מה מביא מעצבות צעירות להתמקם דווקא בחיפה?

"בתל אביב יש כזה שפע עצום של מעצבים ויצירה, עד שיש שובע – או לפחות הרבה פחות תיאבון – לדברים חדשים". טענה זו בגרסאות שונות שלה נאמרה כמעט בכל שיחה שקיימתי עם מעצבות ויוצרות מהדור החדש של חיפה, וזאת עוד לפני ששאלתי מדוע החליטו להתמקם ולפעול דווקא בחיפה.

גיליתי שחלקן רואות במטרופולין הצפוני מרכיב חשוב ביצירה שלהן – משהו בווייב השקט, בתדמית האנדרדוגית אולי מנמיך מעט את הציפיות. גם אופן העבודה בסטודיו שהוא גם חנות פתוחה גורם לכך שיש פה לא רק אופנה מעניינת ובעלת קול ייחודי, אלא גם אופנה שמתנהלת בתנאי צמיחה שונים מאלו שבמרכז הארץ ובסביבת עבודה פתוחה שמאפשרת היכרות אישית בין היוצרות ללקוחות ופיתוח שפה אישית מעניינת. ועוד לא אמרנו כלום על הלחץ האדיר של מחירי השכירות הגבוהים והתחרות הלא נגמרת במרכז. אפשר בהחלט להגיד שהתנאים האלו יוצרים אופנה משחררת וכנה יותר, שבה כל יוצרת יכולה לקחת את הזמן לגלות את נקודות החוזק שלה.

צילום: נמרוד סונדרס

Kimka

המעצבת החדשה והמסקרנת ביותר בגל היוצרות הצעירות של חיפה היא קים דרור. דרור התבלטה עוד ב־2013 בסבב תצוגות הגמר של בתי הספר הגבוהים לאופנה בישראל: כבוגרת ויצ"ו חיפה היא הצליחה לקבל יותר תשומת לב, אהדה ועניין מאשר בוגרי שנקר ובצלאל. על המסלול ההוא הציגה דרור קולקציה מרעננת שהתבססה כולה על הטכניקה הקדומה של צביעה באינדיגו – פיגמנט כחול עמוק המופק מצמחים.

"עניין אותי לחקור איך דבר שמופק מצמח במזרח התגלגל ברחבי העולם – לאירופה ומאוחר יותר לארצות הברית, ובה הוא שימש לצביעת ג'ינסים, שכיום נצבעים בעיקר באינדיגו סינתטי".

מכנסי הג'ינס היו מדי עבודה שפרצו למיינסטרים. מערכת היחסים בין בגדי עבודת למלתחה הכללית היא תחום נוסף שמלווה את עבודתה של דרור: "זה הולך יד ביד עם האינדיגו, מאחר שתהליך הצביעה עצמו מצריך עבודת כפיים שבה לובשים סינרים ובגדי עבודה מיוחדים".

לאחר סיום לימודיה נסעה דרור ללמוד את רזי הצביעה ממאסטר בן 90 ביפן. בשובה, לפני כשנה, החליטה לפתוח את המותג שלה – Kimka. המותג מושתת על היסודות הוויזואליים שהניחה בפרויקט הגמר. לזכותה ייאמר שמדובר בסוג של תקדים – אין כמעט מעצבים ישראלים שהצליחו ליצור עולם תכנים עשיר שייחד אותם עוד בתחילת הקריירה שלהם. אופן הפעולה של דרור הולם גם הוא את תהליך הפיתוח המיוחד: דרור הצטרפה לשתי חברות – מעצבת האופנה ליר שאותה הכירה עוד בלימודים בויצ"ו (ראו עמ' 8), ומעצבת התכשיטים שלי כלאכודה. השלוש חולקות חלל עבודה ומסחר פתוח במתחם 21 שנמצא בעיר התחתית של חיפה. במקום המשותף דרור צובעת את הבדים לעיני הלקוחות. מבדי פשתן, ג'ינס וכותנה הצבועים בכחול המזוהה איתה, היא גוזרת צלליות נינוחות, יוניסקסיות כמעט, בהשפעות בגדי עבודה היסטוריים.

דרור מרגישה שהיצירה שלה הגיעה למקום הנכון: "יש משהו מרגש ללקוחה שנכנסת לחלל ורואה אותי עובדת, ובצד השני נחים על הקולבים הבגדים הסופיים. זה משהו אישי ומשתף שמזמין שיחה. אני לא בטוחה שעבודה בצורה הזו יכלה להתקיים בצורה כל כך חופשית במקום אחר. הפרויקט הזה מבקש להכניס חיים לעיר התחתית ונותן צ'אנס ליצירה באווירה רגועה, שנכונה לבגדים שאני עושה.

kimka, דרך יפו 33, 199־659 ש"ח

קים דרור. צילום: סטודיו ממש הפקות

Alt Neu made

מעצבת נוספת העובדת בשקיפות מלאה מאותו אזור של העיר התחתית והשוק התורכי היא הילה שמש, בעלת המותג Alt Neu Made. המעצבת האוטודידקטית, שהגיעה בכלל מלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, החלה את דרכה משילוב בין חדש לישן – פריטי וינטג' מוכנים עברו בסטודיו שלה פירוק והרכבה מחדש, ופריטים אחרים נתפרו מאפס. המוצרים משני הסוגים עוצבו לעיני הלקוחות והוצגו בסטודיו הפתוח שהוא גם חנות.

