ילד פלד: פילפלד לא הולך להתנצל על ההצלחה שלו. ראיון

הבית של פילפלד (ניר פלד), המעצב שנכון לעכשיו הכי מגניב לעוף עליו, שחתום על קמפיין שלטי החוצות החדש של קולה זירו שהשתלט על איילון, נראה ממש כמו שהייתם מצפים מבית של מעצב מגניב שבדיוק עשה פרויקט ענקי עבור קונצרן מפלצתי להיראות. הלוקיישן אמנם מפתיע – בית דירות מדורג בהרצליה שמתאים למשרד של מאבחנת ליקויי למידה יותר מאשר לבעל סטודיו – אבל השאר עומד בציפיות: דירה חשוכה עם קירות מלאים בפוסטרים מרהיבים שפלד עיצב במהלך העשור האחרון, חלקם ציורים בצבעי שחור לבן וחלקם בצבע, זכר לימים שבהם עיצב הזמנות למועדונים ועוד השתמש בצבעים. במרכז החדר עומד שולחן עץ כבד וכהה ועליו המעבדה של עולמו העיצובי, קרי המחשב, לידו סלון ובצד השני מטבח שתחום בבר מעוקל. שם, בפינה, נמצא גם מקרר מלא פחיות של קולה זירו וספרייט. הבוסים שלחו בן אדם עם ארגזים שימלא לפלד את המקרר, ומאז הסטוק עדיין מחזיק. פלד לא בונה על ריפיל.

לפני כמה שבועות הוא היה בטירוף וארגן עוד תשעה חברים שיעזרו לו לצייר ידנית כמה שלטי חוצות בחניון אולם הדרייב אין של הפועל תל אביב, בכניסה לחוף מציצים ובקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. השלטים האלה הם הדובדבן של הפרויקט שלו עם קולה זירו, שבמסגרתו פוזרו ברחבי הארץ 700 שלטים נוספים שהודפסו בצורה רגילה ועוד כמות מכובדת של פוסטרים מוקטנים שפוזרו בברים ברחבי הארץ, רק מחכים להילקח ע"י כל מי שרק רוצה (לרשימת הברים מהם ניתן לקחת את הפוסטרים). השלטים שפלד צייר בעצמו מגובים גם בסרטון מייקינג אוף שמתעד אותו על מנוף, נותן עבודה על קנבס בגודל של 18 מטר על 4.5 מטרים. הוא קיבל שלט בצבע שחור חלק שבאמצעו התווית של המשקה וצייר עליו בצבע קיר לבן פשוט. על ההבדלים בין נירלט וטמבור הוא יכול להתפייט שעות אבל את זה נשמור לפינה בתוכנית בוקר.

"זה לקח לי כולה יום אחד כי נעזרתי בהרבה אנשים", הוא מספר. "האמת היא שיצא לי לעשות משהו כזה בעבר, בקרקוב. הזמינו אותי מפסטיבל הג'ואיש קולטור לעשות ציור קיר ענקי על חזית בית יהודי נטוש שרוססו עליו צלבי קרס. ציירתי ילד בשם יהודה שכתוב לו 'ג'ודה' בגדול על החולצה, ולימים עיריית קרקוב שינתה את שם הכיכר שליד הציור ל'ג'ודה סקוור'. קרקוב עיר מגניבה בטירוף, שתדע לך".

מה לו ולקוקה קולה? זה עבד ככה: יום אחד התקשרו מהחברה וביקשו שפלד יבדוק מה יוצא לו מהברז – מים או קולה. סתם. "קולה התקשרו ואמרו שהם רוצים קמפיין בעיצובי וביקשו ציורים צבעוניים. אמרתי להם סבבה אבל זה יהיה חטא לסטות מהשפה שלי ושאני מוכן לצייר רק בשחור לבן. הם הסכימו בסוף. כל הפרויקט לקח לי עשרה ימים שבהם הכנתי שישה ציורים שונים תחת הלוגו 'Make the City Come Alive'".

