פטל-ורדים אישית מפוארת וקרואסון חמאה. קרואסון בסיסי, אבל מהסוג שרוח הקודש היתה מעורבת בהכנתו. אחר כך התברר לנו שכשלושה שבועות לפני הביקור שלנו שרפה כילתה את רוב המקום והותירה אחריה את החנות בלבד.

פושון: מקדש אוכל יוקרתי

אחרי הביקור בלדורה הלכנו לפושון (Fauchon). החנות, השוכנת בכיכר מדלן (Place de la Madeleine), שייכת למשפחת פושון, שפתחה את המקום במאה ה-19, ממש כמו משפחת לדורה. שתי המשפחות היו חלק מיצירת הטרנד המוכר לנו כל כך בפריז ובכלל – שילוב של בית קפה עם פטיסרי, הקרוי בפי הפריזאים בית תה (Salon de Thé). ההבדלים בין שני המוסדות המשפחתיים עצומים: בעוד סניפי לדורה שומרים על מראה אצילי, יוקרתי, שלא לומר מצועצע, פושון הוא מקדש מינימליסטי, נקי ומודרני.

הסניף בכיכר מדלן הוא למעשה שתי חנויות השוכנות זו בצד זו, הכוללות את כל מה שאתם יכולים לדמיין: פטיסרי לממכר המתוקים, מרתף יינות, קפה-מסעדה, אזור לממכר מנות אוכל מוכנות וגם אפשרות לקנות מוצרים כגון רטבים, ריבות, שמנים ועוד. כמו כל דבר בפריז, גם כאן הכל הוא מלאכת מחשבת של הפרטים הקטנים. קרואסון שקדים משובח ואקלר (éclair, פחזנית ארוכה) פטל ושמפניה שנעלמו מיד בבטננו היו שתיים מהיצירות המובחרות. המחירים כאן גבוהים מאוד, אבל התענוג שווה את המחיר.

פייר ארמה: ויווה לה מקרון

למרות שפע אנחות העונג שהוציאו שני המקומות הראשונים מפינו, חיכינו לביקור אצל פייר ארמה (Pierre Hermé). הפטיסייר הפריזאי נחשב היום לטוב בתחומו בעולם, והוא מחזיק בפריז כמה וכמה חנויות. המבחר גדול ויפה להדהים, אבל המקרונים הם גולת הכותרת. נכון, הם נמצאים בכל מקום, אבל פייר ארמה הוא שהפך אותם לטרנד, עוד בשנים שעבד בפושון. הוא מציע מבחר קבוע לצד קולקציות שמשתנות אחת לחודשיים. בביקור שלנו בסניף ברחוב בונפרט שברובע סן ז'רמן ניסינו את החידוש לעונת החגים: מקרון שוקולד לבן ופטריות כמהין לצד מקרון שוקולד חלב עם כבד אווז. איך אומרים בצרפתית? מאניפיק.

אנג'לינה: על פסגת המון בלאן

בשלב הזה של החופשה, בסביבות הבוקר הרביעי, כמות הסוכר בדם שלנו היתה עשויה להבהיל כל רופא מומחה למחלת הסוכרת. זה לא שבר אותנו, כמובן. מיץ תפוזים טרי לארוחת הבוקר עם חביתה שתספק כוח לגוף, ויצאנו לכבוש את היעד האחרון שלנו.

באנג'לינה (Angelina), עוד פטיסרי מפורסם שנוסד בשנת 1903 וששוכן ברחוב ריבולי (Rivoli) ליד הלובר, ביקרנו כבר ביום השני, אבל מכיוון שהתור הרתיע אותנו ויתרנו על ישיבה במקום ולקחנו איתנו "מון בלאן" (Mont Blanc) לדרך. גם את המתוק הזה תמצאו בהרבה מקומות, אבל הקינוח על שם ההר המפורסם מביא הרבה לקוחות לאנג'לינה, ובצדק. תחתית של מרנג, מחית ערמונים מעל וקצפת לסיום, המספקות משמעות חדשה למילה עונג כמו גם לביטוי מתיקות יתר. בביקור השני החלטנו שלא נוותר. אחרי חצי שעה של עמידה נכנסנו להיכל המצועצע והפעם לגמנו כוס שוקו חם, עוד מנה מפורסמת של המקום, עם מון בלאן, כמובן. ריכוז הסוכר היה גבוה, שלא לדבר על שומנים ושאר מרעין בישין. אבל הטעם היה מוצלח עד כדי כך שנכנסנו לחנות וקנינו עוד אחד. אתם יודעים, שתהיה צידה לדרך.

 טיפ לדרך

מכל המקומות, רשת לדורה משלבת את כל הטוב של פריז: חנויות מעוצבות בסגנון מלכותי המציעות מתוקים שיגרמו גם למלכת בריטניה להזיל ריר.