הרמי לוי של חנויות הבגדים מגיעה לתל אביב

מי שביקרה בלונדון בשנים האחרונות ודאי מכירה את תופעת פרימרק. הרשת הענקית, שעד לפני שנים אחדות היו לה סניפים רק בשולי העיר, פתחה בשנת 2008 שתי חנויות ענק ברחוב אוקספורד – אחת בכל קצה של רחוב השופינג הבלתי נגמר. בסניפים אלו אפשר לרכוש שמלות חדשות או אפילו לוק שלם במחיר נמוך יותר מארוחה בסניפי מקדונלדס הסמוכים. לפיכך המראה של תיירות הנושאות שקיות נייר המתפקעות מעומס הפריטים שבתוכן הוא מראה שגור ברחוב.

מהלך דומה עשתה השבוע רשת יפו תל אביב, שפתחה חנות במגדל המשולש של מרכז עזריאלי, לאחר שנים של פעילות בפריפריה. בדומה לפרימרק אפשר לרכוש כאן שמלה במחיר ביג מק ושלושה פריטים בשטר של 100 ש"ח. האג'נדה של הרשת היא אפוא יותר "צרכנית" מ"אופנתית", והיא מגדירה את עצמה לא כרשת אופנה מהירה אלא כרשת Low Cost – הרמי לוי של ההלבשה אם תרצו.

יפו תל אביב בקניון עזריאלי. צילום: שי נייבורג

יש היגיון בגישה זו, בייחוד בתקופה שבה יוקר המחיה חונק, וכולם מנסים לחסוך בכל דרך אפשרית. אך כפי שהבינו בעולם במקרים דומים – למחיר הנמוך יש מחיר – אם לא על חשבון כיס הצרכן אז על גבו של מי שתפר את הבגדים במו ידיו או על חשבון איכות החומרים שמהם עשוי הבגד. אם השתתפתם בהליך תפירה של בגד וגם אם רק צפיתם בה – אתם ודאי יודעים שמדובר במלאכה שדורשת זמן רב ותשומת לב, והיא מהעבודות שאין בהן קיצורי דרך – גם לא לבעלי מלאכה מיומנים.

איזו רכישה עשויה להשתלם ברשת יפו תל אביב? במידה מסוימת פריטי הבסיס המיוצרים בישראל, כי כפי שמעיד שמם, הם פשוטים יותר לביצוע ומבוססים ברובם על סריגים טבעיים ולא על אריגי פוליאסטר ותחליפי עור למיניהם.

רשת יפו תל אביב. צילום: שילת מזרחי

כל לקוחה שנכנסת לחנות צריך לשאול את עצמו: "האם באמת בא לי על הבגד שעל הקולב או שהוא קורץ כי מדובר במציאה?". יש לזכור ששמה של הרשת מרמז לדרך יפו בתל אביב (בעבר "דרך יפו תל אביב"), המלאה בחנויות המכילות פריטים הנמכרים בסיטונות לחנויות בעלות קונספט דומה ברחבי הארץ. ספק אם מישהי נעצרה אי פעם מול אחד מחלונות הראווה בדרך יפו והתאהבה בפריטים שמוצגים בה לאחר יד. תג המחיר הנמוך והתצוגה המושקעת בעזריאלי בהחלט יכולים להאיר את הבגד באור אחר לרגע – לשנות את הקונטקסט אבל לא את המציאות עצמה.