המופע שבודק מה קורה כשמפשיטים את הליצן מבגדי הקרקס

מה קורה כשמפשיטים מליצן את האף האדום, את האיפור ואת הנעליים הגדולות? התשובה היא "הליצן העירום" (זה שם המופע, לא כותרת במדור פלילים, נשבעים), מופע קרקס שמגיע לתל אביב מבודפשט

הליצן העירום. צילום: אורית פניני
הליצן העירום. צילום: אורית פניני
3 בינואר 2017

אלמלא דונלד טראמפ (ליצן בזכות עצמו), ייתכן שהזוכים בפרס "הדבר הכי מפחיד שקרה ב־2016" היו הליצנים שצצו במקומות שונים בארצות הברית וניסו לשכנע ילדים לבוא איתם ליער (כך לפחות לפי הצהובונים האמריקאיים). לא ברור למה, אבל זה עובד: זרים בחליפות ליצן מטרידים הרבה יותר מסתם זרים במעילים ארוכים. מה יש בליצנים, שנועדו להיות הפוגה קומית בין לוליין ללוליין, שהופך אותם לכזה חומר קל לסיוטים? האם אלו הפנים הלבנות וההבעות המוגזמות? ומה נשאר מהליצן כשלוקחים ממנו את האף האדום והצווארון המסולסל? השאלה האחרונה העסיקה גם את בנצה ואגי, המנהל האמנותי של להקת הקרקס ההונגרית ריסרקל, והביאה אותו ליצור עם הלהקה את המופע "הליצן העירום", שיגיע בקרוב לתל אביב. בלב המופע עומד ליצן בערב הופעתו האחרונה הנפרד מעולם הבמה דרך סדרת מפגשים עם שאר חברי הלהקה שישאיר מאחור.

הליצן העירום. צילום: אורית פניני
הליצן העירום. צילום: אורית פניני

"הקרקס הוא לא מקצוע מאוד נחשק בהונגריה", אומר ואגי, שהקים את הלהקה ב־2012 כדי לתת בית מקצועי לנערים הלומדים בבית הספר לקרקס בבודפשט. "הרבה ילדים שמגיעים לבית הספר מגיעים ממשפחות עניות, והקרקס מבטיח להם מקצוע ופרנסה. הם לא לומדים להיות אמנים, אלא מקבלים הכשרה למיומנות אחת שיעשו עד הפרישה, וזה גורם לשחיקה מהירה ולפרישה בגיל צעיר".

המופע עוסק בעירום – פיזי ורגשי – ומתעסק רבות במהותו של הבגד: חברי הלהקה עוטים ופושטים בגדים על הבמה, מנסים להשיל מספיק בגדים כי להגיע אל הנפש. הבגדים מקבלים חיים משל עצמם: באחת מסצנות השיא של המופע פרגוד של בגדים אדומים משתלשל מן התקרה ונע קדימה ואחורה בתנועות מעגליות שמזכירות נשימה. חברי הלהקה נתלים בין הבגדים, מגיחים ונעלמים בין השכבות, ולא ברור איפה הם נגמרים והבגד מתחיל.

השורשים של קרקס ריסרקל נטועים באמנות הקרקס הקלאסית אך שואבים השראה מאמנויות הבמה השונות, בהן תיאטרון, בלט קלאסי וקברט.

אל הפקת "הליצן העירום" הצטרפו רקדנים, זמרת, שחקנים ואמני טרמפולינה (יש דבר כזה, מתברר); הפסקול שמלווה את המופע מורכב כולו ממוזיקה מקורית שנכתבה למופע בהשראת מוזיקה קלאסית מזרח אירופית, והוקלט על ידי תזמורת של 120 נגנים ושתי מקהלות.

"הקרקס הקלאסי מעורר בקהל תחושות בסיסיות וקדמוניות כמו פחד, אושר ותדהמה", מסביר ואגי, "אבל הוא לא פורט על מיתרי הרגש. ב'הליצן העירום' הפשטנו את האמנים מהתלבושות ומהאיפור בניסיון להוריד את המגננות ולהגיע לנפש ואל הקהל. כשליהקנו את הליצן בחנו עשרות שחקנים, כולם גברים, ואז הגיעה שחקנית אחת ופשוט הייתה החלום של כל מלהק. ברגע שהיא נכנסה לחדר היא הייתה בדיוק מה שדמיינו".

ואכן, גם בחדר ההלבשה שלה, באיפור חצי עשוי, בריגיטה אגד נראית כאילו היא לא יוצאת מהתפקיד כשהמסך יורד. אגד אינה אקרובטית אלא שחקנית קולנוע ותיאטרון, ותפקידה במופע הוא לקשור בין האקטים השונים: בחלקם היא מסתכלת מהצד, באחרים היא מנצחת על האמנים בשרביט מנצחים. היא לא מדברת אנגלית ונעזרת במתורגמנית צעירה מהתיאטרון, ובכל זאת כשהיא מדברת קשה להוריד ממנה את העיניים. הקול שלה נמוך ומתנגן לאטו ממש כמו במונולוגים שהיא נושאת לאורך המופע, ולא קשה להבין למה ואגי ומפיקי המופע התאהבו בה מיד. לקראת ההופעות בישראל היא לומדת את המונולוגים בעברית בעזרת איש צוות ישראלי שחי בבודפשט. בכל ערב היא מגלמת על הבמה קשת רחבה של רגשות ומצליחה בו זמנית להפעיל את הקהל ולרגש.

"לפני שהמסך עולה אני מציצה מעבר לווילון ובוחנת את הקהל", היא מספרת. "אני מנסה לנחש מי יזרום ויתקשר איתי, אל מי אפשר לפנות. בהופעות צהריים יש הרבה יותר ילדים, והם מתגמלים בהרבה מההורים שלהם, זה משנה לגמרי את הדרך שבה אני מתייחסת לקהל. את המערכה השנייה אני מתחילה בהסתובבות בקרב הקהל, ולפעמים אני פונה למישהו ומגלה שהוא בכלל לא מדבר הונגרית, אז אני מנסה לשלוף כמה מילים שאני מכירה בשפה שלו. אמנם יש לי מונולוג קבוע, אבל יש הרבה מקום להכניס את עצמי ואת מה שאני מרגישה באותו יום. אני לא מאמינה בלהעמיד פנים שאני מרגישה משהו בזמן משחק. האנרגיות שאיתן אני קמה ביום המופע ומלוות אותי לאורך כל היום, אלו האנרגיות שאיתן אעלה באותו ערב לבמה".

"הליצן העירום", המשכן לאמנויות הבמה, שד' שאול המלך 19 תל אביב, 7.2־11.2, 155־225 ש"ח

-הכותבת הייתה אורחת של ההפקה-