דוז פואה: 12 הרגעים הגדולים בתולדות האירוויזיון

קיטש, טראש זול, מסרים סכריניים קלים לעיכול, פוליטיקה קטנונית, עוד מאותו דבר – כל זה אולי נכון לגבי יאיר לפיד, אבל לא לגמרי מדויק כשמדובר באירוויזיון. אין ספק שאם תשאלו את הישראלי הממוצע מה דעתו על האירוויזיון בשנים האחרונות, התשובה שלו תכלול את המילים "אנטישמיות", "גייז" ו"זמרת עם זקן", אבל התחרות תמיד הייתה – ואם תשאלו את 200 מיליון הצופים בה מדי שנה, עודנה – הרבה יותר מסך גימיקיה. רגע לפני הגמר, נחזור לכמה מהרגעים המרגשים, המצחיקים והמביכים של התחרות שכולנו אוהבים לשנוא ושונאים לאהוב.

>> מי המתחרים של אימרי זיו ומה הסיכוי שלו לעלות לגמר?

הבובה זהבה

קשה להמעיט מערכו של "ווטרלו" הנצחי של אבבא כשיר שהפך את הפופ הדביק למטבע הרשמי של התחרות, אבל כמעט עשור לפניו היה "Poupee de Cire Poupee de Son ("בובת שעווה, בובת קש"), שהיה לזוכה הראשון בתחרות שלא היה בלדה שנסונית. בניגוד לשיר השוודי שבנוי על מטאפורה סתמית אחת (כן, החיים קשים כמו קרב עם 50 אלף הרוגים) השיר שכתב סרז' גינזבורג לפרנס גל מורכב בהרבה ומלא באירוניה שחמקה אפילו מגל עצמה, שמתפדחת לבצע אותו כבר שנים רבות.

לורד, הו לורד

ממרחק השנים קשה להגיד אם הזכייה של להקת ה"מטאל" הפינית לורדי ב-2006 עשתה שירות טוב לאירוויזיון. מצד אחד, השיר חילץ את התחרות ממדרון הפופ-אתני-בחורה-מענטזת של אותן שנים, וחיברה דור צעיר של מעריצים לתחרות. מצד שני, לא מעט אנשים מסמנים את השיר הזה כמה שהיה גימיק אחד יותר מדי עבורם והוזיל את התחרות, שלא הצטיינה בטעם טוב גם ככה. מצד שלישי, לפחות הזמר שלהם לא היה מחופש לתרנגול (כן אירלנד 2008, אנחנו מסתכלים עלייך).

גאווה ישראלית

ישראל השתתפה באירוויזיון לראשונה ב-1973, ומאז ידעו היחסים בינה לבין הקהל האירופי עליות ומורדות. שלוש זכיות, אבל גם אין ספור מפלות, כישלונות, ועוד יותר כישלונות (כן שרה'לה שרון, אנחנו מסתכלים עלייך). מאז נכנסה לשימוש שיטת הטלווטינג (הצבעת קהל מהבית), היה רק שיר אחד שבאמת הצליח באירוויזיון, והפך לקלאסיקה באירופה ובישראל. אז עם כל הכבוד להללויה, אבניבי ודיווה, האישה שהביאה לנו הכי הרבה כבוד בשנות האלפיים היא שירי מימון עם "השקט שנשאר" המופתי, שסיים רק במקום הרביעי.

ילדה סוכר

האירוויזיון ישודר השנה בפעם האחרונה בערוץ הראשון, וכמו הערוץ הנופח את נשמתו, גם התחרות זכתה לאורך השנים לכמה תקלות בלתי נשכחות. פעם טעות בהקראת הניקוד, פעם איזו תקלת מלתחה, אבל מעל כל אלו זכורה ההופעה שפתחה את אירוויזיון 1990 בזאגרב, עם הצמד הספרדי Azucar Moreno ("סוכר חום"). צמד האחיות עלו לבמה בלוק דרמטי במיוחד, שהפך במהרה לזעם לא כבוש בגלל בעיות בפלייבק. השתיים נטשו את הבמה בזעם, וחזרו לאחר מכן להופעה עצבנית במיוחד, שזיכתה אותן במקום החמישי עם השיר "בנדיטו".

באה להרים

אין מה להכביר מילים על המקום המרכזי שתופסת הקהילה הגאה באירוויזיון ולהפך. בעוד שחלק מסוד הצלחתן של דנה אינטרנשיונל וקונצ'יטה וורסט (נו, ההיא עם הזקן) היה לקחת את עצמן ברצינות תהומית, ורקה סרדוצ'קה, האלטר אגו הנשי של הבדרן האוקראיני אנדריי מיכאלוביץ' דנילקו, באה להרים. הדראגיסטית האיקונית ייצגה את אוקראינה בשנת 2007 עם שיר הנונסנס "Dancing Lasha Tumb", ותגיח פה ושם גם בקטעי הקישור באירוויזיון השנה.

