נשואים פלוס: הטלוויזיה האמריקאית נפרדת מהמונוגמיה

הזוגיות המונוגמית הולכת והופכת לקונספט פחות מובן מאליו, ובשנים האחרונות השיח סביבה משתנה: הדיון על מערכות יחסים אלטרנטיביות מעמיק ומשתכלל, ובהתאם גם הייצוג שלהן בטלוויזיה האמריקאית משתחרר מהשמרנות המאפיינת אותה. מי שמובילה את המהלך היא, איך לא, נטפליקס, עם רשימת תכנים מרשימה (לפחות כמותית). בדומה לתהליך שעובר הייצוג הקווירי בטלוויזיה ובקולנוע, מערכות יחסים שאינן מונוגמיות מוצגות באור חיובי יותר ולא בהכרח במסגרת קו עלילה מדכא. בתפריט: זוגות שמתחתנים מחדש כשלישייה, בני זוג שמתנסים עם אחרים ונשים שמסרבות לבחור בבן זוג אחד. ההתפתחות הזאת אמנם עדיין לא מהווה איום ממשי על מוסד הנישואים המסורתי, אבל היא מסמנת התקדמות בכיוון.

מדובר במגמה חדשה יחסית. לא הרבה שנים אחורה, חוסר רצון או יכולת להיות במערכת יחסים מונוגמית נתפס כבעיה שצריכה פתרון. הפליירז נדרשים להתבגר ולהבשיל לקראת השלב הבא בחיים – התמסדות והקמת משפחה. דוגמא קלאסית היא בארני סטינסון מ"איך פגשתי את אמא", שהפרק האחרון שלה שודר רק לפני ארבע שנים. הסטוציונר הבלתי נלאה, שכל האנרגיה שלו מתועלת להשגת סקס (בדרכים שלא היו עוברות בשקט היום), הופך לאבא באופן לא מתוכנן ומבין שהגיע הזמן לשינוי. זה קורה בסוף הסדרה, ואפקט ה"אווו" שזה השיג רק הדגיש כמה הצופים מורגלים ל"סוף הטוב" הזה. האם גם היום הוא היה בלתי נמנע?

בארני ורובין מתמסדים (מתוך "איך פגשתי את אמא")

עוד כתבות מעניינות:
פוליאמוריה: איך עושים את זה בתל אביב?
למה הישראלים כל כך מפחדים מעירום?
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש

במקרים קיצוניים יותר חוסר היכולת להתחייב מוביל לטרגדיה. ב"ישנן בנות", שירדה מהאוויר ב-2009, שיין טוענת ששכבה עם יותר מ-900 נשים. רגע לפני שהיא מתמסדת אביה מבטיח לה שהיא תהיה בוגדנית חסרת תקנה בדיוק כמוהו, והיא נוטשת את אהובתה כרמן בחופה. שיין חוזרת לסורה, ובסוף הסדרה מגלה את גופתה של בת זוגה ג'ני זמן קצר לאחר שבגדה בה. חוסר היכולת להישאר נאמנה מינית נתפסת כפתולוגיה תורשתית עם השלכות מוסריות הרסניות שדורשות עונש. שואוטיים כבר הכריזה על סיקוול, ומעניין יהיה לראות אם הנושא הזה יזכה לטיפול שונה.

"סקס והעיר הגדולה", שחגגה את המיניות כבר לפני 20 שנה, הקדישה פרק לנושא. קארי מגלה שמיסטר ביג יוצא עם נשים אחרות, ותוהה אם מונוגמיה היא דבר מוגזם לצפות לו. מבחינתה זה מגדרי לגמרי: גברים לא חושבים על מונוגמיה כאופציה, ועבור נשים זאת ברירת מחדל. בניגוד אליה, סמנתה מעדיפה להיות רווקה ומסיימת את מערכת היחסים שלה עם הדוגמן החתיך סמית'. בסדרה אלו שתי האפשרויות היחידות, והרעיון של יחסים פתוחים בכלל לא עולה.

