ראיון עם במאי הסרט על הלייבל המוזר ששינה את ההיפ הופ

לכל מוזיקאי יש חלום למצוא בית. להתארגן על איזו פינה חמימה שתספק לו חופש יצירתי, גב כלכלי ובמקרה הטוב – אולי גם איזה דילר. בתוך תחום שנע בחוסר יציבות בין פסגות לתהומות, בית יציב שכזה הוא מצרך נדיר בעולם המוזיקה, בטח ובטח בעולם המוזיקה האלטרנטיבית. ועם זאת, ב־20 השנים האחרונות הלייבל Stones Throw Records  היה אחד הבתים היציבים בעולם להיפ הופ אלטרנטיבי. כל הסיפור החל כשפינאט באטר וולף (כריס מאנאק) – המייסד, המנכ"ל, היו"ר ובעל הטעם המוזיקלי המאפיין של סטונס ת'רו – חיפש בית כזה בעצמו.

הסיפור המוזר של מאנאק מתועד בסרט הדוקומנטרי הנהדר "Our Vinyl Weighs a Ton", ששואף לדחוס במשך שעה וחצי בלבד שני עשורים של פעילות וכ־50 אמנים שעברו דרך הלייבל. מספר האמנים אולי לא מרשים במיוחד במבט ראשון, עד שמבינים שמאנאק היה מעורב באופן אישי בכל אחד מהריליסים שיצאו דרך הבית שיצר. הוא לא יכול אחרת, זה מושרש בו באופן שמזכיר סיפורי מקורות של גיבורי על. או אולי נבלי על.

"עד שלא נכנסתי לעשיית הסרט, לא ידעתי עד כמה משמעותי היה המוות של כריזמה (צ'רלס היקס), חברו הטוב של מאנאק ושותפו ליצירה, כזרז להקמת סטונס ת'רו", מספר ג'ף ברודווי, במאי הסרט. ביום ראשון יגיע ברודווי לכולי עלמא לרגל הקרנה מיוחדת של הסרט ועמו לסשן שאלות ותשובות. "הוא לא מצא אף מקום שיוציא את המוזיקה שלהם אחרי שכריזמה מת. זאת אבן יסוד חשובה מאוד בנרטיב של הסיפור".

מאנאק החל לפעול כדי.ג'יי בסאן חוזה שבקליפורניה בשנות ה־80 המאוחרות, עם חברו הקרוב כריזמה, שכשמו כן הוא. כריזמה משך את מאנאק להרפתקה מוזיקלית שנקטעה בטרם עת, והראפר נרצח בעודו מנסה לעצור אדם מלגנוב את רכבו. מאנאק האבל החליט להוציא את המוזיקה שהשניים עשו יחדיו, אבל נתקל בלייבלים אטומים שלא זיהו את הזהב שנחת להם בידיים. אחרי יותר מדי סירובים הבין מאנאק שהבית היחיד שיכול להכיל את המוזיקה שלו יהיה הבית שהוא עצמו יקים. "בדיעבד זה ממש עיצב את הדרך שבה הלייבל עושה דברים. זה עדיין חלק גדול מאוד מהזהות שלו", אומר ברודווי.

לאורך שנות העבודה על הסרט הפכו ברודווי ומאנאק לחברים קרובים. "אני גר במרחק של כמה רחובות ממנו בקליפורניה. זה מצחיק, כי כשניסיתי לפנות אליו בנוגע לסרט, כמעריץ, שלחתי אימייל לקוני לכמה כתובות רנדומליות, והוא ענה לי מהר מאוד מהמייל הרשמי של הלייבל. בסוף התברר שאנחנו שכנים. היום אני רואה אותו כל הזמן ברחוב".

איך היה להיכנס לראש של בחור מוזר כמוהו?

"חשבתי שזה יהיה יותר כמו להיכנס למעבדה של מדען מטורף, ואחרי תקופה מסוימת הבנתי שהוא פשוט פועל לפי תחושת בטן ואינסטינקט. אין בזה שום דבר מתודי או משוגע, הוא פשוט בחור קצת מוזר שאוהב דברים מאוד ספציפיים. למרבה המזל הוא קיבל כמה החלטות טובות מספיק שהכניסו לו את הכסף שהוא היה צריך כדי להפעיל את הלייבל המוזר הזה. הוא בסך הכל בחור חכם עם טעם נהדר".

