כמה מילים שוות אלף תמונות?

רולנד פישר, אמן גרמני ידוע, הגיע לארץ ויצר מיצב שמשקף אנושיות, גיוון, ובאופן מאוד מעניין גם דמיון: "דיוקן ישראלי קבוצתי", שיוצג במוזיאון ארץ ישראל עד ה-30 ביוני. פישר הקים בבניין מקסיקו סטודיו לצילום, ומטרתו הייתה לצלם 1,000 דיוקנאות של סטודנטים ישראלים. במשך עשרה ימים צילם סטודנטים מכל המחלקות השונות באוניברסיטה, ואת הדיוקנאות קיבץ פישר למיצב אחד ענק בגודל 316X. הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה בין שגרירות גרמניה והחוג לתולדות האמנות בפקולטה לאמנויות, ובנובמבר 2015 הוצג בפעם הראשונה בלב העיר מינכן, בחלל ציבורי בכיכר העיר.

כסוג של השלמה למיצב, צילם פישר סרט שנקרא "יום רגיל בשדרות רוטשילד", המוקרן במבואת אודיטוריום קלצ'קין שבמוזיאון שוב ושוב, בו הוא מראיין עוברים ושבים בשדרה על מה רלוונטי לישראלי, לתושב תל אביבי, ולמה כל אחד מהם מקווה. מבוגרים, דתיים, צעירים וצעירות, צברים או עולים חדשים – בתשובות של כולם אפשר לראות שילוב מדהים של אחווה, גיוון תרבותי, אהבת הארץ, וכמובן כמו כל ישראלי טוב – מנה יפה של ביקורת.

בפעם הראשונה שהתבוננתי במיצב עצרתי לרגע והעפתי בו מבט קצר. אם היו אומרים לי באותו הרגע שצולמו שם אלף אנשים – לא הייתי מאמין. בפעם השנייה שעמדתי מולו הבחנתי בכך שהוא עצום ועשיר. אחרי התעמקות, זיהיתי המון אנשים שאני מכיר, ומתוך ההמון שמצולם מולי גיליתי אפילו את תמונתו של בן דוד שלי. התלהבתי ומיד שלחתי למשפחה סלפי עם התמונה שלו. עמדתי לא מעט זמן מול המיצב, וכל אדם שעבר לידי, בן אם זו הייתה נערה צעירה או אדם מבוגר – זיהה גם הוא אחד או שניים מהמצולמים.

אם תבקרו במוזיאון, אולי תראו אפילו את עצמכם על הקיר הענק הזה, ותרגישו שייכים למשהו יותר גדול. אני יודע, כי הרגשתי את זה בעצמי ואפילו לא צולמתי. חוויתי חוויה לא רגילה בצפייה במיצג ובסרט של רולנד פישר. כל תמונה היא עולם ומלואו – בין אם הכרתי את האדם בתמונה ובין אם לא, עדיין הרגשתי כאילו אני מכיר את מי שמולי. פגשתי את עצמי בכל כך הרבה אנשים אחרים, ובתוך כל הגיוון הזה הרגשתי מוכר. אם אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז אלף תמונות שוות די הרבה, לא?