בשנה האחרונה החליטה שמש להתמקד בקולקציה המקורית של המותג ולוותר על שימוש בפרטי יד שנייה, כדי למקד את זהות המותג ואופי היצירה. יש בכך היגיון רב, כי בפריטים של שמש לא תמצאו הרבה מאוד רפרנסים לעשורים קודמים ולתרבויות רחוקות מובהקות. מסורת הלבוש שבכל זאת אפשר לשייך אותה אליה היא זו של יפן.

הילה שמש. צילום: נמרוד סונדרס

"הגזרות שלי הן מאוד מינימליסטיות, ואפשר אפילו לכנות אותן פוריטניות ונזיריות. אני אוהבת מפתחים סגורים, צבעי בסיס. אני אוהבת שבגד הוא ממש בגד ולא אופנה חולפת – משהו שאפשר ללבוש ולהרגיש בו טוב לאורך שנים". איכות הבדים הן נקודת המוצא. שמש מקפידה לעבוד בחומרים טבעיים בלבד, בעיקר כאלה שמזמינים מגע יד כגון פשתנים למשל, או בחומרים בעלי תחושה נטורליסטית.

השורשים של שמש עצמה הם באזור המרכז, ואת האהבה לאופנה ולדברים יפים היא פיתחה בתקופות שהות ארוכות בשוק הפשפשים שביפו. אך היא גילתה חיפה מחדירה אוויר ליצירה שלה: "קסם לי להיות חלק ממקום שהוא בהיווצרות, שיש בו תחושת חלוציות, שהוא עצמו במסע והתפתחות כמו שאני מרגישה לגבי הדרך שלי. הדרך הזו – של חלל עבודה פתוח, שמרשה לי להיות גם המוכרת וגם שהמעצבת, לעבוד בקצב אטי, לגזור את הבדים לעיני הלקוחות שלי – לא הייתה אפשרית בסביבה תחרותית יותר שבה כל הזמן צריך לנוע בקצב מהיר על פי שיקולי המסחריות. כעת אני יכולה להשקיע בכל פריט את תשומת הלב הראויה לו וליצור גם דגמים שאני יודעת שאולי תהיה להם פחות הצלחה מסחרית. כשאני תופרת חמש יחידות לדגם ולא 30, אני יכולה באמת לעמוד מאחורי התוצאה".

Alt Neu made, נתן קייזרמן 4, 150־600 ש"ח

Yuta

מעצבות האופנה מספרות שקהל הלקוחות הפוקד את הבוטיקים שלהן מורכב בעיקר מנשים הגרות בחלק הצפוני של הארץ ומקצת חובבות אופנה מאזור המרכז. אבל יש מישהי שתל אביבים ממש עולים אליה לרגל ומתכננים נסיעות מיוחדות לחיפה בשבילה. הכירו את המקעקעת יוטה, בעלת הסטודיו מיאו.

ליוטה יש סגנון גרפי מאוד, דיוק ואהבה לקווים שנותרים ברורים וחדים, והיא משלבת מוטיבים מעולמות הבוטניקה והמיסטיקה. היכולות והסגנון המובחן שלה נודעו ברבים – מפה לאוזן וגם ברשתות החברתיות.

"כבת למשפחה סובייטית, קעקועים מעולם לא התקבלו באהדה אצלנו בבית. כשהתחלתי לקעקע זה היה סוג של מרד אישי שלי". למרות הסקרנות מתרבות השוליים והצורך הבלתי נשלט לצייר כל הזמן, עבודה כמקעקעת לא הייתה הבחירה הראשונה שלה: "ניסיתי להתקבל לבצלאל ולשנקר במשך שלוש שנים. בדיעבד אני שמחה על כך שלא התקבלתי". התחנה הראשונה שלה בקעקוע הייתה בסטודיו הירושלמי ביזארט של המקעקע דניאל בוליצ'וב, שלקח אותה תחת חסותו ולימד אותה את רזי המקצוע.

"בהתחלה הייתי עושה הכל מהכל. רציתי להתנסות בכמה שיותר סגנונות כדי להבין במה אני הכי טובה ואיך לפתח קו ייחודי משלי", היא מספרת. את הנישה שמצאה לה היא מכנה "איורי ליין ארט". היא עובדת כמעט תמיד בשחור־לבן ומושפעת מאוד מתנועת האר־נובו וכן מספרי ביולוגיה ואיורים ישנים של צמחים שאספה במהלך השנים. השהות בצפון מאפשרת לה לארח את הלקוחות באווירה אינטימית ורגועה וגם לקחת על עצמה רק פרויקטים שהיא אוהבת ומתחברת אליהם, אם כי היא שמחה לקבל הצעות שמאתגרות את הקו המזוהה עמה.

"לאחרונה סיימתי קעקוע יוצא דופן של עבודת רקמה שנעשה בצבעים, אף שבצבעים אני עובדת לעתים נדירות מאוד. התוצאה הסופית הפתיעה אותי וגם את הלקוחה והייתה מוצלחת מאוד. היא זכתה להרבה מאוד שיתופים אונליין ולתגובות חמות. זה כמובן אחד הדברים המשמחים ביותר בסופו של דבר – שאנשים לא מפסיקים לפרגן ולתמוך".

Yuta, נתנזון 5