מה למדת ממנו תוך כדי עשיית הסרט?

"מה שלקחתי ממאנאק ומהחברות שלנו הוא ההבנה שאדם יצירתי צריך תמיד להיות קשוב למה שהוא מאמין בו. אם אתה מספיק חכם ויש לך טעם טוב ומוסר עבודה חזק – אתה חייב להאמין שאתה יכול להשיג מה שאתה רוצה. פגשתי אותו כשהייתי בן 25, ועשה לי ממש טוב לחזות במישהו שהצליח מאוד בזכות הגישה הזאת שלו".

הסרט אכן מספק הצצה מרתקת לראשו הצפוף של מאנאק – בחור שהולך עם הראש בקיר בשם האמנות, ואפילו בשם אמנות שאינה שלו. למעשה הדבר הכי מעורר השראה בסרט הוא האופן שבו מאנאק מעודד אמנים שהוא לוקח תחת חסותו להתפרע כמה שיותר. כמה מהקטעים הכי מוצלחים שיצאו בלייבל נולדו הודות לאוזן החדה של מאנאק, שמתמחה בגילוי יהלומים בלתי מלוטשים. את האלטר אגו המבריק של מאדליב, קוואזימוטו, הוא "גילה" בסוף אחת מקלטות הדמו של להקתו של הראפר. כשמאנאק שאל אותו על הקטע האקספירימנטלי ואמר לו שהוא רוצה להוציא אותו, ענה לו מאדליב "באמת?".

את העדות להשפעה הענקית של הלייבל על תעשיית ההיפ הופ אפשר לראות ברשימת האמנים המרהיבה שהתייצבו להעניק פרשנות בסרט של ברודווי. נוסף לאמני סטונס ת'רו בהווה ובעבר, הסרט מציג ראיונות עם קווסטלאב (מהרוטס), מייק די (מהביסטי בויז), טאליב קוואלי, טיילר, דה קריאייטר, קומון, סנופ דוג וקניה ווסט.

"כשאמרתי שאני רוצה להביא את ווסט להתראיין לסרט, כולם סביבי היו קצת ציניקנים בנוגע לזה, אבל לא רציתי לשאול אותו שוב 'איך זה להיות קניה ווסט' אלא לפנות אליו כמפיק שמדבר על כמה מאדליב וג'יי דילה השפיעו עליו. הבנתי שאני חייב לפנות באופן אישי למוזיקאים האלה כאנשים, לא כאגדות".

ובסוף ווסט נתן את המשפט הטוב ביותר בסרט.

"לגמרי. הוא אמר על ג'יי דילה: 'His music just sounded like good pussy'. זה היה רגע נהדר. בהחלט רצינו להציג בסרט את הכוח המשבש והחתרני שהיה ללייבל ההיפ הופ הקטן הזה על כמה מהראפרים המפורסמים בעולם, ובהתאם על כל ההיפ הופ המיינסטרימי".

ולא רק על המיינסטרים. סצנת הביטים המחתרתית בלוס אנג'לס מבעבעת היום.

"כן, היום זה כבר מתעלה מעל למוזיקה נטו, זה כבר עניין תרבותי חזק מאוד. יש לזה זהות ויזואלית, זה השפיע על סצנות שונות כמו סצנות הביטים והבוילר רום. אתה רואה את חבר'ה שגדלו על סתונס ת'רו, נגיד פליינג לוטוס שהיה מתמחה שם, והיום הוא אחד המפיקים הגדולים בעולם. כל הדברים האלה מתחברים ביניהם ומקורם בסטונס ת'רו. אם לא ישירות, אז לפחות ברוחם. זה כבר יותר ממוזיקה – זו מסורת, זו תרבות".

Our Vinyl Weighs a Ton הקרנה ו־Q&A עם הבמאי, כולי עלמא, ראשון ב-19:00