פרופיל 21

גרסתו החדשה של "החייל האמיץ שוויק" בכיכובו של אבי קושניר חסרה את הקסם שהפך את הספר לאחד ההצגות המיתולוגיות בתיאטרון הישראלי

13 בנובמבר 2013

ל"החייל האמיץ שווייק", ספרו הסאטירי האנטי מלחמתי של ירולסב האשק הצ'כי, יש היסטוריה בעלת משקל על במות התיאטרון הישראלי. כבר ב־1935 עלה כאן עיבוד לספר לראשונה והפך להצגת הדגל של תיאטרון אהל ז"ל, שרצה על הבמות במשך עשרות שנים בבימויו של פרידריך לובה ובכיכובו של מאיר מרגלית. מדובר היה בהצגה מיתולוגית ממש שחזרה להציג בכל פעם שהתיאטרון נקלע לקשיים כלכליים. נראה שהיה משהו בדמותו של שווייק, האיש הקטן שמשגע את הממסד בזכות שילוב מתעתע בין חוכמה לטמטום, שהזכיר לקהל את הדמויות היהודיות הגדולות מסיפורי שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים. ההצלחה של "שווייק" בארץ המשיכה גם בעידן החדש, כשב־1995 עלה בהבימה עיבוד חדש של עמוס קינן בבימויו של אילן רונן ובכיכובו של שלמה בראבא. הגרסה הזאת רצה כמעט 300 פעם ואף זכתה בפרס התיאטרון.

בימים אלה שווייק חוזר לסיבוב נוסף בתיאטרון הישראלי, בהפקה משותפת של הבימה ותיאטרון חיפה. העיבוד החדש הוא של יוסף אל דרור, מאנשי "החמישייה הקאמרית" לשעבר, והבימוי הוא של משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. בניגוד לגרסה הקודמת, שזכורה לי כקומדיה וירטואוזית ומשוכללת, נראה שיוצרי ההצגה הנוכחית ביקשו להבליט דווקא את הצדדים המלנכוליים של החומר, וללכת נגד האפיזודיות המובנית שלו כדי לאפשר לדמות הראשית התפתחות דרמטית. הכוונה הזאת מעוררת הערכה, אך התוצאה הסופית אינה מצליחה להפגין עומק של יצירת אמנות וגם מפסידה חלק מהפוטנציאל הקומי. התחושה היא שהבמאי לא הצליח לפענח את החומר באופן משכנע, ויצר עולם בימתי שגרתי שמשווע למעט קסם תיאטרלי.

צפו בקטע מההצגה:

גם העיצוב של ההצגה (ערן עצמון), גם המעברים בין התמונות ואפילו משחקם של השחקנים בתפקידי המשנה – הכל משדר גנריות וחוסר התלהבות. השוואה בין עבודתו של משה נאור כאן לקסמים שהוא עשה בתחילת דרכו לפני עשור בקומדיה המזהירה "מחזמר" מעלה חשד, שכנראה לא באמת התלהב מהחומר ועשה עבודה מקצועית ראויה ותו לא.

מי שבכל זאת הופך את "החייל האמיץ שווייק" המחודשת ראויה לצפייה הוא אבי קושניר בתפקיד הראשי. מי שמוכר כיום לקהל הרחב קודם כל כמנחה שעשועונים סתמיים בערוץ 2 הוא בעצם קומיקאי ענקי שבמת התיאטרון גורמת לו לפרוח. אמנם השיא האמיתי של קושניר בשנים האחרונות הוא "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", אך גם עבודתו ב"שווייק" היא חוויה לא קטנה, ואין ספק שההצגה הזאת שייכת לו.