שדה מוקשה

ליין המסיבות והאירועים של מוקשה הוא ה"מועדון קרב" של הקלאבינג הישראלי. החוק הראשון, השני והשלישי של מוקשה הוא שלא מדברים על מוקשה, אבל די לראות את החיוכים של אלו ששבו מסוף שבוע ארוך בטבע, צרובי שמש ועייפים, כדי להפנים שרק אחרי שהיית שם, הבנת במה מדובר.

בשנים האחרונות הקהל של מוקשה מכפיל את עצמו פעם אחר פעם – כמו תא שמחלק את עצמו – בצורה אורגנית. העובדה שהם אינם זקוקים לפרסום במובן הקלאסי של חיי הלילה – פלאיירים, פוסטרים, אתר אינטרנט מתוקתק או יחצנים שגודשים את מתחמי הבילויים הפופולריים – כדי לגדול, היא רק אחת הסיבות לחוסר העניין שלהם בראיון ולהיעדר כמעט מוחלט של אזכור האירועים שלהם באינטרנט. "אנחנו גוף שצמח מהאנדרגראונד ואנחנו מעדיפים להתייחס לגוף הזה כשם", מספר אייל, בן 39, אחד השותפים בגוף ההפקות, שמבקש שלא לחשוף את שם משפחתו ואת שמות שותפיו. "הגישה שלנו מחתרתית. אמנם ההפקות שלנו גדלו והקהל מונה אלפים בכל מסיבה, אבל עדיין חשוב לנו להשאיר את האווירה ואת הגישה כמו שהיו פעם".

חבורת "מוקשה" התחילה את פעילותה לפני כ־15 שנה. "זה התחיל כסוג של התאספות, אם צריך לתת לזה איזשהו אפיון. הרצון והקו שהוביל אותנו אז היה לשמוע מוזיקה שאנחנו אוהבים בטבע אמיתי, בלי שוטרים ובלי גדרות, במקומות הבאמת יפים שיש בישראל". בחורף נדדה החבורה למדבריות ובקיץ לאגמים בצפון. בעזרת קשרים טובים שיצרו עם אנשים שונים ברחבי הארץ ובתשוקה למציאת לוקיישנים טריים ורעננים הצליחו חברי הקבוצה שוב ושוב להפתיע את קהל הבליינים הקבוע שלהם. "אם היו מגיעים אז 300 אנשים למסיבה זה היה וואו", מוסיף אייל. הימים הללו חלפו, כאמור. היום האירועים של "מוקשה" כבר אינם סוד מוחלט בהחלט.

עם חשיפת פרטי האירוע הקרוב צעירים רבים מכל הארץ פותחים יומנים, מזיזים תאריכי הגשה לאוניברסיטה, לוקחים חופש מהעבודה ומתחילים לארוז את ציוד השדה. "הקהל שלנו הוא בעיקר ישראלים אבל מגיעים לאירועים שלנו אנשים מכל העולם, בגיל21 פלוס, אבל יש גם משפחות עם ילדים". הצמיחה בקהל גם שינתה מעט את התמונה הדמוגרפית. "פעם זה היה קצת יותר אנשי שוליים", נזכר אייל, "הליבה של הקהל זה אנשים צבעוניים, אלו שפחות רואים אותם מסתובבים במסיבות רגילות, הלא מקובלים. הם אלו שעושים הכי הרבה שמח ודוחפים את הסצנה בצורה אמיתית. רק בשנתיים האחרונות זה נהיה קצת יותר מיינסטרים".

האסוציאציות המקושרות עם מסיבות טבע הן של מוזיקת טראנס, לונגים וחפירות. ואכן סצנת הטראנס בארץ היא מהחזקות והידועות בעולם ושמה הולך לפניה, לא מעט בזכות האירועים של מוקשה. אבל אייל מסביר שהמסיבות של מוקשה כבר מזמן אינן רק מסיבות טראנס. "נכון, זה התחיל ככה והסיבה שזכינו להצלחה היא כי השותפים שלי הם אנשים שמבינים במוזיקה הזו ובמוזיקה אלקטרונית בכלל וידעו להביא ולנגן שם את הדברים הטובים ביותר. וזה באמת היה בסיס מאוד טוב לגידול. אבל היום אפשר למצוא גם הרבה טכנו, מינימל טכנו וטכנו־טראנס. זו התפתחות שקרתה בחמש השנים האחרונות, נכנסו הרבה סגנונות לטראנס וזה גם מה שבעצם הביא את הקהל הרחב. באירועים של היום יש לא רק במה אחת אלא ארבע ואפשר להירגע גם באיזו הופעה אקוסטית".

בניגוד למה שידוע על מסיבות טבע, אייל מספר שדווקא העבודה מול הרשויות אפשרית ואפילו תורמת. "הרשויות בסדר, הן רוצות בטיחות לקהל ואם אתה יודע לתת את זה, אז הן עוזרות לך שההפקה תהיה כמו שצריך. אבל אתה חייב לעמוד בדרישות, רק ככה הן לא מפריעות. יש להן גם בעיה עם הסמים כמובן, הן דואגות לנקות את הסוחרים. כמובן שאסור שלהפקה תהיה נגיעה בזה, זה אלף־בית. אבל ככה אפשר לחיות איתם. אחרת אי אפשר לעשות דברים יפים כמו אלו שאפשר לראות בחו"ל".

 כמו כל דבר שמצליח וגדל, בחבורת מוקשה מתחילים להרגיש את התקרה הנמוכה של האפשרויות בארץ. "יש יותר בעיה של לוקיישנים בארץ. הרעש מפריע לשכנים. גם הקשרים שיצרנו כבר לא כל כך עוזרים, נהיה מאוד קשה לעשות מסיבות". למזלם, המוניטין שלהם הגיע רחוק והם חברו לגוף הפקה מהונגריה שאיתו הם הולכים לערוך בסוף החודש הבא את פסטיבל "Sun", שייערך מחוץ לבודפשט, בעיירה בשם Csobankapuszta. "שכרנו מקום שבו הפסטיבל הולך להתקיים. זו שותפות שמיועדת לרוץ כמה שנים קדימה כך שזה לא יהיה האירוע האחרון שנעשה שם. שמענו על ישראלים שכבר קנו כרטיס והבטיחו את השתתפותם, אבל בעיקר מיועדים להגיע לשם חבר'ה מאירופה". לבסוף שופך אייל אור על הסוגיה הכלכלית ומנפץ את המיתוס שלפיו הפקות טראנס מצליחות הן מקור פרנסה בלתי נדלה. "לכל אחד מהשותפים יש עיסוקים נפרדים משלו. מוקשה נוצר בכיף שלנו, עשינו את זה מתוך אהבה לדבר, מתוך עקשנות ורצון רב ולאו דווקא מהרצון להתפרנס. רק בזמן האחרון אנחנו מצליחים קצת להתפרנס מזה".