עיר בלי תחתית: שרון קנטור בראיון עם אביב מארק ועמי שלו
סדרת ניתוחים שנאלץ לעבור המוזיקאי והסאונדמן אביב מארק הובילו להפקת מופע מחווה מופרע ללהקת הניינטיז שלו, סאבווי סאקרס. שרון קנטור ישבה עם אביב מארק ועמי שלו לשיחה על פאנק, טחול וחרא מדינה
"ואז, ממש לפני ששחררו אותי, החזירו אותי פתאום לטיפול נמרץ", הוא אומר ומוריד את הצ'ייסר הרביעי שלו. עם טחול בלי טחול, אביב מארק הוא רוקנ'רול. כרגע בלי טחול. לפני כמה חודשים התחיל דימום פנימי בבטן של מארק, שהיווה סכנת חיים של ממש. "זה נדיר שטחול נקרע מעצמו", הוא מספר בפתיחות, ממש כאילו זה פייסבוק. "כל זמן האשפוז היו לי כאבי ראש מטורפים שלחצו לי בשני הצדדים של המוח, מורפיום בקושי עזר לי. ואז התחלתי להבין שיש עוד בעיה. אחרי בלגנים ודרמות עשו לי סי.טי מוח. בסי.טי לא ראו מספיק טוב, אז עשו MRI. אחרי ה־MRI הרופאים מגיעים ואומרים לי שהחדשות הטובות הן שאין לי גידול במוח, אבל החדשות הרעות הן שאני צריך לעבור שני ניתוחי ראש: אחד דחוף, שני בהול".
צ'ירז. ככה, כמו שזה קורה, ביום אחד. בן אדם בריא ורענן כמו גולדסטאר מהמקרר, בן אדם שהדבר שהכי מטריד אותו זה שבריאן ג'ונסטאון מסקר אמרו שהם בטוח יבואו ובסוף לא, בן אדם שכנראה בטוח בחיים ברמה שהוא מעז לקרוא ללהקה שלו 'המוות', מתאשפז לתקופה ארוכה באיכילוב, והתקופה הארוכה מתארכת, והכל לא ברור.
מה שכן היה ברור מתקופת האשפוז ומהפוסטים והתמונות שמארק העלה בקביעות מהמחלקה – כולל הלוק המנצח לקיץ 2014: טי שירט של פייבמנט, מכנסיים של איכילוב – זה שיש לו הרבה חברים שאוהבים אותו. למעשה הוא אחד האנשים הכי אהובים ומוערכים בעיר. הוא כל כך אהוב ומוערך, שב־22 בספטמבר להקת משינה, שלא הופיעה זה שנה וחצי, תעלה על במת הבארבי בערב מחווה לציון 20 שנה לאלבום הבכורה של Subway Suckers – להקת העבר של אביב מארק, עמי שלו, ליאור מיכל וניסים אליעז ז"ל. את הערב מארגנים יהלי סובול ושלו. ולא רק משינה: גם ברי סחרוף, אהוד בנאי, מוניקה סקס, מידנייט פיקוקס, מאור כהן ועוד רבים.
ב־1992 או 1993 אירחתי את סאבווי סאקרס באולפן של "יציאת חירום" – מגזין נוער בעל אג'נדה מוזיקלית ששודר בערוץ 6 של הכבלים (כינוי מהניינטיז ל־HOT) שהיה ידוע בגישתו המשוחררת ובחיבתו לנויז. כמו הרבה להקות טובות ורועשות, סאבויי סאקרס באו לנגן לייב בתנאים שאין היום, גם אם אתה זמר ים תיכוני ששר שיר אהבה לאייפון 6. הם היו מרגיזים. הכי מרגיזים שאירחתי. הם היו כל כך מרגיזים ונודניקים וכפויי טובה וחסרי נימוס או קישורי תקשורת בסיסיים, שלראשונה ביקשתי להפסיק את ההקלטה. לעזאזל, הם היו יותר מרגיזים ממעמידי הפינים, מאבי פיטשון ומירון לונדון ביחד!
נכון שבשנים ההן עוד לא נחתם ההסכם הבלתי כתוב בין האזרח למערך הבידור הכללי, זה המבטיח שיתוף פעולה מלא בין אדם למצלמה באשר היא, זה ההופך את כולנו למפלצות חמודות של פרגון הדדי; אבל אנשים כבר ידעו שלא משתינים למישהו בסלון בדיוק כשהוא מגיש לך קרמשניט. ונכון, גם 15 שנה לפניהם, בלונדון, להקות פאנק התנהגו לא יפה באולפני טלוויזיה, אבל כאן לא היה מדובר בפאנק של יח"צ או ביח"צ של פאנק. מדובר היה באמת, ובכן, באנשים קשים.
