עת העיטים: הלהקה הבריטית שקוראת לדינוזאורים להניח את הגיטרות

אם תשאלו מומחה לפוסט פאנק מהן הערים הבריטיות שהכי השפיעו על הז'אנר, רוב הסיכויים שהרוב יגידו: לונדון ובעיקר מנצ'סטר. אבל אם מתקדמים צפונה מהעיר של הסמית'ס, תוך קצת יותר משעה מגיעים ללידס, שתרמה להקות חשובות כגון דה מישן וגאנג אוף פור. לא מפתיע, אם כך, שהסאונד של איגולז (Eagulls – הלחם של "עיטים" ו"שחפים"), שתופיע בקרוב לראשונה בישראל, מושפע כל כך מהז'אנר. הרביעייה הרועשת שהוקמה בלידס ב־2010 תישמע לאוזני רבים כמו גרסה עדכנית של להקות כמו הקיור. לדברי הסולן ג'ורג' מיטשל זו השוואה מתבקשת, אם כי היא ממצה את עצמה אחרי זמן מה.

"אני מבין את ההשוואות, אבל בסוף זה גם עושה לך כאב ראש", הוא צוחק. "משווים אותנו לא מעט לקיור ולג'וי דיוויז'ן, אבל אנחנו בכלל מושפעים מפאנק ומלהקות כמו Sham 69, שזו המוזיקה שגדלתי עליה (Sham 69 מנגנים מוזיקה המכונה אוי! והיא פאנק בריטי המנוני המזוהה בין היתר עם חוליגנים של כדורגל – א"ב). האי.פי הראשון שלנו היה אמור להיות בסגנון הזה, אבל כנראה טוב שזה לא יצא ככה".

נניח להשוואות ונתמקד באיגולז: מיטשל וחבריו הספיקו לשחרר שני אלבומים (האחרון בשנה שעברה) שזכו לביקורות מעולות, לחמם את פרנץ פרדיננד ולזכות בהכרה כאחת מהלהקות הבריטיות המבטיחות של השנים האחרונות.

אפשר לומר שאתם מחזירים את הגאווה לרוק הבריטי, או שאתם להקת אינדי קוסמופוליטית?

"הייתי אומר שאנחנו יותר להקת אינדי כביכול שלא עומדת בחזית הרוק המיינסטרימי; אבל עם קונספט. הכרה זה דבר נהדר, בייחוד כי זה מאפשר לאנשים לדבר על המוזיקה שלנו, אבל בסופו של דבר לא באמת אכפת לי מזה יותר מדי. העיקר שהקהל ייהנה. אנחנו לא כותבים שיר רק בשביל שישמיעו אותו ברדיו בכל שנייה, ואנחנו לא בעניין של קרוסאובר".

אתה חושב שרוקנ'רול נמצא במסעו האחרון, או שהירידה בקרנו בשנים האחרונות היא מצב זמני?

"לדעתי זה מצב מתמשך, אבל המוזיקה עדיין שם, בעיקר בזכות לייבלים קטנים שפועלים באופן אורגני. רוקנ'רול די מת עבור כולם, אבל אני לא רואה את זה כדבר רע אלא כתהליך של התקדמות מוזיקלית. הרוק יהיה שם תמיד, גם אם יסמפלו אותו או יעשו ממנו משהו חדש עם כיוון אחר. בכל אופן, הגיעה העת לדינוזאורי הרוק להניח את הגיטרות ולתת לדור החדש לעשות את שלו".

Eagulls יופיעו בתיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שני (13.2) 20:30, 129 ש"ח