זו לא הפעם הראשונה שפלד משתף פעולה עם מותג עולמי בעל כוונות רווח ברורות ורצון מוטל בספק לקדם אמנות לשם האמנות. "פילפלד, המותג שלי (שמייצר טי שירטס, גרביים, משקפי שמש ופריטי אופנה נוספים שפלד עיצב – ע"מ) היה מאז ומתמיד מסחרי", הוא מסביר, "זה לא חדש. רוב האמנות שאני עושה נמכרת בצורה כזו או אחרת, צמחתי הרי מהעולם המסחרי כשהתחלתי לעצב הזמנות למסיבות. זה דבר מקובל היום לחבר בין אמנות רחוב ופרסום, יותר ויותר מותגים מביאים אמן שיצייר ביד שלט חוצות. זה קטע ואנשים אוהבים את זה, אז למה לא בעצם? אנשים רוצים לצייר ברחוב ובמקום שיסתבכו עם החוק, עוד משלמים להם על זה. שמע, זו לא אמנות טהורה כי אתה מוגבל במובנים מסוימים, אבל מצד שני חשוב להתפרנס מאמנות, ובסופו של דבר אני מרגיש שקמפיין כזה הוא מגניב ואמיתי. לא מבאס אותי כל ענין המסחוּר".

אילו מגבלות קוקה קולה הטילו עליך?

"הם לרוב מנסים לא להתפרע והפרסומות שלהם די סחיות, בגדול. הם ביקשו שאצייר עיר ואני ציירתי את תל אביב. הם ראו את זה ואמרו שהם מעדיפים עיר גנרית, אז הייתי צריך לשנות את תל אביב – הורדתי בניינים, שמתי אנטנה על הגג של כלבו שלום במקום הקומות העליונות החדשות שלו. בסופו של דבר הצלחתי לרצות אותם וגם להרגיש סיפוק בעצמי".

יש לי אלוהים

פלד, 29, נולד בתל אביב ועבר להרצליה בגיל צעיר בעקבות גירושי הוריו. בגיל 15 הוא התחיל להתקרב לדת ולשמור שבת, בעוד משפחתו הייתה ועודנה חילונית לגמרי. הוא מקפיד לשמור שבת ולאכול כשר עד היום, ובשנים האחרונות גם אחותו הצעירה הצטרפה אליו. לאחרונה הוא אף התחבר עם הרב יובל דיין, בעלה של נועה ירון שחזר בתשובה וכתב בין השאר את התסריט לסדרת הדרמה "מקימי" שעוסקת במסע הרוחני שלו ושל ירון. פלד מספר שהוא מתכנן לצייר בקרוב ציור קיר במתחם הרוחני שמפעיל דיין בבית הכנסת הגדול באלנבי.

"אני לא לומד עם יובל או משהו, סתם חברים", הוא מבהיר. "אני אוהב מאוד את היהדות וחש אהבה גדולה לאלוהים, אבל אין לי אף רב שאני לומד איתו. החיבור לדת הכי טבעי לי, מאוד פשוט. לא ברור לי למה, זה פשוט קרה ומאז זה נמשך. זה הדבר הכי גדול בחיים שלי, יותר גדול מהאמנות. האמת שאני די מפחד לדבר על עניין הדת בחיי כי זה יכול לגרום לאנשים להתרחק מהאמנות שלי ולהירתע. אני מאוהב ביהדות אבל מקפיד להפריד את זה מהיצירה שלי. אני לא רוצה מקרים כמו מה שהיה עם ענת וקסמן, שאמרה כמה דברים וכולם קפצו עליה. אני שומר את ענייני הפוליטיקה והדת לעצמי".

זה אומר שאתה יוצא רק עם בחורות מאמינות ושומרות מסורת?

"אני חולם להכיר בחורה מאמינה אבל עדיין לא פגשתי כזו".

