"אוטונומיות": דיסטופיה ישראלית מסקרנת עם טעם קל של פספוס
המשחק ב"אוטונומיות" מצוין והיא שונה מאד מסדרות אחרות על חרדים, אבל העולם הייחודי שבנתה נשאר בינתיים סגור בפני הצופים. למרות הקצב האטי, מסקרן לראות לאן תתפתח
היסטוריה אלטרנטיבית היא ז'אנר די מושלם לתעשיות הקולנוע והטלוויזיה של ישראל – הוא נותן תחושה פנטסטית גם בלי להציג יצור קסום או המצאה מד"בית מתוחכמת, ומאפשר לספר משלים ולחקור רעיונות מעניינים בתקציב הגיוני. זה בדיוק מה שעושה "אוטונומיות" החדשה של HOT, שיצרו יהונתן אינדורסקי ואורי אלון. הסדרה מציגה ישראל דמיונית שבה, כדברי הפתיח, "הדברים התגלגלו אחרת" – בשנות השמונים ישראל פוצלה למדינה חילונית ולאוטונומיה חרדית באזור ירושלים, והן מופרדות בחומה. ההבדלים ביניהן ברורים: החרדים לבושים בהידור, מדברים יפה וגרים בבתים מיושנים למראה המוארים בקונטרסט חד של אור וצל, בעוד הסצנות החילוניות מוארות מאד וצבעוניות יותר (אלה של החרדים מגוונות בוורוד, צהוב וחום).
בין שני העולמות נמצא ברוידא (אסי כהן), שמנצל את עבודתו בחברה קדישא כדי להבריח מצרכים אסורים מהמדינה החילונית לאוטונומיה – מספר וגרביונים ועד בשר חזיר. הוא מסתבך בגדול כשרב חשוב (שולי רנד) מבקש ממנו לחטוף ילדה, בקשה אותה הוא מסרב לבצע. אותה ילדה נמצאת בלבו של מאבק משפטי שהסדרה חוזרת ומכנה "משפט שלמה מודרני": בתו של הרב (טלי שרון) וחתנו דורשים משמורת על בתם הביולוגית, שהוחלפה על ידי עובדת בבית החולים שהרגה בטעות תינוקת של זוג חילוני. אותו זוג (דאנה איבגי ויעקב זדה דניאל), חילונים ממוצא צרפתי, מסרבים כמובן לוותר על ילדתם היחידה ויעשו הכל כדי להשאיר אותה בידיהם, כולל הסתרה של תהליך הגירושים בו הם מצויים.
עוד כתבות מעניינות:
למה סדרות ישראליות לא עושות ספיישל חגים כמו בארה"ב?
הטלוויזיה האמריקאית נפרדת מהמונוגמיה
הסדרות הכי טובות שאולי לא ראיתם
"אוטונומיות" נראית נהדר, מסקרנת ושונה מאוד מסדרות ישראליות אחרות על החברה החרדית ובכלל, וגם המשחק בה מצוין. אבל צפייה בשני הפרקים הראשונים משאירה יותר מדי תיאבון לעוד. הסדרה צפויה לכלול שישה פרקים, כך שמדובר בשליש ממנה, אך היא כתובה ומבוימת בצורה מדודה ואטית שמתאימה לעונות ארוכות יותר. היא גם קרובה מדי למציאות ולא מנצלת מספיק את ייחודו של העולם החדש והמעניין שהיא מבקשת לבנות – מפתה לשמוע עוד על מערכת המשפט והממשל הפנים-חרדי, לראות כיצד נראים רחובות האוטונומיה, מי מנהל אותה ואיך. מלבד שומרים עם מדים ייחודיים והחומה המדוברת, אנחנו כמעט ולא רואים את האוטונומיה החרדית הזו, רק את הבתים הסטנדרטיים למדי של תושביה.
המוזיקה המאיימת, הצילום והעריכה מבהירים בקלות לצופה שהוא רואה משהו עצוב, אפילו טרגי. לא רק בגלל הסיפור על הילדה ששני זוגות הורים מעוניינים בה, אלא גם בגלל ההפרדה הכואבת בין שני חלקי העם. זה נעשה בדיוק לפי חוקי הז'אנר הדיסטופי, עד ששוכחים להסביר לנו למה זה בעצם כל כך נורא. הסדרה הרי בטח תסקרן מאוד מצביעי יאיר לפיד (או שינוי ז"ל) שבטוחים שזה רעיון מעולה להפריד בין החילונים לבין "הפרזיטים", כפי שראש הממשלה החילוני מכנה אותה בטוויטר שלו בסדרה. אז מה בעצם כל כך כואב בהפרדה הזאת? אילו משפחות נהרסו בגללה? מה היו ההשלכות על שני הצדדים?
אם נקרא את הסדרה כדרמה נטו, בלי עניינים של בניית עולם, ישנה בעיה אחרת. בעוד חלק מהדמויות – כמו ברוידא או בת הרב – מעוררות עניין כמעט מיד, אחרות מרגישות חד מימדיות. כאלה למשל הן הנשים בחייו של ברוידא – אשתו (רותם סלע) והאישה החילונית שאליה הוא פוזל (דניאלה קרטס), שבשני הפרקים הראשונים לא היו הרבה יותר מאמצעי עלילה פשוט להבנת דמותו הסבוכה של הגיבור. הרב נראה כמו חרדי פנאט שרוצה שהכל ייעשה בדיוק בדרך שלו, השומרים באוטונומיה מתנהגים כמו הנבל ב"רובין הוד" של דיסני, השריף מנוטינגהם (כולל ההתפרצות למסיבת יום הולדת של ילד!) ועורך הדין של החילונים סליזי בצורה מלחיצה כדי לאזן. סביר להניח שלפחות חלקם יגלו רבדים נוספים בהמשך, אבל תמונת העולם שנוצרת בינתיים היא פשוטה מדי – חרדים מפחידים, נשים עצובות, גברים תחמנים.
← "אוטונומיות", ימי חמישי (החל מ-6.9) ב-22:15 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד