בגידה כפולה: עמוס עוז נמנע מלנקוט עמדה

“הבשורה על פי יהודה", ספרו החדש של עמוס עוז, הוא “סיפור מימי החורף של סוף שנת חמישים ותשע ותחילת שנת שישים". לאחר שהוריו פשטו רגל וחברתו עזבה אותו, שמואל אש עוזב את האוניברסיטה ואת התקווה לכתוב על דמותו של ישו בעיני היהודים. הוא מוצא מקום מגורים בבית מבודד בשכונת שערי חסד הירושלמית ומתפרנס כאיש שיחה לאחד משני דיירי הבית, זקן ערירי בשם גרשום ואלד. הדיירת השנייה היא מעסיקתו, עתליה אברבנאל, אלמנת בנו היחיד של ואלד ובתו של שאלתיאל אברבנאל, חבר הנהלת הסוכנות היהודית שהתנגד לבן גוריון וטען שהקמת מדינה יהודית היא אסון. במהלך החורף שבו שוהה שמואל בבית אברבנאל הוא משוחח עם ואלד, מנסה להתקרב אל עתליה, ממש כמו אלו שקדמו לו, וחוקר את דמותו של יהודה איש קריות. בגידה, נאמנות וקורבן הם הנושאים החוזרים בספר, בשיחותיהם של ואלד ואש על ישו ויהודה איש קריות ובמאורעות העבר הקרוב וההווה. שאלתיאל בוגד בציונות, אש בוגד בלימודיו ובמשפחתו, ועתליה, חוקרת פרטית, מתעדת בגידות משפחתיות. לצד הבגידה ניצבים הבנים העולים לקורבן, ישו הצלוב ובנו של ואלד שנהרג במלחמת השחרור.

לדעתו של אש יהודה איש קריות לא בגד בישו אלא האמין בו ורצה שכל העולם ייווכח באלוהותו. לאחר שגילה שישו אינו אלא אדם, תלה את עצמו יהודה על התאנה שישו קילל בזעמו. מתקן העולם אינו מתחשב בטבע ובסדריו ומקלל את התאנה, שאינה מצמיחה פירות כרצונו. בכך הוכיח שאינו אלא אדם. עוז אינו מזכיר בספר את יוסף קלוזנר, שנפטר מעט לפני התקופה המתוארת, ואת ספרו על ישו הנוצרי, שבו טען שהנצרות סילפה את דרכו של ישו. הוא גם לא מזכיר את אנשי ברית שלום, שנדמה שהיוו השראה לדמותו של שאלתיאל. יותר משעוז הולך בעקבות אנשי ברית שלום, הוא מסמן את דרכם כאסון הנובע מאידיאליזם מוגזם. שני סוגי בגידות יש בספר – בגידה הנובעת מאמונה מוגזמת כמו בגידתו של יהודה איש קריות וכמו עמדותיו הפוליטיות של שאלתיאל, ובגידה הנובעת מההבנה שהעולם הוא ללא מוצא, בגידה שהיא נטישה, כמו הסתגרותו של ואלד.

מדפי הספר עולה הטענה שמי שאנו קוראים לו בוגד הוא למעשה מאמין שהפך לכופר לאחר שמתגלה שהאמונה הביאה אסון. בסיפור “שלוש גרסאות ליהודה איש קריות" מעלה הסופר חורחה לואיס בורחס כמה הסברים למעשה הבגידה. לפי ההסבר השלישי אלוהים אינו ישו אלא יהודה, המעלה את עצמו כקורבן עולם. עוז ובורחס מפרשים את מעשה הבגידה כנאמנות האמיתית, ומי שאנו חושבים כבוגד מתגלה כמאמין הגדול ביותר, אם לא כאלוהים עצמו. אבל מה שיש אצל בורחס ואין אצל עוז הוא אמונה. לפי עוז, כישלונו של יהודה איש קריות הוא אמונה לוהטת מדי, והפתרון הוא היציאה למדבר, ואילו אצל בורחס הצליבה וההוקעה כבוגד אינן כישלון, אלא הדבר שאליו כיוון יהודה איש קריות. הסיפור הקצר של בורחס מזעזע במסקנתו. לעומתו, הרומן של עוז לא מצליח להיות יותר מעיון אינטלקטואלי.

השורה התחתונה עוז מטפל בנושאים נפיצים מתוך עמדה של הימנעות