סאבויי סאקרס התנהגו אחרת. הם גם נשמעו אחרת. אני אומרת בזהירות שמתחת לכל "מפלי הדיסטורשן" ו"חומות הגיטרות" בלהקות הרוק הרבות שניגנו אז, כמעט תמיד יכולת לשמוע איזה סשה ארגוב מהדהד, איזו מלודיה מהקיבוץ או מביתו של המשורר הנחשב, או לפחות מהביטלס. ואולי זה היה סוד ההצלחה המסתורי כביכול של להקות הרוקסן, שבעצם לא שברו את הכלים אלא רק הנגישו אותם לדור ה־MTV (עוד מושג אחד מהניינטיז אני נעלמת בקמט־זמן). אצל סאבויי סאקרס לא הסתתר שום סשה ארגוב מתחת לשמיכת גיטרות ושום הרמוניה לא חיכתה בפזמון. זה היה Pאנק עירום ובסיסי, לא של מיטב בנינו שאוחזים לפתע גיטרה במקום טוריה, אלא של נערי המושב האחורי שהחליטו לפתוח את הפה. לזכות התקופה ייאמר שאלבום הבכורה של הסאקרס "קומות קרקע ומטה" – שכלל שירים שענו לשמות "תזדיין בסבלנות", "שותה למוות" ו"חרא מדינה" – יצא בחברת תקליטים גדולה, NMC, ועוד יותר לזכות התקופה ייאמר שאף שהראשון נכשל מסחרית, הוציאה NMC גם את אלבומם השני.
זו אינה הפעם הראשונה שסאבוויי סאקרס זוכים לחיבוק מגברדיית הרוק של ישראל. יובל בנאי הפיק שני שירים באלבום הבכורה שלהם, איפה הילד לקחו אותם כלהקת חימום. חברי הלהקה הכירו לראשונה בבטי בם, חברת ההגברה הגדולה, אז היחידה, שנתנה שירותי במה להפקות ענק כמו הופעות של שלמה ארצי ושל משינה או מעמד חתימת הסכם השלום עם ירדן.
"אני, כשראיתי פעם ראשונה משינה בלייב, עף לי המוח", נזכר מארק. "כולנו עבדנו עם משינה. עמי היה הוותיק, קראנו לו 'הרוקר'. עמי לימד אותי את כל מה שאני יודע". עד היום סאונד זה מה שאביב מארק עושה למחייתו. זה שמונה שנים הוא סאונדמן הבית של לבונטין 7, והוא מאייש די בקביעות את עמדת הסאונד בפסטיבלים כמו אינדינגב וחוצמזה. חוץ מזה הוא מופיע די הרבה עם "המוות" ולפני כן הופיע עם "הפילהרמונית". המתופף עמי שלו, טיפוס מכונס דאז, המשיך ללייבל פאסט מיוזיק ולמועדון הפטיפון שמיתולוגי זאת מילה שתעליב אותו. משם, עם שפם, בקע כמו דינוזאור מביצה והנהיג את המונוטוניקס, הלהקה הישראלית המצליחה ביותר מחוץ לישראל (אסף אבידן ואחינועם ניני זה לא להקה). היום – עם זקן שגורם ליותר מדי אנשים לחשוב שהוא רני בלייר – הוא מוביל את הטריו המעולה הפרטיזנים – להיפסטרים, למתנחלים וכל מי שביניהם. ליאור מיכל הבסיסט הפך למאסטר יוגה: "הוא סוג של מלאך", אומר מארק. ניסים אליעז – הגיטריסט ומי שכתב את רוב השירים של הסאקרס – הוציא אלבום סולו ב־2005, וב־2009 מת מדום לב. גם כן סוג של מלאך.
"אנחנו היינו השופר של ניסים", אומר שלו, "ומגיע לו שגדולי אמני ישראל יבצעו את השירים שלו". השיר הידוע ביותר של סאבווי סאקרס – ידוע יחסית, יש לומר – הוא "חרא מדינה", שכלל את השורה הדאדאיסטית המלהיבה "חרא מדינה וחרא של יונה" שמסכמת יפה את המצב, כולל הסכמי אוסלו. אולי אם הסאקרס היו פעילים ב־2011 הם היו על הבמה עם דפני ליף במקום שלמה ארצי. "בלי קשר לאם זה שיר גדול או לא, לא כותבים הרבה שירים כאלה בישראל וגם אז לא כתבו הרבה שירים כאלה", אומר שלו, שהפרטיזנים שלו דווקא מגישים תכנים מהסוג הזה אם כי באופן מתוחכם הרבה יותר. "מה שיפה ב'חרא מדינה'", שומר מארק על הגחלת, "זה שגם אחרי 20 שנה הוא עדיין אקטואלי".
מיד אחרי הקונצרט יעבור אביב מארק את ניתוח המוח השני שלו, מה שלא מונע ממנו להצטרף לליין אפ של הערב הזה עם "המוות" שלו. "בעוד שנתיים, אם אני אחיה, נעשה מחווה לאלבום השני".
סאבווי רוק, שני (22.9), בארבי 19:30. כל הכנסות המופע יוקדשו לעזרה לאביב מארק