חולם לפגוש מאמינה טובה. פילפלד (ניר פלד). צילום: איליה מלניקוב

פלד הוא מקרה קלאסי של ילד שמבלה שיעורים שלמים בציורים פסיכדליים על השולחן בכיתה. אצל אחדים זה נגמר בעיצוב ספר המחזור, במקרה שלו זה תפח למותג משגשג ופרויקטים בינלאומיים. בשנים האחרונות הוא זכה בתחרות הסטריט פרינט (הפוסטר המוצלח של השנה), בפרס הגרפיטי הטוב של השנה מטעם Time Out וייצג את ישראל בכמה תערוכות בינלאומיות. העבודות הראשונות שקיבל היו בגיל 19, אז נהג לעצב פוסטרים למסיבות ולהופעות של להקות פאנק רוק של חברים. משם התגלגל לתפקיד מעצב הבית של הבלוק, הברזילי ומועדונים נוספים, תפקידים שהיו בעבורו בית ספר לכל דבר. בבית ספר רגיל לעיצוב הוא מעולם לא דרך. כל הידע שלו נרכש תוך כדי תנועה, ועם השנים הוא גיבש לעצמו שפה עיצובית ברורה. את השימוש שלו בשחור ולבן בלבד ואת סוג הקווים והדמויות שהוא מצייר אפשר לזהות למרחוק, והם מזכירים שילוב של כיתובים גיאומטריים על כדים ישנים עם האסתטיקה של מותג הפופ הניינטיזי פידו דידו, שפלירטט עם פרסומות של ספרייט בעצמו.

"הקטע של השחור לבן בא לי כשהתחלתי לעצב טי שירטס", הוא מספר איך הפך האילוץ לסימן היכר. "בהתחלה עיצבתי טי שירטס בכל מיני צבעים ואז קלטתי שאני אוהב את אלה בשחור לבן יותר מהאחרות ושרק אותן אני לובש, אז החלטתי לדבוק בזה. אני מת על טי שירטס אבל באופן אישי אני אוהב אותן חלקות, בלי שום עיצוב. חוץ מזה, בזמנו עשיתי הרבה הדפסי משי על חולצות והכי פשוט וזול להדפיס צבע אחד בלבד, יעני שחור על בד לבן או להפך. אני מאוד אוהב את האסתטיקה של שחור ולבן בלבד, יש בזה משהו נקי וקלאסי, אבל אני לא בטוח שזה יישאר ככה לנצח".

בא לך לעבור לצייר אנימציה? זה נראה השלב המתבקש הבא.

"האמת היא שמאוד, אני חולם על מעבר לאנימציה. האינטרנט היום זה כבר כמו רחוב שכולם מבלים בו כל הזמן, ולאנימציה יש כוח גדול ברחוב הזה. אני מאוד רוצה לעשות אנימציה ולהיות גם זה שכותב את הסיפור, לא רק לצייר. אני כבר עובד על קומיקס שאמור לצאת בקיץ".

מאיפה אתה שואב השראה ורעיונות?

"מכל דבר בחיים, ממש, ובכל רגע נתון. ההשראה מגיעה לי מהארץ היפה שלנו, מהבחורות, מכל דבר. הכל תלוי בהתבוננות שלך ועד כמה אתה ערני לחיים, ואני אדם מאוד מתבונן. כשאתה מתעסק ביופי אתה מסתכל הרבה על הטבע. זו היצירה האמיתית. תסתכל על פרח – יש לו אסתטיקה, סימטריה, צבע, ריח, טעם. זה מוצר שאף אחד עוד לא הצליח לפתח".

עיצבת גם את הקאבר של האלבום "החבר אני" של פורטיס, איך היה איתו?

"היה אדיר, זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בעולם. פורטיס הוא בן אדם גדול. באתי יום אחד להראות לו וללהקה שלו סקיצות של כמה דברים שציירתי בשביל הדיסק וללהקה היה מה לומר, העירו לי פה ושם, ורק פורטיס אהב. הוא התקשר אליי אחרי הפגישה ההיא ואמר 'אל תקשיב להם, תמשיך עם הכיוון שלך כי זה נראה נהדר'".

ומה הקטע עם השם שלך? פיקסציה לגברת פלפלת?

"לא אני המצאתי את 'פילפלד' והאמת שבהתחלה לא אהבתי את זה. המציא את זה איזה חנון מהשכבה שלי שבכיתה ז' פתח לי מייל פילפלד הוטמייל דוט קום ומאז השם תפס. לא הייתי סגור על זה בהתחלה אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי. עד לאחרונה הלוגו שלי היה השם באנגלית, אבל היום עברתי לאייקון של כלב, בלי השם. חלאס".