היום שבו למדתי להחזיר

משבר הטילים הישראלי־פלסטיני אולי השכיח מלבנו את סכנות היומיום, אך זה לא סותר את העובדה שסטטיסטית, עדיין ישנה סבירות גבוהה פי טריליון שנהיה קורבנות לתקיפה מינית, שוד, חטיפה של הסלולרי או גנבת דמי הכיס על ידי בריון, מאשר שנימחה על ידי טיל תועה באזור חיוג 03. מפגיני השמאל יכולים לצרף לרשימת הסכנות גם תקיפה על רקע פוליטי, שהפכה למוחשית במיוחד כשלהפגנות התחילו להגיע גם חבר'ה שממש לא מסרבים להיות אויבים. עם זאת, תקיפה פשוטה היא פחות אקזוטית ממות גיבורים ולכן, בעוד שרובנו התעדכנו בהנחיות פיקוד העורף ומירקנו את הפיד (מי יודע, אולי זה יהיה הציוץ האחרון שלנו), מעטים האנשים שהטריחו את עצמם לשיעורי הגנה עצמית.

שלב א' – גישוש. כל הצילומים: גילי פורת

טרודה מהאשמת הקורבן הפוטנציאלית בעתידי, גמרתי אומר ללמוד בפעם הראשונה בחיים איך ללכת מכות. או לפחות, איך לברוח מהר. האמצעים: אימון אצל אריק גולדנברג, לשעבר אלוף העולם בקראטה ובהווה מדריך אמנויות לחימה במגוון יחידות מובחרות. גולדנברג פיתח את השיטה בעלת השם הקליט "סטיי סייף קרב מגע", וריאנט פרקטי של קרב המגע הזכור לרעה מהטירונות. מטרתה לאפשר לכל אחד להתאמן בשיטה גם ללא רקע באמנויות לחימה או מחויבות לאימונים תדירים. החלק האחרון משמעותי כי הוא מאפשר בניית קורס הגנה עצמית בן שלושה מפגשים בסך הכל, מאפיין קריטי עבור בנות עצלניות ששונאות לצאת מהעיר. כמוני.

כך, כשבאמתחתי נחישות לכוון לעיניים בידיעה הברורה שאפספס, אני ממריאה לפתח תקווה, בירת הכאפות של ישראל. דבר לא הכין אותי לשיעור הראשון: היה ג'וק במדרגות. האווירה היא מאפיין קריטי והיא נשמרת גם במועדון עצמו – אולם גדול ובו משטח מרופד וזירת אגרוף, שאוטומטית גורמים לי לחוש פי אלף יותר נינג'ה. לאימון מגיעות, מלבדי, רק עוד שתי בנות, דבר המשחק לטובתנו כי זה סופר מביך ליפול על מזרונים ולחבוט לגברים זרים בפרצוף מול אנשים. האימון מתחיל בחימום (מביך), הסברים כלליים והדגמות (לא מביך), ובמהרה עוברים לתרגל על אחד המדריכים (הכי מביך). כמובטח מראש, התרגילים באמת פשוטים, וכבר אחרי שניים־שלושה סבבים התעוררה בי התחושה שיש סיכוי אמיתי שבעתיד אצליח לגבור על מדריך בן 14 שנותן לי להתאמן עליו.

שלב ב' – לא נוגעת בך אל תיגע בי

לפתע אזעקה מפלחת את האוויר. כלומר, החלונות אטומים ולא שומעים כלום, אבל אפליקציית צבע אדום מתחילה לצלצל מאחד התיקים. אנו יורדים בזריזות למרחב המוגן ואני מגלה את הדת מחדש: אלוהים, אל תיתן לי למות בפתח תקווה. לא כך מגיע לי לסיים את ימיי על פני האדמה. יש לי בקבוק טובי בפריזר, לעזאזל! אל תשאיר אותו יתום!

כמצופה, חיי ניתנים לי במתנה, ואנו חוזרים לתרגל לפיתות מקדימה, לפיתות מאחורה, חניקות ושאר רומנטיקה. האווירה משתחררת והמדריכים מוכים בכוח הולך וגובר, עד להגעתו של הדובדבן שבקצפת המבוכה – התרגול החופשי. אני עומדת במרכז המעגל בעיניים עצומות, גברים מזנקים עליי מהצדדים וממני מצופה להשתחרר באמצעים שלמדנו באימון. בואו נתאם משהו לגבי הציפיות האלו: הַנמיכו אותן. בניגוד לשתי הבנות הנוספות באימון, תחת לחץ אני חיננית כמאוורר רצפה ששפכו עליו חצץ.

שלב ג' – מורטל קומבט

אבל מה אתם יודעים, משהו כנראה נקלט, וברגע שסיימתי לצווח ולהתנער כמו חתול אחרי אמבטיה נזכרתי ליישם כמה עקרונות. התרגיל מסתיים בהתחמקות מוצלחת ובספרינט לעבר הקיר. הצלחתי המסחררת בתרגול הסופי לא מסתירה את העובדה שיש סיבה שמעולם לא נמשכתי לאמנויות לחימה – אני גרועה בהן.

שלב ד' – יש מכות!

למרות נקודת המוצא הבעייתית, אימון אחד מתוך השלושה הספיק כדי להנחיל בי אינסטינקטים יעילים יותר מקפיאה במקום, וזה עוד בלי לדון בהתנהגויות מונעות, הנושא שאמור לפתוח את האימון השני בסדרה ובו אני צפויה להצטיין. קשה להפריז בחשיבות שיעורי ההגנה העצמית בימים אלו, וזה לא כל כך משנה באיזו שיטה. בסופו של יום אנו חיים בעולם שרחוק להיות אידיאלי, ובמדינה שבה הסיכוי שלנו להשתייך לקטגוריה האיומה "קורבנות", לא הולכים ופוחתים. גם אם לא נזכור את כל התרגילים במאת האחוזים, מספיק שנתנהג בביטחון ונסמר נוצותינו כדי להרתיע את מרבית התוקפים. מספיק שנזכור טיפ אחד על מזעור סיכויי תקיפה כדי שנבין שבדרך החוצה – עדיף לקחת את המעלית. יש מצב שהג'וק עדיין שם.