העליבות העיתונאית של איילה חסון שוברת שיאים. וזה נראה מכוון
כל עוד היא שידרה ברשת 13, העולם האלטרנטיבי שבו חסון חיה היה בעיה שלה ושל הבוסים שלה. עכשיו כשהיא חלק מהשידור הציבורי, אפשר וצריך לדרוש ממנה סטנדרטים הרבה יותר גבוהים. כל רגע שהיא ממשיכה בשלה הוא אסון לשידור הציבורי
יש רגעים בחיים שפתאום סימני השאלה נעלמים. שכל החלקים נופלים למקום כמו במשחק טטריס מושלם. שמספיקות לך 40 שניות כדי להבין פתאום את כל התמונה. וזה בדיוק מה שקרה הערב בפתיחת התוכנית של איילה חסון, במחי מונולוג אחד, מחקה רקורד מפואר של שנים שצבר השידור הציבורי בישראל, ושברה שיא חדש ב"עיתונות" שהיא לא יותר משופרות פוליטית עלובה.
היו אתמול ברחבי הארץ תקריות אלימות על רקע המאבק בנסיון ההפיכה המשטרית – כל פעם שמישהו קורא לזה רפורמה, מרטין לותר מתהפך בקברו – בכמות שלא הכרנו. קבוצות צעירים, שהתקשורת, באיזו פבלוביות לא ברורה ממשיכה לכנות אותם "לה פמיליה", למרות שמדובר במיליציות שמתודלקות על ידי גורמים פוליטיים אלמוניים, ומשום מה באופן פלאי משרתות תמיד את אותה המשפחה, הסתובבו וחיפשו קורבנות.
אנשים שנסעו להפגין בירושלים חטפו ביצים וקללות. עיתונאים הותקפו ונזקקו לאשפוז. נהג מונית הותקף בתחנת דלק רק בגלל שהוא ערבי. מפגינות חטפו מכות רק בגלל שהעזו ללכת עם סמלי גאווה. אבנים נזרקו, אבוקות הושלכו. אבל את איילה חסון כל הדברים האלו לא עניינו. התוכנית של חסון, זאת שמשודרת בערוץ ציבורי שאנחנו משלמים אליו, נפתחה אתמול במילים האלו:
"אחרי הנאום וההסכמה להשעות את החקיקה רבים נשמו לרווחה במחשבה שיש סיכוי להידברות, להרגעת הרוחות, לריפוי, הפצעים שנשארו כאן בשבועות האחרונים. יש כמובן בעלי אינטרסים שלא יאפשרו לשום הדברות לעבוד. המטרה שלהם היא אחרת שקופה וברורה. בין שלל האירועים והסרטונים יש סרטון אחד של רגע קטן שמספר עלינו סיפור לא פשוט".
ומה היה הסיפור הזה? מפגינה צעירה מימין, פונה לשתי מפגינות מבוגרות מהשמאל ואומרת להן "כולנו אחים". והן עונות – "אל תקללי אותנו, אנחנו לא אחים שלכם". מזעזע. אפשר רק לקוות שהצעירה השתחררה מבית החולים.
כן, כן. זה לדעתה של איילה חסון, פעם עיתונאית, והיום צקצקנית עלובה, הסיפור החשוב של היום הכי אלים שידעה החברה הישראלית מזה שנים. יום שבו האלימות משתוללת ברחובות, אלימות שכולה מגיעה מצד אחד של המפה. יום שבו קולגה שלה לשעבר, יוסי אלי, שוכב עם פציעות פנימיות אחרי שחבורת בריונים – שעל פי ההגיון של חסון הם אחים שלו, כי הרי "כולנו אחים" – תקפה אותו בברוטליות. אבל מבחינת הרכש הנוצץ של כאן11 (ותודה לגולן יוכפז על הרכש המפוקפק הזה) זה לא חשוב כמו שני נשים אקראיות שאמרו משפט קצת לא יפה למישהי.
לא שזה באמת אמור להפתיע. בשנים האחרונות חסון כבר הוכיחה יכולת די מרשימה במה שבמקרה הטוב צריך להקרא "עיתונות מגמתית" (ובמקרים פחות טובים – תעמולה נטו). חוקרת האסלות והמעונות, שבאופן מפתיע רוב הסיפורים שלה מגיעים מאותם האזורים הפוליטיים, לא רק שלא מתביישת יותר אלא הפכה את ההטייה המובנית לדרך חיים. לרוב זה עובר על יד האוזן כי זה סתם לא מעניין. ביום כמו שהיה אתמול, זה כבר הרבה יותר גרוע.
ביום שבו יש כל כך הרבה אלימות שכולה מגיעה מצד אחד, ביום שבו אנשים עוצרים אזרחים במחסום, ונותנים רק למי שתומך בדעתם הפוליטית לעבור כאילו אנחנו בלבנון, להביא סרטון כזה ולהגיד שהוא "מספר עלינו סיפור לא פשוט" זה ברמת ההונאה. שוד דעת ברמה בלתי נתפסת. עליבות עיתונאית שוברת שיאים. וכיוון שפעם, מזמן, חסון הראתה שהיא יודעת לזהות סיפור טוב, אין דרך להימנע מהמסקנה שזה נעשה בכוונה.
כל עוד היא שידרה ברשת 13, העולם האלטרנטיבי שבו חסון חיה היה בעיה שלה ושל הבוסים שלה. עכשיו כשהיא חלק מהשידור הציבורי, אפשר וצריך לדרוש ממנה סטנדרטים הרבה יותר גבוהים. כי כל רגע שהיא ממשיכה בשלה הוא אסון לשידור הציבורי. למעשה הדברים היחידים הראויים שנאמרו על ידיה ב-40 השניות המבישות האלו היו המשפט "יש כמובן בעלי אינטרסים שלא יאפשרו לשום הדברות לעבוד. המטרה שלהם היא אחרת שקופה וברורה". חבל רק שחסון שכחה להגיד שהיא מדבר על עצמה.