למה סדרות ישראליות לא עושות ספיישל חגים כמו בארה"ב?

נסו לדמיין את התמונה הבאה: כמה ימים לפני ליל הסדר משודר ספיישל חג הפסח של "האחיות המוצלחות שלי" שבו שלוש האחיות מגיעות לארוחת חג ממש מעיקה אצל דודה כלשהי שטרם פגשנו (ליהוק אפשרי להופעת אורח – רבקה מיכאלי). אורית מעזה לראשונה לחשוף בפני המשפחה את הנטייה המינית שלה, נטלי נבוכה לפגוש בן דוד שהייתה דלוקה עליו בילדות ומור בדיכאון כי היא מור. עוד תמונה: בהפסקה בין שתי עונות "שבאבניקים" מגיחה בפרק חנוכה חגיגי שבו מאיר כמעט שורף את הישיבה בטעות. עוד? ארוחת החג המביכה אי פעם ב"הרמון", "רון" במדורת ל"ג בעומר, ספיישל פורים דרמטי של "פאודה" עם מוות מפתיע של דמות או "המתמחים" בהצצה נדירה לחדר המיון של צאת יום כיפור.

במקומות אחרים בעולם ספיישלים לכבוד חגים הם דבר שבשגרה. קחו לדוגמה את הסדרה הבריטית "אחוזת דאונטון", שהקפידה לשדר בין העונות פרקי כריסמס מיוחדים שלא היו סתם פילרים חמודים, אלא פרקים חשובים להתפתחות העלילה שכללו אירועים דרמטיים שהכינו את הקרקע לעונה החדשה. גם "מראה שחורה" הציגה פרק מיוחד לכריסמס שנחשב לאחד הטובים ביותר בסדרה.

"האחיות המוצלחות שלי" (צילום: גל חיים)

עוד כתבות מעניינות:
איך לעזאזל "חברים" זה עדיין קטע?
הסדרות הכי טובות שאולי עוד לא ראיתם
הטלוויזיה האמריקאית נפרדת מהמונוגמיה

מחקר מ־2016 גילה כי בשנה שקדמה לו, 217 מיליון צופים אמריקאים (כ־85 אחוז ממשקי הבית שמחזיקים בטלוויזיה) צפו לפחות פעם אחת בתוכן ייעודי לחגים בין חג ההודיה לערב השנה החדשה. זה כולל את התכנים הנוסטלגיים באנימציית סטופ מושן מגושמת, אבל גם ספיישלים של כל סדרה שמכבדת את עצמה, מ"חברים" דרך "מד מן" ועד "ריק ומורטי" (ועוד לא דיברנו על הספיישלים המקריפים בהאלווין). אפילו נטפליקס, שכל מהותה היא צפייה לא ליניארית, מצטרפת כל שנה לחגיגה עם סרטי כריסמס חדשים ופרקים חגיגיים.

בארץ יש יותר חגים מאשר בחו"ל אבל גם הרבה פחות צופים. כשפנינו למנהלי תוכן בערוצי טלוויזיה כדי לברר למה המסורת הטלוויזיונית הזאת לא מתקיימת בישראל, קיבלנו תגובה אחת: "מה?". הרעיון לשדר תוכן ייעודי לחגים בישראל נראה מופרך ביסודו, כי הירידה ברייטינג בחגים היא מסורת בעצמה. זה מקרה של ביצה ותרנגולת, כי אולי מסורת ארוכת שנים של השקעה בתכנים אטרקטיביים בחגים הייתה מושכת משפחות לעשות אפטר ארוחת חג מול הטלוויזיה, אבל כרגע זה פשוט בזבוז לשרוף תכנים חדשים וטובים על ספוט מבאס כל כך.

"מד מן" בחג ההודיה. ליל הסדר מעולם לא נראה אפרורי יותר

שימו לב לדוגמה מה שידרו בערוצים המרכזיים בחג הפסח האחרון: שידור חוזר של "הם גדולים" בקשת, שידור חוזר של "לה פמיליה" ושל הסרט "תפוחים מן המדבר" בערוץ 10, פרק של "המרדף" בכאן 11 ושידור חוזר של "הרמון" ברשת. בליל הסדר עצמו המצב היה גרוע אפילו יותר, עם שידורים חוזרים מכל הבא ליד ונתוני צפייה של 2.8 אחוזים לכל היותר. אאוץ'. חגים אחרים אינם במצב טוב יותר, ולא פעם טבלאות הרייטינג של אותו שבוע יגיעו עם כותרות כמו "בית קברות לרייטינג" או "חג של מיחזורים".

ערוץ שדווקא הקפיד במשך השנים על ספיישלים לחגים הוא ערוץ הילדים, שבו השידור החגיגי הוא גם בעל ערך חינוכי מסוים. רבים מילדי שנות ה־90 והאלפיים יודעים בעל פה פרקים שלמים של "ארבעה בעקבות החג", "הסופגניה המעופפת", "לחיי הערבה" ושאר תכנים מיוחדים שלא רק בידרו את הילדים שנה אחר שנה אחר שנה, אלא גם בעלי ערך חינוכי של הכרת מסורות החג ויצירת תחושה חגיגית ומרגשת סביבם. "בית משותף", שיצר ציון רובין ושודרה במקור ב־2002־2003, היא דוגמה מיוחדת: מיני סדרה שכל אחד משמונה פרקיה הוקדש לחג או מועד עברי אחר, אך היא התמקד בסיפורים דרמטיים סביב הערכים של אותו מועד – בפרק סוכות הגיבורה מקימה סוכה בבית החולים שבו מאושפז סבא שלה, "דמי חנוכה" עוסק בקושי כלכלי של אחת המשפחות בבניין, ובפרק יום הזיכרון אחותו של אחד הילדים בבניין נהרגת בפיגוע.

לפני חמש שנים נשבר שיא הצפייה של העשור בפריים טיים בפסח – בערוץ 2 שודרו שני הפרקים הראשונים מהעונה השנייה של "סברי מרנן". סדרה אחרת שכן נוהגת להציג ספיישלים לקראת החגים ומתוגמלת על זה ברייטינג היא "ארץ נהדרת", אבל גם היא לא תיקח את הסיכון של שידור בחג עצמו. כל זה כמובן לא אומר שלא נעשים בישראל פרקים המתרחשים בחגים (זוכרים שעבדו על מור מ"האחיות" שמקפיצים אותה לבסיס בראש השנה?), אבל הם בדרך כלל לא ישודרו בחגים עצמם, וזאת לא רק כדי להימנע מנפילת רייטינג אלא כי סדרה ישראלית ממוצעת תשב חודשים ואפילו שנים בהיכון עד שתגיע שעתה לעלות לשידור. התעשייה המקומית אינה נוהגת להתאים בין עונות השנה על המסך ובמציאות, חוץ מיום השואה ויום הזיכרון שלוח השידורים שלהם תמיד תואם את המועד בכל הערוצים.

"סברי מרנן". מה קרה לנו?

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"