חם לנו: להקת Foals תופיע הקיץ בישראל ותחמם אותה Thee Oh Sees

הקיץ הקרוב ממשיך להתחמם עם עוד ועוד הכרזות על הופעות חו"ל שוות, והפעם אנחנו זוכים בדאבל פיצ'ר מובחר של שתי להקות מעולות. הגדולה בהן היא Foals הבריטית שמבססת את הסאונד המגוון שלה על דאנס, רוק, Pאנק וניו ווייב. השניה, שתספק את מופע הפתיחה, היא Thee Oh Sees האמריקאית – מלהקות הגראז' והפסיכדליה המרגשות של השנים האחרונות.

ההופעה תתקיים באמפיפארק ראשון לציון ב־31 באוגוסט. כרטיס עולה 284 ש"ח במכירה מוקדמת וישנה אפשרות לכרטיס משולב עם הופעתה של Tame Impala ב־405 ש"ח. על ההפקה אחראית חברת נרנג׳ה, אשר אמונה גם על הופעותיהם הקרבות של טיים אימפלה ובריאן ווילסון בישראל.

Foals (הסייחים בתרגום לעברית) מגיעים מהעיר אוקספורד. ב־2007 הם צברו הייפ באי הבריטי בעקבות שני הסינגלים "Hummer" ו־"Mathletics" ובעקבותיו חצו את הים כדי להקליט אלבום בכורה בהפקת דייויד סיטק מלהקת TV On The Radio. אלבום הבכורה "Antidoes" הושפע עמוקות מרוק מתמטי, אך הפריצה הגיעה באלבום הבא, "Total Life Forever", שהיה מועמד לאלבום השנה של NME ולפרס מרקורי היוקרתי. הבלדה "Spanish Sahara" מתוכו צברה פופולריות אדירה.

אך יותר מכל שבא קודם, היה זה האלבום השלישי, "Holy Fire", שהביא את הלהקה למעמד של להקת רוק מרקיד (אך לא בהכרח קליל) שמופיעה מול קהלי ענק. האלבום הפך אותם גם ללהקה שדי.ג'ייז נחשבים אוהבים מאוד לעשות גרסאות רמיקס לשיריה. הוא הגיע למקום השני במצעד מכירות האלבומים של בריטניה, זכה לציון 9 ב-NME ובתואר מופע הלייב הטוב של שנת 2013 במגזין Q. שני השירים הבולטים ביותר באלבום הם "My Number" ו־"Inhaler".

"What Went Down", האלבום האחרון של Foals, ראה אור בשנה שעברה בהפקת ג׳יימס פורד (ארקטיק מאנקיז ופלורנס אנד דה מאשין) והמשיך מאותה נקודה בה הפסיק קודמו – כלומר פחות רוק מתימטי שאפיין את תחילת דרכה של הלהקה והרבה יותר מקצבים רקידים ששאולים מעולם המועדונים בשילוב פוסט Pאנקי אפלולי.

כפי שציינו כבר בפתיחת הידיעה, במקרה של ההופעה הזאת אנחנו מפצירים בכם להגיע מוקדם מספיק בשביל הופעת הפתיחה, כי מדובר בלא פחות מאחת מלהקות הרוק הכי טוטאליות שפועלות כיום. Thee Oh Sees, פרוייקט הגאראז׳-Pאנק עטור השבחים של ג׳ון דויר, בן העיר סן פרנסיסקו, היא מהלהקות הבולטות של תחיית הגראז' וה־psych שהחלה באיזור שנת 2000. ההופעה האנרגטית שלה נחשבת לחוויה אינטנסיבית ופרועה במיוחד.

מאז 1997 מסרב דויר להיכנע לאיזושהי קונבנציה מסחרית של התעשייה האמריקאית, כשקטלוג האלבומים המגוון והעמוס שלו נע בין השפעות סרף רוק קליפורני שמשי, הירושה המוזיקלית של רוקי אריקסון, להקות קלאסיות כמו פינק פלויד והרולינג סטונס, ובאלבום החדש, "Mutilator Defeated at Last", אפילו נגיעות של רוק פרוגרסיבי. לטעמנו, אגב, מדובר באחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שיצאו בשנה שעברה.