סמנתה וסמית' (מתוך "סקס והעיר הגדולה")

יחסינו לאן

ובחזרה להווה. הפרק הראשון של "Explained", סדרה דוקומנטרית שהופקה על ידי Vox ומשודרת בנטפליקס, שם את הדברים על השולחן: אם שיעורי הגירושים עולים, וכל כך קשה לנו להישאר מונוגמים, למה אנחנו עדיין מגוננים על צורת הזוגיות הזאת? לצד ריאיונות עם זוגות ממגוון לאומים, זהויות מיניות ושכבות גיל שמספרים במבוכה חיננית על התאהבות, הסדרה מציגה תמונות סטוק שמשקפות את החלום המשפחתי: אבא, אמא וילדים (בלונדינים ותכולי עיניים, כמובן), שחיים בהרמוניה שלווה בפרברים. גם כאן, ייצוג המציאות הוא האחרון להתעדכן.

עוד סדרה שעושה את זה מצוין היא "Easy", שבכל פרק מתמקדת בדמויות אחרות שדרכיהן מצטלבות. באחד מהם זוג נשוי (בגילומם של מאלין אקרמן ואורלנדו בלום, במבטא בריטי הורס) חשים פומו רציני כשהם מגלים שהפסידו את עידן טינדר, ומזמינים את הגננת של הילדה שלהם (הקומיקאית קייט מיקוצ'י) לשלישייה. למרות שהתינוקת בוכה באמצע, החוויה חיובית ומגניבה עבור שלושתם. הבחירה באופציה הלא מונוגמית לא נובעת ממשבר זוגי או שעמום מיני, והיא אפילו לא מצטיירת כביג דיל. הסיטואציה החדשה גם לא מייצרת קונפליקטים או פחדים, אלא הופכת לעוד מרכיב ביחסים.

מתוך "איזי"

הנרטיב הנפוץ ביותר של קשרים לא מונוגמיים בטלוויזיה הוא של האישה שבוחרת (או לא) בין כמה גברים שהיא מעוניינת בהם. ברימייק שיצא בשנה שעברה ל-"She's Gotta Have It" ("לא יכולה בלי זה", גם בנטפליקס) של ספייק לי, האמנית הניו יורקית נולה דרלינג יוצאת במקביל עם שלושה גברים בלי להתחייב או להתנצל. מה שקצת הרס את הפרוגרסיביות היה החלטתה להפגיש אותם לעימות – מהלך שנראה יותר כמו פרובוקציה מאשר רצון כן לחיות בדרכה. לפסיכולוגית שלה מסבירה דרלינג: "בתור סקס-פוזיטיב פוליאמורית פנסקסואלית, מונוגמיה לא נראית לי אפילו כמו אופציה סבירה".

ההתייחסות לנושא בסדרות לא תמיד חיובי לגמרי. בסדרה "אתה אני היא", שעלתה לפני שנתיים בנטפליקס, אמה וג'ק חיים בפרברי פורטלנד בזוגיות שהמילה "ונילה" חיוורת מכדי לתאר. הם מתאהבים בסטודנטית הסקסית איזי, שמכניסה לחייהם התרגשות חדשה. הטיפול כאן לא מושלם: במקום לעסוק בשאלות המעניינות – מחיר החופש, או האתגרים שבניהול שתי מערכות יחסים תחת קורת גג אחת – העלילה מוצפת בדרמות וריבים משעממים. נכון, פוליאמוריה אינה פשוטה והיא דורשת תקשורת מפותחת, אבל הסדרה קצת מתישה. למרות שהעונה האחרונה מסתיימת (זהירות, ספוילר) בחתונה משולשת ואופטימית, המתחים והסיבוכים הרבים בסדרה מציגים את הפוליאמוריה כלא אטרקטיבית.

מתוך "לא יכולה בלי זה"

גם ב-"The Bold Type" (שבינתיים לא משודרת בארץ), המיועדת לקהל נשי צעיר, הלכו על מסר מעורפל. הסדרה מציגה מערכת יחסים לסבית פתוחה שבה הוגדרו חוקים (לא בבית, לא מדברות על זה אחר כך וכדומה). למרות הכוונות הטובות משהו נסדק והן נפרדות, אך הקשר הפתוח לא מוצג כסיבה הרשמית לכך.

לטלוויזיה האמריקאית יש עוד דרך ארוכה לעשות עד שתצליח לנער את המבנה הזוגי הנורמטיבי על המסך. אבל העובדה שכבר היום קיימות סדרות ששואלות את השאלות הנכונות, מציגות את הנושא באופן חיובי וגם מציפות את הקשיים שהם, בסופו של דבר, מנת חלקה של כל מערכת יחסים – מראות שהיא בדרך לשם.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד