נופל וקם

רומן הביכורים של נתן פיילר, "כאב הנפילה", הפך אותו בן לילה לשם מוכר באנגליה וספרו עושה כרגע את דרכו אל צמרת רשימות רבי המכר במדינות נוספות בעולם. אבל חוץ מהיותו סופר, פיילר הוא גם משורר, קולנוען, אח מתמחה במחלקה לבריאות הנפש וחוקר ביחידה האקדמית הפסיכיאטרית באוניברסיטת בריסטול.

כאשר שואלים את פיילר איך כל העיסוקים השונים הללו מסתדרים יחד הוא משיב שהם לא: "הם מתווכחים ומתקוטטים כל הזמן". עם זאת ניתן לראות איך כולם משתלבים ומגבים אחד את השני ברומן, שהוא למעשה סיפור משפחתי מורכב ונוגע וללב המסופר מנקודת מבטו של נער סכיזופרן. מתיו הומס בן ה־19, גיבור הרומן, מתחיל את סיפורו בחזרה עשר שנים לאחור, אל מותו הטרגי של אחיו הבכור במהלך חופשה משפחתית. משם הוא מגלגל את הסיפור המשפחתי על החיים שהשתנו ללא הכר ועל רגעים פשוטים ויפים לצד התמודדות קשה עם אובדן, אשמה וסכיזופרניה.

בעין רגישה ובשפה כובשת מתיו מעביר את הקורא בקלילות מצחוק לעצב, מהומור שחור להומור היומיומי של החיים. פיילר מספר שאת ההשראה לדמותו של מתיו הוא שאב מהעיסוק בתחום בריאות הנפש, אך מרגע שהגיבור שלו קם לחיים הסיפור המשפחתי כבר נכתב מעצמו. "זה התחיל ממתיו הובס" אומר פיילר. "אמנם הוא לא היה מסוג הדמויות שצועדות לתוך הדמיון שלך בצורתן המלאה, אבל כן הייתה לי איזו תחושה מאוד ברורה שלו, ומיד הרגשתי שאני נהנה להעביר את הזמן בחברתו. הוא אמנם בחור די פגום מתיו, אבל הוא גם אמיץ וטוב לב ומשעשע מאוד. בקשר לעלילה, לרגע לא תכננתי שהיא תהיה כמו שהיא. פשוט כתבתי כל מיני רעיונות ומשפטים שעלו לי בראש והרגישו לי נכונים. ככה בעצם למדתי להכיר את מתיו ואת משפחתו בצורה מעמיקה מאוד, הסיפור שלהם קרם עור וגידים סביב אופיים. מרגע שהתחלתי הרגשתי מחויב להשלים איתם את מסעם".

כריכת הספר

אתה נזהר מאוד מהצמדת תוויות של מחלות נפש. אפילו כשהמילה סכיזופרניה עולה היא מגיעה בשלב מאוחר מאוד בעלילה ונדמה שגם אז יש איזו הסתייגות מהאמירה.

"אני באמת נוטה לפקפק לעתים בערכן של התוויות האלה, בעיקר משום שהן מגיעות עם סטיגמה. אבל לא הייתי אומר שאני לא מרגיש בנוח עם השימוש בהן. כמי שעוסק במחקר של בריאות הנפש אני משתמש בהן כל הזמן. עם זאת, אני חושב שחשוב לזכור שהפסיכיאטריה עדיין נמצאת במרחק די גדול מאחורי תחומים שונים ברפואה. יש עוד המון חורים שחורים בהבנה שלנו את האזורים הללו. אבל הסיבה האמיתית לכך שנמנעתי מהצמדת תוויות ברומן היא משום שמתיו נמנע מכך והאחריות שלי הייתה כלפיו: לתת עדיפות להעדפות שלו ולאפשר לזה להיות הסיפור שלו. מתיו לא אוהב תוויות משום שהן נדבקות. אני בהחלט יכול להזדהות עם זה".

מהו הדבר שחשוב לך שהקוראים יבינו בקשר למתיו?

"עכשיו כשהספר נמצא 'בחוץ', אני באמת מרגיש קצת מוזר עם הידיעה שאנשים יכירו את מתיו ויחשבו עליו כל מיני דברים שעליהם לא תהיה לי שליטה. אני מרגיש מגונן, ולא רק כלפי מתיו, אלא כלפי כל המשפחה. על אף הפגמים הרבים שלהם, אני חושב שהקוראים יאהבו אותם. אבל אני כן אשמח שאנשים יפגשו את מתיו ויחליטו כיצד להבין אותו בדרכם. אם לומר את האמת, אני חושב שזה גם מה שהוא היה רוצה".

רומן הביכורים שלך זכה להצלחה יוצאת דופן. זה עושה לך חשק להמשיך לכתוב, אולי כשההמולה תשכך?

"ההמולה בהחלט תשכך. ההצעות לראיונות יפסיקו לזרום. אני אחזור למקום שממנו התחלתי: יושב ליד שולחן הכתיבה שלי, חושב על סיפור. אני די מצפה לזה. או שאולי אלך על משהו שונה לחלוטין. בזמן שאני עונה על השאלות לראיון אני שומע את בתי התינוקת מצחקקת לה בחדר הסמוך. אין לה מושג שהרומן של אבא שלה יושב על מדפים בישראל. ספרים הם לא הכל בחיים, נכון?".