תנועה נכונה

כל כך הרבה חדוות ריקוד הייתה ב"רביע" עד שנדמה היה שזו גולשת מן הבמה ומגיעה אל הצופים ומשמחת גם אותם. קצב טוב וזרימה שמכתיבה שפה תנועתית שבבסיסה תנועות מעוגלות של זרועות, גו ואגן שהפכו בחלק מהזמן למין פירואטים מסתחררים בסגנון סופי ובפרקים אחרים לריקודי בטן מענטזים. בתוך אלה ובמינונים משתינים, שולבו במחול מיני ניתורים שמהדהדים צעדים ממחולות-עם ישראליים והפכו את "רביע" למופע מחול שאין לו קטגוריה סגנונית מובחנת שעובדת על החושים וכמעט מרקידה. גם הרכב הלהקה הזו מיוחד במינו וכולל תשע רקדניות ובהן גם אורלי פורטל הכוריאוגרפית, שאל נוכחותה הבימתית עוד נשוב בהמשך. ההתבוננות בהרכב הנשי הזה, כמו גם בחלק מתכני הריקודים, סגנונם ואופן ביצועם מעורר תחושה חזקה של מחול נשי מובהק. מכאן לא משתמעת כמובן אמירה התומכת בקטגוריות נפרדות של מחול נשי מחד ומחול גברי מאידך, אבל מעניין לחשוב על העניין המגדרי הזה בקונטקסט אמנותי. אוהד נהרין למשל, מציע כבר לא מעט שנים להתבונן בעניין הזה ביצירות שלו בהן ותיקות כמו "חלב שחור" ו"חמש", ולאחרונה גם ב"החור", שבהן הוא משבץ הרכבים נשיים וגבריים לחילופין.

"רביע". צילום: אייל הירש

אם לחזור לרגע נשי מאוד ב"רביע", שהיה מרגש במיוחד וחתם את המופע בתחושה שהריקוד הזה יכול להמשיך עוד ועוד – גם מבחינת הרקדניות וגם מבחינת הקהל – היה זה פרק הדואט של פורטל ושלומית יוסף. השתיים, בשמלות ארוכות ויפהפיות בגווני פסטל ורכוסות עד הצוואר, הרביצו פרק מאלף בנענועי אגן מקצועיים. הן התרכזו בשרירי הבטן, הרימו זרועות כתומכות, בעיקר תוך שהן מהדקות את שולי השמלה לאגן. ברקע נשמעה המוזיקה המזרחית מחוזקת בקריאות גבריות שהוקלטו במופע חי ויצרו אווירה שמחה, שבכל זאת נשמר בה גם האיפוק. מדי פעם הניחה האחת את ידה על מותני חברתה, במין מחווה של אחווה ופרגון ושלחה אותה קדימה. פורטל, צנומה וחזקה, פניה מחוטבים ושערה הכהה והארוך מתבדר בקצב המחול, רקדה כל הערב בחיוך. הנוכחות הבולטת שלה כרקדנית וכמובילת ההרכב הייתה טבעית לגמרי, בדיוק כמו השפה התנועתית שיצרה. לאורך כל הערב היא שידרה כנות ולכן היה כל כך להאמין לה. לא שהכל היה מושלם כמובן. במהלך הערב היו נפילות מתח שנבעו מחזרה על אותם מוטיבים תנועתיים שוב ושוב. המהלך הזה מובן כשהוא הופך למזוהה עם היוצר ובכל זאת נדרש פה ושם פיתוח המשפט התנועתי והרחבת ההקשר שלו.

"רביע". צילום: אייל הירש

בטור הפלוסים הגדולים של הערב – המוזיקה המזרחית הנהדרת שאותה שומעים כאן מעט מדי- קטעים אינסטרומנטליים של כלי פריטה והקשה ששולבו בהם שירה וגם קטע של פריד אל-אטרש שאת ראשיתו שרה פורטל בלייב. אל כל אלו השתדך גם אקורדיון שעליו, תוך כדי ריקוד, ניגנה אחת הרקדניות. ומילה על התלבושות שעיצבה רקפת לוי לתשע הרוקדות – שמלות פשתן בהירות ארוכות ועתירות שכבות שנלבשו מעל שרוואל לבן והתנפנפו ברוב חן במהלך כל סיבוב. והיו גם קישוטי צוואר מעניינים, סרטי ראש ופרחים שהפכו את כל המופע הזה לחגיגה.