חוסר רגישות

גרמניה, 1979, משרדי רשות השידור הגרמנית:
בוס: "על סדר היום – בחירת שיר שייצג אותנו באירוויזיון הראשון אי פעם בישראל. רעיונות?"
מפיק זוטר: "אולי שיר שעוסק ברוצח המונים?"
בוס:" יש לנו את זה!"

הרצף האירי

שנות ה-90 הביאו לטלטלה בדמות מבול המשתתפות החדשות מברית המועצות לשעבר. הפתרון, כמו שקורה לא פעם בתקופה של שינויים, היה להיאחז במוכר, ובמקרה הזה – אלוהים יודע למה – אירלנד, שרשמה לא פחות משלוש זכיות רצופות ועוד אחת אחרי שנה הפסקה, רובן ככולן עם שירים בינוניים מינוס. שיאו של השפל הזה היה השיר "Rock 'n' Roll Kids", שאין בו לא ילדים ולא קמצוץ של רוקנ'רול, אלא סתם שני גברים מאפירים שמבכים את נעוריהם המבאסים שהלכו לבלי שוב, ממש כמו שלוש הדקות שבזבז כל מי שצפה בהם.

מארס טורקי

ב-1989, כשחומת ברלין עוד עמדה על תלה וההורים של אימרי זיו עוד היו בתיכון, טורקיה הייתה נטע זר בתחרות שנשלטה על ידי אירופה הקלאסית, והישגיה בתחרות היו בהתאם. השיר "Bana Bana" שייצג אותה באותה שנה לא היה חריג: למרות הלחן המקפיץ והמקצב האתני שיהפוך שנים אחר כך לתו תקן אירוויזיוני, השיר זכה רק במקום הלפני אחרון. וכאילו השפה הזרה והכוריאוגרפיה המלאכותית לא היו מספיק בשביל להרים גבה בקהל, הגיע המנצח טימור סולצ'וק (שגם כתב את השיר) וניצח על התזמורת בצורה… מעט אקסצנטרית. יידרשו עוד 14 שנה עד שטורקיה תזכה באירוויזיון עם קלאסיקת הפופ "Everyway That I Can", ועוד 9 שנים עד שהיא תפרוש ממנה לחלוטין.

הכישלון הגדול

פורטוגל משתתפת באירוויזיון מאז 1964, ונהנית מהתואר המפוקפק של המדינה הכושלת ביותר בתולדות התחרות, עם אפס זכיות ושיא של מקום שישי בלבד (בשנת 1996). שלוש פעמים היא סיימה במקום האחרון, שתיים מהן עם אפס נקודות, אולם חרף המקום האחרון אליו הגיע השיר "E Depois do Adeus" (אחרי הפרידה) ב-1974, הוא נחקק בהיסטוריה כשיר שנתן את האות למהפכת הציפורנים בפורטוגל, הפלת השלטון הדיקטטורי ששלט במדינה. גם משהו. השנה, אגב, צפוי מזלה של המדינה האיברית להשתנות, עם השיר "Amar Pelos Dois" (די אהבה לשניים), שמופיע בצמרת טבלאות ההימורים.

הכי צמוד שיש

ב-1969 זכו לא פחות מארבע מדינות ביחד, אחרי שהתברר שמישהו שכח להחליט מה לעשות במקרה של תיקו. הודות לכך קיבלנו ב-1991 את המותחן הגדול בתולדות התחרות, כשקרולה השוודית ניצחה את אמינה הצרפתית בשובר שוויון כפול – לא רק שמספר הנקודות שקיבלו השתיים היה זהה, גם מספר הדוז פואה שקיבלו היה שווה, מה שהביא את הניצחון לשוודיה (אלא מה), שקיבלה 10 נקודות מחמש מדינות, לעומת צרפת שקיבלה עשר נקודות רק משתי מדינות. אחריהן הגיעו הדצים, אגב.

סלין דיון

לא מעט אמנים ידועים השתתפו בתחרות לאורך השנים, בעיקר בשנים המוקדמות שלה: קליף ריצ'רד, אוליביה ניוטון ג'ון, טל סונדק. אבל רק זמרת אחת התחילה בתחרות קריירה ענקית הודות להופעה בלתי נשכחת עם חצאית טוטו בלתי נתפסת. לטוב ולרע, סלין דיון הקנדית היא הדבר הכי גדול שיצא מהאירוויזיון, למרות שייצגה דווקא את שווייץ ב-1988 עם השיר הזוכה "Ne Partez Pas Sans Moi" ("אל תעזוב בלעדיי").

אנטישמים, אנטישמים בכל מקום

זקני האירוויזיון עדיין מבכים את לכתה של מרוקו, שהבליחה בשמי התחרות ב-1980 הודות להיעדרותה של ישראל, ולא שבה מאז. השיר "בטאקת חוב" (מכתב אהבה) של סמירה סעיד, מעין דיסקו ערבי, סיים רק במקום ה-18 הלפני אחרון. אנטישמים.

[interaction id="59148fc1ba9a48f55d7af873"]